אחד הדברים הכי מעוררי התפעלות ב"סמוך על סול" הוא היכולת שלה לרתק ולעניין ולרגש למרות העובדה שפעמים רבות אנחנו יודעים מה צפוי להגיע בהמשך. לא רק במובנים של גורל הדמויות המרכזיות, אלא שתכופות הסדרה הולכת בנתיב שאפשר להבין אותו זמן רב מראש. כלומר, מי לא ידע שצ'אק מקליט את ג'ימי בסצנה שחתמה את העונה? ובפרק השמיני, כאשר ג'ימי לקח את המסמכים של 'מסה ורדה' וזייף בדי עמל את הכתובת, היה ברור מה יגיע הלאה: צ'אק יובך, 'המלין, המלין ומקגיל' יפוטרו ואז קים תזכה בהם שוב, צ'אק יבין שידו של ג'ימי במעל. יותר מחצי פרק הוקדש לתוצאות הזיוף, אבל הוא היה מענג אף על פי כן. כמו אבני דומינו שהוצבו ואז הופלו - ידענו שזה יקרה, ידענו איך זה ייראה, אבל ככלות הכל זה מהפנט ולפרקים יפהפה. הסיפור של "סמוך על סול" כולה.
מילה אחת בלבד היתה כתובה על הפתק שמישהו השאיר על שמשת מכוניתו של מייק ארמנטראוט בפרק סיום העונה השנייה של "סמוך על סול", ששודר אתמול ב-yes Oh, HOT Plus וסלקום. "Don't". אל תירה בהקטור סלמנקה. מעריץ של הסדרה בחן את שמות פרקי העונה והבחין שראשי התיבות של שמות פרקי העונה מרכיבים את המילים "FRING'S BACK", אבל גם לולא הגילוי שלו, הסבירות הגבוהה היתה שמיודענו גאס - או מישהו מטעמו - הוא זה שהשאיר את המסר. גם מפאת השכל הישר וגם כי הפתק הזה מהדהד לרגע ב"שובר שורות" שבו בני הדודים סלמנקה כמעט ירו בוולט, ואז קיבלו הודעה בת מילה אחת מגאס שהורתה להם לא לעשות זאת ('Pollos'). האם בשברירי השניות האחרונות של חייו היה לגאס זמן להתחרט על הוראתו למייק, בהתחשב בתפקיד שמילא הקטור סלמנקה בגורלו? כנראה לעולם לא נדע.
גם זו חוליה שברור היה כי תגיע בקרוב, בייחוד אחרי שמייק (ג'ונתן בנקס) בילה את רוב העונה הנוכחית בחברתם של טיפוסים מפוקפקים שאיכלסו את הסדרה האם. אבל האמת, הייתי מעדיף שיחכו עם זה קצת. אם יש משהו ש"סמוך על סול" הבהירה בשתי העונות שלה עד כה זה שהיא תוכנית העומדת בפני עצמה, ועושה זאת בהצלחה יצירתית גדולה. כלומר כן, כבר מאז ראשית ימיה היא שותלת מדי פרק רמזים ורפרנסים ל"שובר שורות" עבור המעריצים, אבל זהו רק חלק מזערי (שלא לומר קוריוזי) מבניית העולם המרשימה, המפורטת והרב-רבדית שלה.
ג'ימי מקגיל (בוב אודנקירק) בילה חלק ניכר מהעונה כמו כוס הקפה שלו - מטאפורה ברורה אבל קולעת - לא מצליח להיכנס אל התושבת ברכבו החדש והנוצץ. כאשר הכוס בכל זאת נכנסה זה היה אחרי ניסיון אלים לדחוק אותה, וגם כך קרקשה בלי מנוח בחלל שאינו מתאים לה. משיכת החבל הזו בין הצדדים באישיותו של ג'ימי, בין הצורך לר?צות ולהיכנס לשורה ובין הכניעה למי שהוא, מגולמת ביחסיו עם אחיו צ'אק (מייקל מקין) ועם חברתו קים (ראה סיהורן). האחד לנצח יראה אותו כדבר אחד בלבד, השנייה כוננה עמו משרד משותף-נפרד שנראה כשיקוף של ג'ימי וכניסיון נוסף ליישב את הסתירות שלו.
