פתגם סיני עתיק ושגוי אומר: "אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה". זה בערך הקונספט שעומד בבסיס "אהבה עיוורת", תוכנית ההכרויות החדשה שערוץ 10 משגר למסך. "אהבה עיוורת" מתעדת את סיפור האהבה הפוטנציאלי בין רווקה אחת ושלושה מחזרים פוטנציאליים (פלוס בדיקת "השאלות המשמעותיות בבחירת בן זוג". מה שהן לא תהיינה). הרווקה עוקבת אחרי המחזרים בעזרת מצלמות שמוצמדות אליהם ומתעדות את שגרת יומם ואת האנשים שהם פוגשים בלי שהיא רואה את האיש עצמו. רק בסוף הפרק ולאחר שהרווקה בוחרת מחזר, נפגשים הרווקה והמחזרים ואז מתברר אם האהבה בין הרווקה והגיבן שקולו ערב לאוזניים תחזיק מעמד.
הדמיון הקונספטואלי ל"דייט בחשיכה" המופלאה פוגע ב"אהבה עיוורת". למרות השוני במגדר, אין הבדל משמעותי בין ירון ברובינסקי לבין סיון קליין, שמגישה את התוכנית שלשמה התכנסנו. הפספוס הגדול ביותר של "אהבה עיוורת" הוא העובדה שרק בסוף הפרק, כשהמתמודדים נפגשים זה עם זו, נופלות חומות הפוליטיקלי קורקט והאינטראקציה הופכת להיות אמיתית. רק אז המתמודדים מפסיקים לנסות להרשים אחד את השנייה ואומרים את מה שהם חושבים. כמו לפלוט במרירות למשל "הפסד שלך. לא נורא". עד אז, מדובר בארבעים וכמה דקות של מסטיק מסחרי נוצץ ומתקתק. הצופים, אגב, מגלים כבר אחרי עשר דקות כיצד המחזרים נראים ובהחלט שווה לתהות אם "אהבה עיוורת" היתה יוצאת נשכרת והצופים היו מפתחים הזדהות עם הרווקה המתוחה לו גם הם היו נשארים במתח עד לסוף התוכנית.
"אהבה עיוורת" חיננית למדי. וב"חיננית למדי" אני מתכוון לזה שבדיוק כמו בבליינד דייט, מישהו עשה על הצופים סיבוב לא קטן. "אהבה עיוורת", שנמשכת שעה שלמה, פרק זמן ארוך יותר מדייט ראשון גרוע, היא מה שערוץ 10, שמעיד על עצמו כערוץ דוקו-אקטואלי-רזה, משגר לפריים טיים. רוצה לומר, פרופיל אתר ההכרויות האטרקטיבי של ערוץ 10 באתר ההיכרויות (מוטו: "תעשי רק מה שאת אוהבת ואם תסגרו אותנו זו תהיה סופה של הדמוקרטיה בישראל") נראה אחרת לגמרי כשפוגשים אותו לקפה, עם עוד כמה קילוגרמים עודפים של ריאליטי.
במובנים מסוימים, "אהבה עיוורת" מקדימה את זמנה. קחו לדוגמה את חלק הדייטים בפרק, שבו המחזרים יוצאים לדייט רומנטי עם עצמם. היום, למשל, אף אחד לא נבהל מזה שיש אנשים שרצים ברחוב ותופסים פוקימונים תוך שהם מדברים לעצמם. סביר להניח שבזמן צילומי התוכנית היו כמה הורים מודאגים שקלטו אדם מבוגר יושב בפארק ליד ילדיהם על שמיכת פיקניק עם בקבוק יין ומדבר לעצמו ברכות. ולא רק שהתוכנית הקדימה את זמנה, היא גם מחדשת את השפה העברית. "וואי, נדיר", פולט אחד המחזרים כשהוא שומע שהרווקה עובדת עם ילדים ומלמדת אנגלית. מי ידע שמקצוע ההוראה הוא לא דבר שגרתי בקרב נשים ישראליות. בעצם, מן הסתם מדובר באביוז הוורבלי של המילה "נדיר" שפעם, כשידענו לדבר, זכתה למשמעות אחרת לגמרי. נדירה.
בקטנה
בשלוש הדקות הראשונות של "אהבה עיוורת", הצופים זוכים לחזות בלפחות ארבעה פריימים של לוגו מלון רויאל ביץ' תל אביב פלוס הכרזת "ברוכים הבאים לרויאל ביץ' תל אביב". מימון תוכנית מסחרית מעולם לא היה שקוף יותר. אין ספק, בפעם הבאה שארצה לפגוש אנשים זרים מהם אשמח לברוח, אגיע לרויאל ביץ' תל אביב.