עם ירידת "באנשי" של רשת Cinemax מהמסכים בסיום העונה הרביעית והאחרונה שלה, נראה שהתיאבון לסדרות שעטנז מסוגה רק הפך גדל יותר. ערכי הפקה גבוהים לצד סצנות של אלימות ועירום גרפיים, אקשן בקצב גבוה וסיפור שלוקח את עצמו ברצינות אבל לא כזאת שגורמת לו להפוך לפארסה, דמויות קיצוניות שכיף לאהוב אבל לא דורשות שנקלף מהן את השכבות קודם. גם ללא הוואקום הזה, ההימור של רשת AMC על "Preacher" הוא אחד הסיפורים המסקרנים של העונה בטלוויזיה האמריקאית. הרשת שעלתה לגדולה על רקע דרמות איטיות ומהוקצעות כמו "מד מן" ו"שובר שורות" מצד אחד ואימה אפוקליפטית כמו של "המתים המהלכים" מצד שני, ושנפלה בשנים האחרונות עם כל כך הרבה פרויקטים שהיו אמורים להפוך ללהיט הגדול הבא, החליטה ללכת דווקא על אדפטציה לקומיקס אפלולי וקודר כסדרת הדגל הבאה שלה. ולא רק זאת, היא גם הציבה אותה בידיהם של אוון גולדברג וסת' רוגן, קומיקאים מופרעים ומבריקים שכל קשר בינם ובין הז'אנר הזה נראה על פניו מקרי בהחלט.
"Preacher" נולדה לפני 20 שנים כסדרת חוברות קומיקס מאת גארת אניס וסטיבן דילון. במרכזה עומד ג'סי קאסטר (דומיניק קופר, "הסוכנת קרטר"), עבריין לשעבר שמנסה להותיר את עברו האלים מאחור ולחזור למוטב ככומר של עיירה נידחת בטקסס. אירוע על טבעי מסתורי מוביל להשתלטות של כוח רב עוצמה על גופו, והופך אותו למי שמסוגל לגרום לאנשים סביבו לעשות כדבריו באמצעות פקודות קולו בלבד. השינוי הזה מגדיל את הקונפליקט הערכי שבתוכו הוא נמצא, מה שרק מתגבר עם הופעתה של טוליפ הקשוחה (רות' נגה), חברתו לשעבר ושותפתו לתקופת הפשע בחייו, בעלת האצבע הקלה על ההדק והנטייה למשוך אש בכל מקום אליו היא מגיעה. אל השניים חובר גם קאסידי (ג'וזף גילגון), ערפד בעל פיוז קצר ומבטא אירי מדהים. יחד מנסים השלושה לרתום את כישוריהם המפוקפקים כדי להתעשר, אך גם כדי להגן על העיירה הקטנה.
אפילו הקו הסיפורי של "Preacher" מזכיר במידה לא מועטה את "באנשי", שגם היא מורכבת משלישיית פושעים לשעבר שמתאחדים בעיירה קטנה. ובעוד התוספת הקומית והנגיעות העל-טבעיות מעניקות לה המון פוטנציאל לפריק שואו גדול יותר, בשלב המוקדם הזה היא עדיין לא מצליחה להתעלות על סדרת הקאלט של אלן בול. דוגמא לפוטנציאל הזה אפשר לראות, למשל ב-Arseface ("פני חור תחת" בתרגום חופשי), מתבגר נאיבי וחמוד, שהצליח לירות לעצמו בפנים בתאונה מצערת, ומאז הוא, ובכן, נראה כמו הכינוי שלו. וכשמדברים על סדרה עם דמויות כל כך קיצוניות, ברור למה היה דרוש כאן טאץ' קומי כדי להפוך את הכל לנסבל יותר. גולדברג ורוגן הם יוצרים מוכשרים במיוחד, אבל כאן הם מציגים גלריה שלמה של יכולות שלא ראינו מהם בעבר. הפיילוט הארוך של "Preacher" (שישים וארבע דקות) כולל הצגת דמויות נהדרת, שלא מחכה שנייה כדי להתחבב על הצופה. שתי דקות עם טוליפ בקרב בזוקות באמצע שדה או עם קאסידי בהתגוששות מדממת במיוחד בגובה 30 אלף רגל, מספרות עליהם יותר מכל אקספוזיציה נמרחת.
ייאמר כבר בשלב זה ש-"Preacher" היא ממש לא סדרה לכולם. אם קצתם במבטא טקסני, עיירות מלאות בטיפוסים מוזרים והרבה דם, אין סיבה להישאר. לזכותם של רוגן וגודלברג נזקפת העובדה שהם לא מבזבזים זמן בניסיון להסוות את רוחה של הסדרה. "Preacher" מתגאה במוזרויות שלה, ביחסה הציני לדת ובאצבע הקלה על ההדק (או על בקבוק משקה שבור, מה שנמצא בהישג יד) מנגד, מי שיחליטו להישאר איתה בוודאי יהיו מסוקרנים לראות לאן השלישייה הזאת, והעבר המסתורי שאופף אותה, יכולה להגיע. בעוד שנגה וגיליגון נראים כבר כעת כצמד דמויות משנה נהדרות, נותר עדיין לגלות האם קופר מסוגל לשאת על כתפיו את הדמות המיוסרת של קאסטר בהצלחה. נכון לפרק הפיילוט ולתהליך שעובר קאסטר במהלכו, זה עדיין לא מספיק כדי לייצר דמות ראשית סוחפת. קופר נראה בעיקר רוטן ומהוסס, וגם בסצנת הדרשה שמגיעה לקראת הסיום לא מצליח לשכנע אותנו במהפך שחל בו. גם גולדברג ורוגן ייבחנו כאן ביכולתם להעמיק את התסריט והדמויות מבלי להבריח את הצופים. אתגר שלא מעט סדרות של AMC נכשלו בו.
בשלב המוקדם הזה של חייה, "Preacher" נסמכת בעיקר על העולם המסקרן שלה וחוש ההומור הפרוע של יוצריה. שלט הכנסייה שבה מתגורר קאסטר בנוי מאותיות מגנט, שאותם מישהו משנה בכל לילה ממסרים של אהבת האל לדימויים של פורנו. במבזקי החדשות מדווחים כי טום קרוז התפוצץ בכנסייה הסיינטולוגית אחרי אירוע שאיש אינו יודע להסביר. זה נראה כאילו "Preacher" (ויחד עמה אנחנו כצופים) היא הילדה הקטנה, שצופה בהערצה בטוליפ מכסחת מסוק קרב ורכב מלא נבלים בעזרת בזוקה שהכינה מפחיות. יש כאן הבטחה להומור שנון, דמויות שמייצרות אהדה (בניגד לסדרת הקומיקס האחרת של הרשת) ואקשן גרפי - כולם יכולים לייצר לאורך זמן סדרה שגם אנחנו נדע להעריץ. בשלב זה מדובר בעיקר בסקרנות מהפרויקט המקורי שגורמת לנו לחכות ולראות מה צפוי בפרקים שעוד יגיעו.