בשבועות האחרונים עלתה ב-HOT העונה השנייה של תוכנית הסאטירה הספורטיבית "אנחנו במפה". לרגל זאת, העלינו למגרש הביתי שלנו את היוצר שלה, אלי בן דוד, מי שהיה אחראי גם ל"בובה של לילה" הפולחנית והוא למעשה המשורר הלאומי של תרבות הספורט הישראלית.
אלי, יוצרי "סאות' פארק" הודיעו לא מזמן שהם לא יעקצו יותר את דונלד טראמפ, פשוט כי המציאות אצלו עולה על כל דמיון ואין להם איך להתחרות בה. לא בא לך לפעמים לקבל החלטה דומה? הרי גם הספורט הישראלי הוא יצור הזוי שקשה לסאטירה להתעלות עליה.
"אני מודה, אני מכור. אני מודה, זה גדול עליי כל הדבר הזה, של לספר משהו דרך ספורט. ובאמת, רק דרך ספורט אפשר לספר את הסיפורים שאנחנו מספרים. אגב, כשאני אומר אנחנו, הכוונה כמובן לעמרי עמית ואדר מירום שיצרו איתי את הפרויקט, אחים יקרים ושותפים לדרך. העורכת האחראית טלי גורן, המפיק הראשי רועי תורג'מן, חברת ההפקה סברס בראשות גיל אולימפריאל והצוות כולו. בכל מקרה, הסיפור שאנחנו מספרים הוא על המדינה פה, והתירוץ שלנו הוא ספורט".
אגב אמריקה, "אנחנו במפה" חורג מכל כללי התקינות הפוליטית. ברור לך שבארצות הברית לא היית יכול לשדר ולו שנייה אחת מזה?
"אני חושב שהסאטירה בארץ...'ארץ נהדרת' ו'מצב האומה' הן סאטירות מאוד חריפות, מאוד בוטות".
אתה לא מאמין בתקינות פוליטית.
"לא, למה, מה ההיגיון בזה בעידן של היום? עידן מהיר שבו, לא עלינו, עורפים ראשים ביוטיוב...דעאש באיזשהו מקום צמח ביוטיוב. אז בעידן של היום, שהכל בחוץ, פתאום לבוא באיזה עידון כזה או באנדרסטייטמנט? הסתתרות כזו מחטיאה את האמת שלשמה פרויקט כזה קם".
זו אמנם לכאורה "בסך הכל תוכנית סאטירה על חוליגנים שרצים אחרי כדור", אבל אספת לכאן כמה מבעלי המלאכה הכי טובים בישראל. ששון גבאי, צחי גראד, גורי אלפי. אם הכדורגלנים שלנו היו טובים עם הכדור כמו שהם טובים על המסך ועל הבמה, היינו מגיעים למונדיאל?
"בוא נגיד, היינו עולים למונדיאל, זה בתור התחלה. ועם צוות השחקנים והשחקניות פה, היינו מגיעים בו רחוק...יש התגייסות גדולה סביב הפרויקט הזה. הוא בא מאהבה. יש משהו בספורט מי שאוהב ספורט ועבד בפרויקט ורואה את הפרויקט מרגיש שזה נעשה בשבילו. פתאום אנחנו במפה".
יש בצוות גם שחקנים ושחקניות שלא אוהבים ספורט, אני מניח.
"יש כאלה שלא התעניינו בספורט ונשאבו לתוך זה, נגיד ככה. דיברה איתי אחת הבחורות מהצוות ואמרה לי 'אני מקללת אותך, בגללך אני פתאום בקיאה בספורט, מדפדפת במדור ספורט לראות מה קורה'"
אם גרמת למישהי להתחיל לראות מ.ס אשדוד נגד מכבי פתח תקווה, אתה צריך לשלם לה לא רק משכורת אלא גם פיצויים.... בכל מקרה, בוא נדבר על הביקורות. יש לסדרה הרבה אוהדים, אבל יש גם כאלה שאומרים כי היא למעשה לא יורה חיצים באף אחד, אלא מיישרת קו עם ההידרדרות של הספורט הישראלי, אולי אפילו תורמת להשחתה שלו. תסכים איתי שהאושיות שאתם לועגים להן לא נעלבות באמת, אלא שמחות מהפרסום, לא?
"אז בוא נוותר על 'סאות' פארק' לפי מה שאתה אומר. אני יכול להבין את הביקורות הזו. אני חייב להגיד משהו על סאטירה. יש בארץ תחושה שאתה חייב לבוא ולהוכיח שאתה מחנך, שיש לך משהו חשוב להגיד. האמת? אין לי שום דבר חשוב להגיד. לא יודע אם אנחנו עושים סאטירה. אנחנו עושים נונסנס סאטירי. אולי מאחורי זה מסתתרת אג'נדה שאנחנו אומרים 'הכל פה כל כך כלום שזה מה שיש לנו להגיד, הכל פה כל כך קרקס שבא לנו פשוט להוציא החוצה".
