בסרטון: הטריילר של "Fleabag"
Fleabag
זו היתה שנה גדולה עבור פיבי וואלר-ברידג' ("ברודצ'רץ'"): בתחילת השנה עלתה "Crashing", סדרה קומית נוספת פרי עטה ובכיכובה. ובהמשך הגיעה "Fleabag" - הפעם מדובר ביצירה שלמה ומוצלחת בהרבה. הקומדיה שיצרה ובכיכובה, על פי מחזה זוכה פרסים שלה, עוקבת אחר אישה צעירה, פרועה ואבודה המנסה להסתדר בלונדון על רקע טרגדיה שחוותה. היא עושה את זה באמצעות מפגשים מיניים תכופים, אוננות מופרזת, התעללות רגשית בבן זוג שלה, הרצאות על פמיניזם ויחסים סבוכים במיוחד עם אביה ואחותה. הגיבורה מקפידה לשבור את הקיר הרביעי על כל שעל, לדבר ישירות אלינו הצופים ולפרשן את חייה.
מדובר בסדרה שנונה מאוד, מצחיקה, נוגעת ללב ומשתמשת בשבירת הקיר הרביעי באופן מקורי וחינני. למרות שהגיבורה מנדבת המון מידע באמצעות הפנייה הבלתי אמצעית אלינו, אחד ההישגים הגדולים והמבריקים של הסדרה היא העובדה שהיא בכל זאת מסתירה כמה סודות מערערים. באופן מחושב, נבון, מצחיק להפליא ומאוד נוגע ללב היא חושפת את הסיפור ואת המניעים שלה בלי לדחוף אותם בפנינו. אמנם לכאורה פחות מסובך ליצור יצירה מושלמת בעונה המונה רק ששה פרקים, אבל מיעוט הפרקים לא הופך את ההישג של "פליבאג" לקטן יותר. להפך, היא רק מבהירה שלא מעט סדרות יצאו נשכרות אם יגישו מנות פחות גדולות.
O.J.: Made In America
הפקה מונומנטלית של צוות "30 על 30" המעולה ברשת ESPN, שאף מצאה את דרכה אל השורטליסט של פרס האוסקר לסרט התיעודי. חמשת הפרקים שהוקדשו לאו. ג'יי. סימפסון (כשעה וחצי כל אחד) מגוללים לפרטי פרטים את סיפורו של כוכב הפוטבול שהיה לאייקון אמריקאי: מהעלייה המרשימה משכונות העוני של לוס אנג'לס, דרך הקריירה שהפכה אותו לגיבור תרבות ועד המשפט והחיים שאחריו. בפרויקט משולבים ראיונות עם קרובים, חברים ואנשי מפתח בעברו של סימפסון, לצד חומרי ארכיון נדירים ועריכה נפלאה.
כמו כל יצירה גדולה באמת, "O.J.: Made in America" מעידה על המקום בו היא מתרחשת, ולא רק על הנושא שבמרכזה. הסדרה הציגה את שתי האמריקות: הלבנה, העשירה והמנותקת מול השחורה, הענייה והנשכחת; היא הציגה את עיוות האמת והעובדות והאמנות של יצירת קרקס תקשורתי שיסיט את תשומת הלב מנושאים מהותיים, הרבה לפני שדונלד טראמפ דהר עליהם כל הדרך אל הבית הלבן. יש בה שילוב נדיר של סיפור טרגי של חברה ושל אדם, יכולת לשרטט במדויק את החולשות של הכלל והפרט, ועיסוק מרוכז ומרתק בעושר, תרבות רייטינג, חולשות מערכת המשפט האמריקאית, שמשתלבים יחד לסיפור הכי מרתק ורלוונטי ששודר השנה בטלוויזיה (תשודר בישראל בערוץ 8 של HOT, החל מה-22 בינואר).
