יחסית לסדרה שבאה להציג לנו את העתיד שקורם עור וגידים משובצי-שבבים לנגד עינינו הסמי-ביוניות, "הצד האפל של הרשת" מהלכת בשבילים די חרושים. כלומר, אי אפשר לצפות בה בלי שיעלו על הדעת יצירות שכבר ראינו, כתבות שכבר קראנו, ובאופן כללי תחושה שבסרט הזה כבר היינו. הסדרה התיעודית החדשה שיצר הישראלי מתי כוכבי עבור רשת הכבלים שואוטיים, ועלתה אתמול (ראשון) ב-yes דוקו עם שמונה פרקים שישודרו לאורך כל השבוע, מציגה את התופעות הלא רגילות ואף מסוכנות של הרשת שרבים מאיתנו אינם נחשפים אליהן. הפרק הראשון למשל, "קראש", מתמקד בזוג המקיים מערכת יחסים סאדו-מזוכיסטית, בחורה שנפלה קורבן לפורנו-נקמה (תמונותיה בעירום פורסמו על ידי האקס שלה) ובחור יפני המקיים יחסים עם דמות וירטואלית. הפרק השני, "שדרוג", מתמקד באישה שמשתילה שבב בכף ידה כדי להתממשק עם חפיצים אלקטרוניים למיניהם, גבר שאיבד את עינו ובמקומה עמל על השתלת עין שהיא מצלמה, וגבר המנטר את כל המידע האפשרי על חייו באמצעות מחשבים.
כפי שניתן להבין, "הצד האפל של הרשת" מפנה זרקור אל תופעות רשת קיצוניות שמסמנות את החיים בעולם דיגיטלי, או את הכיוון אליו החיים האלה הולכים, ועושה זאת רוב הזמן תוך הפגנת חיבה לסנסציות. אפילו כך מדובר ביצירה די משעממת. היא אמנם מנסחת מדי פעם אי אילו מסקנות מעניינות (למשל ההשוואה בין יחסי השליטה של בני הזוג חובבי הסאדו-מאזו לבין השליטה של מכשיר הטלפון החכם בחיינו), אבל לא כאלה שמצליחות להפוך אותה בכללותה ליצירה בעלת משקל סגולי משמעותי.
הסיבה לכך היא שיחסית לתוכנית המתיימרת לצלול אל מחשכי הרשת, "הצד האפל" מסתפקת בהשתכשכות במים הרדודים. היא מראה לנו את האנשים הקיצוניים האלה אבל עם מינימום ניתוח ועומק, קצת כמו התוכניות של דנה ויס בערוץ 2 על איך בני נוער מסתדרים בלי סמארטפון ושאר "תחקירים" ריקניים. למשל, אחד המשפטים החדים בפרק השני של "הצד האפל" נאמר על סף דמעות על ידי הבחור שמלקט את כמויות המידע על עצמו: "נתונים עושים אותנו בודדים". אמירה חזקה על פניה, אבל כזו שאין בה הרבה כשחושבים עליה לרגע, לפחות בלי הסברים. הסדרה פשוט לא מספקת כאלה, אלא רק נסמכת על העוצמה הראשונית שלה, רק על פני השטח הלא-מרשים ברובו.
זה לא מספיק לה כי "הצד האפל של הרשת" מתנהגת כאילו היא חושפת בפנינו דברים בפעם הראשונה, אבל היא לא. העובדה שכמעט כל סיפור בה מזכיר משהו שכבר נחשפנו אליו בעבר, רק מדגישה פעם אחר פעם את החיוורון שלה. איפה "היא" של ספייק ג'ונז ואיפה הסדרה התיעודית הזו. איפה "מראה שחורה", "אקס מכינה", " מר רובוט", "אנושיים" ואלף ואחד דברים אחרים לעומתה. וזה קורה למרות שבניגוד לכל אלה "הצד האפל של הרשת" מתארת סיפורים אמיתיים, כאלה שבוודאי אמורים היו לסחוט מאיתנו "לא יאמן", אבל בפועל, ולמרות חיבתה של הסדרה לסנסציות, בעיקר מניבים "כן, ו...?".