כת של בולשיט: גם אמנון לוי התחנף למירי רגב

קשה להאמין אבל אמנון לוי יכול להוסיף לרזומה שלו גם הפקת קומדיות. במסגרת השיחה שלו ב"פנים אמיתיות" עם שרת התרבות והספורט מירי רגב לרגל שנה לכהונתה, שודר אחד הרגעים הטלוויזיוניים ההיסטריים של השנה. לוי שאל את רגב מה למדה על אנשי התרבות בשנה האחרונה ורגב, בלי למצמץ, ירתה: "רובם מדברים בסיסמאות על קבלת האחר ומייצגים רק את עצמם". נשבע לכם שהשפרצתי החוצה את המים ששתיתי רגע לפני כן. רגב, האישה ששכללה את הספינולוגיה לכדי אמנות, מותחת ביקורת על אנשים שמדברים בסיסמאות. זה די מדהים.

תחשבו על זה, נראה שרגב שכחה שרק בשנה החולפת היא הציעה לפצל את גלגלצ לשתי תחנות למרות שהנושא לא בסמכותה, הודיעה שתקים תחנת רדיו נוסטלגית למרות שהנושא לא בסמכותה (ואף שרשת ג' קיימת), הורתה להכפיל את תקציב הקרן לאמנים במצוקה למרות ששינוי התקציב תלוי אישור גורמים אחרים, הכריזה על בדיקת פסטיבל הנכבה למרות שהנושא לא בסמכותה, הכריזה על הקמת ביתן ישראלי בפסטיבל ישראלי למרות שמדובר ביוזמה של שרת התרבות הקודמת לימור לבנת, הכריזה שעקב חוק הספרים חלה ירידה במספר הכותרים שפורסמו אף שהעובדות הפוכות ועוד היד נטויה. רגב, שמספרת בחיוך ללוי שפולנים לא אוהבים לזרוק אוכל לפח, גם טוענת שהיחס אליה גזעני. לא פחות. היום, כך מתברר, אי אפשר להתנגד למדיניות שרת התרבות בישראל מבלי להיחשד בגזענות. ומה לגבי התוכנית להענקת פרסים לאמנים וליוצרים מהמוזיקה הים-תיכונית שיזמה רגב? זו לא גזענות? בטח ישנם זמרי לדינו שישמחו לקבל פרס.

רק שלוי לא חידש דבר, כמיטב המסורת של "פנים אמיתיות". כפי שהדגיש כבר בפרומואים לתוכנית, רגב יצאה למלחמה בעולם התרבות. בתגובה, עולם התרבות נלחם בחזרה. עשרות אלפי מילים נכתבו על ההתנהלות של רגב בשנה החולפת. גם אם מטרותיה היו לעתים מוצדקות, הדיאלוג שניהלה מול עולם התרבות היה שיח חירשים במקרה הטוב ומונולוג צעקני אנטי-תרבותי במקרה הרע. יאיר גרבוז אמר "מנשקי קמעות", רגב שמעה "מנשקי מזוזות" וחזרה על זה גם בתוכנית. לוי, אגב, לא תיקן אותה. "פנים אמיתיות", שדוהרת על גל כתבות צבע קלילות במהדורות החדשות, הגיעה לבדוק מה מניע את רגב ומה לא יודעים עליה. אלוהים אדירים, האם יש משהו שאנחנו לא יודעים על רגב? האם קיים בכלל רצון לקבל עוד קצת ממירי רגב, נבחרת הציבור שמסוקרת עד לזרא, כשכל סטטוס וכל שמלה מתוקשרים לעייפה? עם קצת מזל, הטיסה הקרובה של רגב לאולימפיאדה בברזיל תספק לישראלים מנוחה.

כצפוי ובאופן לא מפתיע בכלל, לוי חיבק את רגב חיבוק עז תוך שהוא מדבר על "ברוני תרבות", מה שזה לא יהיה. ככלות הכל, הקיפוח הוא חלק בלתי נפרד מה-DNA של לוי, יוצר "השד העדתי", ולכן הוא ממהר לראיין את החשודים המזרחים המיידיים כמו רון כחלילי ושולף את תקציבי התזמורת האנדלוסית (מזמן לא שמענו עליה באמת) כדי להוכיח את צדקתו ואת צדקת רגב. שולף את התקציבים, ממלמל משהו על זה שהתקציבים קטנים ובכלל לא טורח לבדוק מהן עלויות ההפקה של התזמורת האנדלוסית. אולי התזמורת הזו בכלל לא זקוקה לתקציבים גדולים? אולי. לוי לא חושף את הפנים האמיתיות של תקציב התזמורת האנדלוסית. במקום זאת, הוא מעדיף לשלהב ולהתסיס את רגב ומגלה לצופים כי כל המהומות שרגב עוררה בשנה האחרונה נובעות מרצונה של שרת התרבות להתפייס עם הוריה. איזו הקלה לאנשי התרבות שנאלצים לחתום על הצהרות נאמנות.

אין כל פסול במגיש שנוקט עמדה. להפך, לפעמים רצוי ומתבקש לנקוט עמדה בתנאי שאותו מגיש מקפיד להציג באופן שווה גם את העמדה הנגדית (נתן דטנר? באמת?). לוי לא עומד במבחן הזה והמפגש שלו עם רגב הוא תעודת עניות עבורו. דווקא לוי, שלא יכול להיחשד על ידי רגב ואנשיה כ"ברון תרבות", הקדיש זמן מסך קצר מדי לעימות שרת התרבות עם כמה אמיתות לא קלות. ולכן אין הבדל בין הודעה לעיתונות שרגב משחררת ובין "פנים אמיתיות" בכיכוב רגב והעיתונאי אמנון לוי.

ובכל זאת, חייבים להעריך את מעגל הקסמים הפסיכוטי שבו אנו חיים. מירי רגב אומרת משהו, כלי תקשורת גנרי מותח ביקורת על מה שרגב אמרה, הטוקבקיסטים באותו כלי תקשורת ממלמלים "מירי תמשיכי לעשות את מה שאת עושה ולעצבן את השמאלנים". אולי בעונה הבאה אמנון לוי יבדוק מה מניע את הטוקבקיסטים שמגנים בחירוף נפש על כבודה המקופח האבוד של רגב.