"וין, יש לך משפחה. טלוויזיה צבעונית. ואתה חי באיזה מלון מחורבן בטיימס סקוור עם זונות ושיכורים"
(אנדריאה, אשתו של וינסנט מרטינו, מפצירה בו לחזור הביתה)
קשה לא להשוות את "הצמד" של דיוויד סיימון וג'ורג' פלקנוס לשפע של סדרות אחרות. כמו "ויניל" הכושלת מהשנה שעברה היא מתרחשת בניו יורק המזוהמת של ראשית שנות ה-70. התיאור האנטי-נוסטלגי והסיגריות הבלתי פוסקות מעלים על הדעת לא פעם את "מד מן". הפחד מהאלימות המבעבעת שעלולה להתפרץ בכל רגע - בפרט כלפי פרוצות - מזכיר את "דדווד". וכמובן, הבעירה האיטית, ההתמקדות באוכלוסיית שולי החברה בעיר אמריקאית גדולה, כתיבת הפסיפס שמשרטטת אט אט דמויות עגולות, אמיתיות ונוגעות ללב, ההיעדר הכמעט-מוחלט של מוזיקה כפסקול - כל אלה נראים כנדבך נוסף ליצירות הקודמות של סיימון ופלקנוס, ובפרט "הסמויה" ו"טרמיי". המון שחקנים מהסדרות הקודמות של סיימון מככבים כאן, ואפילו יש קווי דמיון בין הפתיחים של "הסמויה" ו"הצמד": בראשונה שירו של טום ווייטס (שזכה לביצוע שונה מדי עונה) גרס שעליו להשאיר את השטן עמוק בתוך החור, ואילו בחדשה קרטיס מייפילד מבטיח שאם יש גיהנום מתחתינו - כולנו נגיע אליו. בשני המקרים הגיהנום הוא עלי אדמות.
שמה של "הצמד" במקור הוא "The Deuce", כינויו של רחוב 42 במנהטן, ובפרט אזור טיימס סקוור, שם לאורך עשורים התקיימה תרבות שוליים של זונות, סרסורים מגונדרים, בתי קולנוע זימתיים, סמים ופשע.
"זה כמו מים שעומדים בשלולית. נשארים מטונפים", מאבחנת דמות בפרק השני את מצבו של המתחם.
"מים עומדים, בדיוק", משיבה לה דמות אחרת. "הכל עומד כאן במקום. אתה צריך להזרים שוב את המים".
למעשה, הוויז'ואל הזה מופיע כלשונו בסופו של פתיח הסדרה. אחרי רצף של מראות מטיימס סקוור המטונפת של פעם, השוט האחרון בו הוא שלולית המשקפת בניין ושמים, וכף רגל יחפה דורכת ומזעזעת את מימיה ואת ההשתקפות.
במקווה העכור הזה מתרחשת "הצמד", המתחקה אחר עלייתו של הפורנו בניו-יורק תוך מעקב אחר מספר רב של דמויות, כפי שסיימון ופלקנוס אוהבים, מתחומים שונים של חיי הלילה. הציר המרכזי הוא דווקא מישהו שנמצא מחוץ לתעשיית המין, לפחות נכון לתחילת הסדרה: וינסנט מרטינו (ג'יימס פרנקו). איש קשה יום שעובד בשתי עבודות - בר ומסעדה - שבעה ימים בשבוע, כדי לפרנס את משפחתו ובעל כורחו גם על מנת לכסות את חובותיו של אחיו התאום פרנקי, המהמר הפוחז (גם אותו מגלם פרנקו; השניים, כמו דמויות אחרות בסדרה, מבוססים בחופשיות על אנשים אמיתיים). במקביל ישנן פרוצות רבות וחמשת הסרסורים שעבורם הן עובדות. ישנה קנדי, או איילין בשמה האמיתי (מגי ג'ילנהול), שלא עובדת בשביל אף אחד מלבדה. ישנם שוטרים ומאפיונרים וסטודנטית מבריקה הנמשכת לעולם הזה, ואחרים שיגיעו בהמשך העונה ויחפשו לפתוח בקריירה שנייה על רקע ניצול הגוף הנשי ולפעמים גם הגברי.