דמותה של קים היא מרכיב מהותי ביופיה של העונה הזו. מדהים עד כמה היא שלמה, עגולה ועקבית ביחס לנשים הבעייתיות של הסדרה האם, סקיילר ומארי, וכיצד במקביל להיותה אבן בוחן לגיבור הראשי, היא גם לחלוטין עומדת בפני עצמה - חכמה, אמיצה, אסרטיבית ושובת לב. הקשר בינה לבין ג'ימי כל כך מקסים אבל גם כל כך מדכדך, כי החריקות הקבועות - שהעונה היו מהן בשפע - לא מאפשרות לנו לדחוק אל שולי דעתנו את התוקף של יחסיהם. אולם הן גם אלה שיוצרות סצנות מבריקות ורב-רבדיות, כמו זו בפרק התשיעי שבו התעמתה עם צ'אק לגבי יחסו כלפי אחיו לאורך השנים - מצד אחד טענות נכונות ונאמנות מקסימה, מצד שני צ'אק לגמרי קלע בחשדות שלו כלפי ג'ימי. כאשר האמת מתגלה לקים, מה זה אומר על טענותיה ועל טיעוניה?
היחסים בין האחים מעמיקים מאין כמוהם את "סמוך על סול" ואת דמותו של ג'ימי. בעונה הזו למדנו בנפרד על אביהם ועל אמם, על אשתו של צ'אק, וכל אחד מהם, אנקדוטלי ככל שיידמה, הוסיף שכבה לאיבה של צ'אק כלפי אחיו. האח שהביא בנעוריו לקמילתו ומותו של אביו, שלמרות הכל אהוב כל כך על ידי כולם עד שאמו קוראת בשמו רגע לפני מותה, שכובש את אשתו בקסמיו. צ'אק הוא השלשלאות שכובלות את ג'ימי, או לכל הפחות מעכבות אותו, גילינו את זה כבר בעונה הראשונה. הוא כאילו האיש הרע של "סמוך על סול", אבל הסדרה מצטיינת כל כך בהבהרת נקודת המבט שלו והעובדה שהוא מכיר את ג'ימי לפני ולפנים, עד שקשה לא להזדהות גם איתו, נבזי ונקמני ככל שיהיה.
כפות המאזניים האלה שמתנודדות תדיר הם מאפיין הנכון לסדרה בכללותה, שנעה בין שני סיפורים שכמעט לא משיקים זה לזה - מצד אחד סול, קים וצ'אק, ומהצד השני מייק. הם הציגו שני מתחמים שונים בתכלית, אבל בעצם מדובר בנקודות שונות על אותה דרך. מייק כבר נמצא במקום שאליו ג'ימי צפוי להגיע בהמשך, הוא מוצא את הנישה שלו בעוד האחר עוד מחפש ונאבק.
וזה אולי מהווה בעיה קלה בעלילה של מייק. כלומר, היא ללא ספק מצוינת בפני עצמה. מרתקת, מניבה רגעים מרהיבים כמו הוואן שוט בפתיחת הפרק השמיני בעונה עם נהג המשאית וביקורת הגבולות (כמעט ארבע דקות וחצי בלי קאט), ומייק עצמו הוא דמות נהדרת; אבל הוא גם מהווה תזכורת תמידית לסוף הרפתקאותיו הנוכחיות של ג'ימי. כמובן, היוצרים וינס גיליגן ופיטר גולד הבהירו עד כה היטב שאפשר לסמוך עליהם, ובכל מקרה נדמה שהלך הרוח בקורותיהם לחוד של מייק וג'ימי נגזר מאופיים שלהם - האחד תכליתי בהרבה והאחר, ובכן, מקרקש - כך שקרוב לוודאי שגם המשך המטמורפוזה המתרגשת יהיה מענג. ובכל זאת, עוד לא הגיע הזמן. לפני שסול יגיח, הניחו לג'ימי להישאר ג'ימי. המתחים בין שני הצדדים שלו עצמו, ובין המקום שלו לבין זה של מייק, הם אלה שטוענים את "סמוך על סול", על פניה יצירה איטית ולפעמים קצת מתסכלת, והופכים אותה לדרמה המבריקה והעשויה לעילא שהיא. ובואו נסכים כאן ועכשיו שגם ביום שלא יהיה עוד מנוס אלא להגיע לנקודה הזו, קים מוכרחה להישאר איפשהו בסביבה.