The Durrels
דרמה קומית בריטית בת ששה פרקים בכיכובם של קילי הוז ("מאפר לעפר"), המתרחשת בשנות השלושים ומבוססת על זכרונותיו של חוקר הטבע והסופר ג'רלד דארל ("משפחתי וחיות אחרות"), אחרי שאמו האלמנה והענייה מחליטה לעקור עם ארבעת ילדיה לאי היווני קורפו. "The Durrells" מפיחה חיים של ממש בדמויות שלה. מן הסתם כי היא מבוססת על ספרים שבעצמם מבוססים על אנשים אמיתיים, אבל משהו בה מקנה תחושה של כנות ואמת. אולי כי בינות לקומדיה השנונה והמענגת נוכחת תמיד שכבת מלנכוליה הנובעת מחסרונו של האב ובדידותה של האם (קילי הוז המהממת והמצוינת כתמיד), המקבלת חיזוק מהמציאות שלא בהכרח נוכח בספרים (כמו חיבתה ההולכת וגוברת של האם למשקה). אם האנושיות לא מספיקה - השחזור התקופתי בסדרה נהדר, והצילום שלה לוכד ביופי רב את הטבע, הנופים, בעלי החיים והמים הנוצצים של המקום המיוחד הזה.
Underground
החידוש ל"שורשים" לכד את רוב תשומת הלב בכל הנוגע לסדרה העוסקת בעבדות בארה"ב, אבל שווה לזכור גם את זו - דרמה ששברה את שיאי הצפייה של רשת הכבלים WGN ("מנהטן"), מתרחשת במאה ה-19 ועוקבת אחר מספר עבדים נמלטים במסעם בן מאות הקילומטרים מהמטעים בג'ורג'יה. הסדרה לא מהססת להסתכל לזוועות בעיניים, והגם שהיא עושה זאת בלי קטעים בוטים מדי, היא עדיין הופכת את הבטן פעם אחר פעם. היא כוללת כמה שחקנים מצוינים, בהם אלדיס הודג' ("העוקץ", "Straight Outta Compton"), ג'רני סמולט-בל ("אורות ליל שישי"), כריסטופר מלוני ("חוק וסדר: מדור מיוחד") ואחרים, והעשייה בה אסתטית ממש, במיוחד הצילום.
מורות (Teachers)
אוטוטו היא מגיעה ל-HOT, אז הנה הזדמנות טובה לחמם אתכם על הקומדיה המופרעת והחמודה הזו, שמבוססת על סדרת רשת באותו שם של קבוצת האימפרוביזציה "Katydids" - שש נשים ששם של כל אחת מהן הוא קייט בווריאציה כזו אחרת, ועל כן שם הקבוצה. הסדרה עוקבת אחרי מורות בבית ספר יסודי שלא תמיד עושות את עבודתן נאמנה. אחת מהן משתמשת בשעת השיעור כדי לצלם וידאו למלהקים של "הרווק", אחרת מלמדת בשיעור מדע על בריאת העולם ושלישית מאבדת תלמיד שהחליט לטפס אל התקרה בדיוק כשהמפקח האזורי מגיע לביקור בבית הספר. אליסון ברי האהובה ("קומיוניטי") היא אחת המפיקות ואף מתארחת בפרק הראשון.
אמנם נרשמה קצת נפילת מתח לאורך העונה, אבל הפוטנציאל של הקומיקאיות האלה כל כך ניכר על המסך, ורובן נראות כמו כוחות קומיים שיסבו לנו עונג לאורך העשורים הבאים. שש הנשים האלה לוקחות חומרים שעל פניהם נראים מאוד סיטקומיים-גנריים והופכות אותן למצחיקים מאוד ומענגים. משהו בכישרון הגדול שלהן הן על המסך והן ככותבות, וגם הידיעה שכולן חברות מאחורי הקלעים, יוצרים רבדים נוספים של כיף. בונוס: הילדים השחקנים מעולים.
Wrecked
אחת ההפתעות הנעימות של השנה, מעין גרסה קומית של רשת TBS ל"אבודים", העוקבת חבורת זרים נקלעת לאי בודד אחרי שמטוסם התרסק, וכעת נאלצת לשרוד ולחיות ביחד. הקאסט ברובו לא מוכר, אבל גיקים של קומדיה יעלצו למצוא כאן בתפקיד אחד הניצולים את ריס דרבי, הלא הוא מורי מ"טיסת הקונקורד". בתחילתה הסדרה לא לגמרי הצליחה לשמור על אחידות בפרקים הראשונים שלה, אבל הפרק הראשון לבדו קנה את סבלנותנו - הוא כלל כמה רגעים ממש מצחיקים, ברמה של שאגות צחוק, שהצליחו לחפות על הרגעים שבהם ניכר כי היא לא תמיד מצליחה לשמר את השטיק שלה. עם התקדמות העונה היא מתגבשת והולכת למקומות ממש מעניינים וממש מצחיקים.