חחחחרררר חחחרררר... סליחה. כנראה שנרדמתי. אלוהים איזה פרק משעמם וסתמי! אחרי שהתרגלנו בשבועיים האחרונים למהלכים משני-משחק, פסלוני חסינות, פוטשים ושישו ושמחו, בא הפרק הזה עם התרחיש הכי צפוי וידוע מראש ומערסל את הצופים לשינה מתוקה ונעימה. מה אגיד לכם, עוד מסופו של פרק ההדחה בשבוע שעבר היה ברור שטניטה היא הבאה בתור לעוף אחרי מנגיסטו. וברוך השם, 250 דקות שידור לאחר מכן, היא באמת הודחה.
ולמה לא, בעצם? הרי זה לא שמישהו שם כולל היא עצמה ניסה להציל אותה. בתחילת הפרק עוד הייתה לנו תקווה גנוזה שהנה, התיאבון הקניבלי של מעיין ושגיא שוב התעורר והם יזללו את בן הברית שלהם אמיר אחרי שסיימו לסחוט ממנו את טיפת האינטרס האחרונה. אבל אחרי הניצחון של שגיא במשימת החסינות האישית, כנראה שגם זוג הנאהבים והלא נעימים מעדיפים להתנמנם בעצלתיים, והם זונחים את התכנית הזאת (לעת עתה. אין ספק שהמצ'טה הזאת עוד תונף מעל צווארו של אמיר).
טניטה מצדה מקבלת על עצמה בהכנעה את דין ההדחה שבאה עליה לטובה. כצאן לטבח היא מגישה את עצמה, ומוותרת מראש על ה"לכלוך". הנה, עוד אחת שבאה להישרדות כדי *לא* לשחק את המשחק. מה נסגר?? האם הפקת התכנית הזאת לוקה בתסביך הרס עצמי? איך ייתכן שכשליש מהמתמודדים שהגיעו לקאסט הסופי נמנעים בכל מחיר מכריתת בריתות, ממהלכים אסטרטגיים ומהצביעות המתחייבת?! על שלושה דברים עומד הפורמט, ואלה כופרים בהם מכל וכל.
בינתיים, כל מי שלוקה בעיוורון הערכי הזה - אלון, מנגיסטו, טניטה מצא את עצמו על טיסה ישירה לאי המתים. והבאה בתור לכרטס לשם היא ענבר. אלא שבמעין אפקט הפוך על הפוך, העובדה שהיא כל כך הזויה ולא מבינה את המשחק, היא אולי הדבר היחיד שמשחק לטובתה במשחק הזה. היא כל כך סהרורית, שהיא לא נתפסת כאיום ממשי על אף אחד מהמתמודדים. ולכן, יש לה סיכוי אולי לשרוד עוד פרק או שניים, פשוט משום שהיא אינה מסוכנת בעליל.
במועצת השבט אני מוצאת בן ברית בלתי צפוי בדמות המנחה גיא זוארץ. אפילו הוא כבר לא יכול לסבול את מכבסת המילים של שבט בוהאיי בכל מה שקשור באסטרטגיה של המשחק. בריתות, חברויות, הסכמים, חוזים איך אומר זהבי? הכול סמנטיקות. "חלאס עם ההתייפיפויות", הוא אומר להם אבל הקהל שלו חצוי. במקרה של מעיין, שגיא ואמיר הוא מתפרץ לדלת פתוחה. ואילו רזהבי, טניטה וענבר פוערים אליו עיני עגל מיתממות, כמו אומרים: Can't we all just get along?.
במקביל לארובות השמים שנפתחו בזמן מועצת השבט, הותרו גם חרצובות לשונו של המנחה, שבדרך כלל שומר על ארשת נטולת משוא פנים. כבר 3 מועצות שבט לפחות שהוא וההפקה מחכים שאמיר יפתח את הפה כבר ויספר לכולם שהוא ערבי, וכנראה שהסבלנות שלהם אוזלת. אם אמיר לא יחשוף את עצמו מרצונו, יש מצב שבמועצת השבט הבאה זוארץ יקבל אותו שם בקריאות: ג'יב אל הוויה!
ואמנם, כבר זמן מה שחברי שבט בוהאיי מגמגמים ומתפתלים סביב הניסיונות לתאר מה יש באמיר שלא מסתדר להם, למה הם לא מאמינים לו, למה קשה להתחבר אליו. בתוך הקונטקסט של מה שאנחנו יודעים עליו, זה אולי נראה קצת פתטי, אבל אמיר באמת מסתיר מהם משהו. ויותר מזה הוא כבר הודה יותר מפעם אחת שהוא עוד לא היה גלוי איתם עד הסוף. כל עוד הוא לא חושף את הקלפים שלו, אין להם באמת סיבה לבטוח בו. אולם, למרות הרמיזות העבות מאוד של זוארץ והגישושים בניסיון לבדוק האם אמיר סוף סוף יחשוף את הסוד הגדול שלו, נראה שהוא עדיין לא מספיק נואש. את פסלון החסינות שלו הוא שרף מהר, את הג'וקר הזה הוא כנראה שומר לסיבוב המכריע באמת.
בינתיים באי המתים:
אלון ומנגיסטו מתמודדים במשימה פיזית ומסורבלת, שנראית כמו משימת חסינות שבטית לאיש אחד (או לשניים, בעצם). בסופה, מנגיסטו מדיח את אלון. כך מסתיים לו הברומנס הדביק ביותר שנראה על המסך מאז אושרי כהן ותורג'י. בשבוע הבא, הוא ידיח משם את טניטה.
חכמת השבט:
משל תנ"כי או להקת בנים? "זה כמו מלחמת קווין וקייל" (מנגיסטו מרפרר לקין והבל, אבל יוצא לו בקסטריט בויז)
נימוסי שולחן: "אני לא אתפלא אם היא תאכל גם את שגיא. תשמור אותו לקינוח. עם זהבי היא תנקה את הפה" (טניטה על מעיין)
חבלים ואסטרטגיה: "ברגע שמדובר בחבלים, הסיכוי שלי נמוך מאוד" (רזהבי)
זה נורא ספציפי: "זאת סיסמה של צופיפניקים חיים בסרט עם שפם בר מצווה" (אמיר)
ראש-זנב: "את לא הולכת מפה עם ראש בין הרגליים" (ענבר לטניטה)
אני?! תוקפני?! "החטפתי לך? עדיין לא" (אמיר)