מתישהו השבוע אברי גלעד עבר קולונוסקופיה מול המצלמות. ולמרות שפעם, לפני כמה עשורים, היו בטח כל מיני אנשים שסיננו לעברו קללות שכללו כל מיני גופים שנכנסים לחורים משונים וקטנים (אם כי מתרחבים כפי שלמדנו), הגשמת החלום הרטוב הזה היתה מעט קשה לצפייה. אין מה לעשות, קיץ 2016, כמו רוב הקיצים הקודמים, לא מציע הרבה לבטטות הכורסה. נכון, יש את השחייה הצורנית ואת מסלול המכשולים של שייטי הקאנו מריו אבל חוץ מזה, שממה. השבוע אפילו יצאתי מהבית לכמה שעות לאחר שהתקלחתי וחזרתי במהירות למקלחת נוספת. בצר לי, ניגשתי לנטפליקס הקרוב למקום מגוריי ולחצתי פליי על הגרסה המקוצרת של "Northern Railway".
בהיעדר דרך אחרת לתאר אותו, "Northern Railway" הוא שומר מסך אולטימטיבי. מדובר באחד הסרטים המשובחים בז'אנר הטלוויזיה האיטית - הגרסה המקורית שלו היא סרט דוקו בן עשר שעות על נסיעת הרכבת הארוכה בנורבגיה. מה רע בלראות פיורדים וקרחונים בזמן שהלחות נאגרת על החלון ברמת גן? כשהאופציה השנייה, כאמור, נראית כמו תחת, אין כמו נסיעת רכבת קרה כדי להקפיא את הערב. ובכלל, כל כך הרבה דברים אפשר ללמוד מ-"Northern Railway". נניח, הידעתם שבנורבגיה יש עיירה בשם גיהנום (Hell)? מתברר שאנשים רבים מגיעים לעיירה ומצטלמים לצד השלט שנושא את שמה. לא ברור מה יש בעיירה הזו חוץ משלט אבל גם שלט זה מספיק.
אגב, "Northern Railway" הוא לא סרט חדש. אל תטעו. אבל זוהי גדולתו. אפשר לצפות בו פעמים רבות ובכל פעם ללמוד ממנו משהו חדש. בכל זאת, לאורכו שזורים הסברים על הנופים בנורבגיה ועל תושביה. אולי יום אחד נקפוץ לבקר במדינה ונאמר לפקיד בביקורות הגבולות: "הגענו כי הרכבת שלחה אותנו". הוא יחייך לעברנו ויחתום על הדרכון. בצפייה הראשונה בסרט חיבבתי במיוחד את הכרטיסן שברכבת. שמו פרח מראשי. הלוואי והייתי זוכר אותו. נו, הנה סיבה נוספת לצפות בו שוב. אותו כרטיסן אלמוני הסביר למצלמה באנגלית מעט מקרטעת כיצד אפשר להיות כרטיסנים טובים. אף פעם לא חשבתי על זה. סביר להניח שגם אתם לא חשבתם על זה. מי בכלל חשב על הקשיים והמהמורות שניצבים בפני כרטיסנים כשהם מתעוררים בבקרים? "Northern Railway" מתייחס לסוגייה הזו ובכך הוא פורץ דרך עבור אותו מגזר מקופח. רובנו מתעלמים מהכרטיסנים ברכבת. כלומר, בנסיעות הבודדות שבהן יש כרטיסנים ברכבת. הוצאת כרטיס הנייר עליו הודפסו באותיות שחורות קטנות זמני העלייה לרכבת היא טרחה עבורנו. והנה, לכרטיסנים יש קוד אתי. מי היה מאמין.
בסוף הסרט, הרכבת מגיעה לצפון נורבגיה. הכל קפוא שם. אחת הנוסעות בוכה מהתרגשות. כמוני, היא לא מאמינה ששרדה את המסע ושהגיעה לצפון. כל כך הרבה קרח נאגר על האדמה. כל פתית שלג הוא טיפת מים שמצאה צורת קיום חדשה. הדמעות זולגות על פניה של הנוסעת, הזיעה זולגת על פניי. המסע של "Northern Railway" הסתיים, המסע של אברי גלעד לחדר השירותים רק התחיל.