מה יקרה אם נהיה טובים? מה יקרה אם חס וחלילה באמת נהיה במפה, והספורט הישראלי יתנהל באופן תקין, מוצלח ומצליח, על מי תצחקו אז?
"אז אני חושב שלתוכנית כזאת או ל'בובה של לילה' יהיה פחות זכות קיום. אם נהיה ממש טובים בספורט וההתנהלות פה תהיה טובה סביב הספורט. אם המדינה פה תבין שספורט הוא שגריר מצוין וכלי חינוכי מדהים ומלא בתשוקה של הרבה אנשים ויוקצו משאבים ולא תהיה אפליה נגד נשים... יש משהו בספורט, שאתה נכנס לאיצטדיון ואתה שומע את השירים ואת האלימות ואת הארס ואת החוסר סדר ואת הגזענות ואת האפליה, וזה מתפשט משם החוצה. יש משהו במגרשים, ששם מותר לזה לקרות, ואם אנחנו מנסים להגיד משהו בכל התוכניות, זה שאסור לזה לקרות"
יש משהו שלא תצחק עליו?
"הרבה. אנחנו חלק מהשנה עובדים בערוץ הספורט, ואנחנו מסתובבים שם ואני שומע הרבה דברים. אני יודע הרבה רכילויות וסיפורים, ולעולם, באף אחת מהתוכניות שלי, לא היו רכילות או סקופים. הרבה פעמים אני מקבל ידיעות ראשוניות שהייתי להכניס לתוכנית באופן, אבל נמנע מזה".
דיברת על רכילויות, אז בוא נרכל קצת. נקפוץ לפריז, שם חיה בשנים האחרונות רעייתך, אלינור אגם, נספחת התרבות שלנו שם. היא למעשה האדם המוצלח באמת במשפחה?
"כן, מתוקה שלי, יפה שלי. היא באמת העוגן הגדול. כל כך מרגש אותי שמזכירים אותה, כי היא עכשיו שם ואני פה".
אגב, אם הבנתי נכון, בזמנו היית לא רחוק מלהיות בזירת פיגוע כי כמעט הלכת למשחק בין צרפת לגרמניה שבמהלכו היה כל הבלגן, נכון? איך החוויה של להיות בפריז בערב הנורא ההוא השפיעה עלייך? ולמה החלטת בכל זאת להישאר?
"נכון, היו לי כרטיסים למשחק אבל בסוף החלטתי לא ללכת...תראה. קודם כל, אלינור בתקופה ש'בובה של לילה' קמה, שזה הזמן להזכיר את מי שהביא אותה לעולם, תומר תורג'מן, מנכ"ל ערוץ הספורט. אז בזמנו ממש גרתי בערוץ והיא החזיקה את הכל...וכשאלינור קיבלה את ההזדמנות ואת התפקיד אז היה ברור שאני אצטרך לתת תמיכה דומה. ברור שנורא חששתי. רילוקיישן זה דבר קשוח. הייתי על הקו והלכתי וחזרתי, ויש לי עדיין פרויקטים פה, אבל נשארתי בפריז כי ברור שצריך להישאר שם. כי יש מה לחוות שם, ויש את אלינור ואני גם עושה שם פרויקט. נולד לי פרויקט שאני הולך לצלם בפריז".
"הנספח", שמו.
"נכון, פרויקט שנולד נורא מדליק. הלכתי לאיזה פגישת עבודה שבה הציעו לי משהו ואמרתי 'אני לא יכול כי אשתי עכשיו נוסעת ואחותה גרה שם וההורים שלה יבואו ואני הנספח של כל הדבר הזה'. אמרו לי "בואנ'ה, זה הפרויקט שנעשה' וככה זה נוצר".
יש לי תחושה שהסדרה תסתיים בזכייה של פריס סן ז'רמן בליגת האלופות וזה יהיה בזכותך.
"איזה משחק זה היה, הארבע-אפס. שמע באנו לראות את מסי ואת אינייסטה. הייתי עם צחי גראד, ישבנו שם עם חברים ופתאום היה איזה טייפון צרפתי".
לסיכום: מה הציון לראיון הזה?
"ציון 3. עזוב אותך. ציון 3, לחלוטין".
העונה החדשה של "אנחנו במפה" משודרת בימים שלישי-רביעי ב-20:15 ב-HOT3.