כסדרה העוסקת בעלייתו של הפורנו, היא סוללת את הדרך לשם בסבלנות רבה. בפרק הראשון אין לכך זכר בכלל, ולמעשה לאורך שמונת פרקי העונה (HBO שלחה את כולם לביקורת) לוקחת "הצמד" את הזמן כדי להציג את הקונספט ואת האופן שבו הוא משפיע על חייהן של הדמויות הרבות. באמצעות בימוי, צילום ועריכה מעולים, וכן משחק נפלא של כל הקאסט, "הצמד" מכניסה אותנו אל תוך בועה - כמוסת זמן ומקום מיתולוגיים, התחתית של התחתית בניו-יורק הידועה לשמצה של שנות ה-70.
"היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים, היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות, היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקות, היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים, היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של יאוש. הכל היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי". זוהי הפתיחה המפורסמת של הספר "בין שתי ערים" של צ'ארלס דיקנס (בתרגום של מרים יחיל-וקס, הוצאת כנרת זמורה ביתן), שבעיבוד הקולנועי שלו צופה דרלין בדמעות עם הלקוח שלה. כמו בכל כך הרבה מקרים שהשתמשו ברפרנס הזה, השורות הללו חלות באופן מושלם גם על "הצמד". שתי ערים שמתקיימות באותה אחת, ובתווך שתי דמויות כמעט זהות במראן אך מנוגדות בטבען.
את הפיילוט ביימה מישל מקלרן הוותיקה, האחראית על פרקים רבים ב"שובר שורות" ובסדרות איכות נוספות, שמתווה ב"הצמד" שחזור תקופתי מרהיב וצנוע בה בעת המציף אל החוץ את הזוהמה. העבודה שלה כאן מעוררת השתאות. זה ניכר במיוחד בשני מקרים - הראשון הוא כשפרנקי פוסע בלילה ברחבי "הדו?ס" ובעצם מציג בפנינו את המקום במלוא הדרו האפל, והשני הוא כאשר פרנקי מגיע מאוחר אל הבר של וינסנט. שתיהן סצנות שמרוב האגביות אפשר כמעט לפספס את ההתעלות הטכנית שלהן: קודם כיצד טיימס סקוור הנוצץ של היום נראה על המסך כמתחם הסליזי והמפוקפק שהיה, ולאחר מכן - סתם כי אפשר - כיצד יוצרים את ג'יימס פרנקו פעמיים עם שלל תעלולי ראי מורכבים.
גברים שאוהבים/שונאים נשים
"הצמד" היא במובהק תיאור של עולם מיזוגני, אבל גם מעבר לזה. הפרק הראשון מתעתע מאוד מהבחינה הזו. הסרסורים מסתמנים כאנשים חיוביים למדי, שאמנם מקבלים נתח גדול מהשכר של הנשים העובדות, אך בתמורה דואגים לשלומן ולבטחונן הפיזיים והנפשיים. גם אם השיחה הראשונה בין שניים כאלה על המסך עוסקת בין היתר באילוץ "לחתוך זונה", רוב הזמן בפיילוט אנחנו רואים אותם נוהגים באדיבות ובאנושיות כלפי הנשים שלהן. במקביל אנחנו נחשפים לאמירות מפורשות על מקרי אלימות מצד לקוחות כלפי הזונות - קנדי מסבירה ללורי (אמילי מיד) שללא סרסור עליה להיות זהירה יותר, ורודני (מת'וד מן) מנסה לשכנע את קנדי לעבוד תחת חסותו כדי שלא תחווה מקרים מצערים. יחד עם זאת, הפרק נמנע כמעט לגמרי מלהציג כאלה. יש כאן נער שמאבד את בתוליו לקנדי וזוכה להסברים באשר לטבע הסחר ביניהם, יש קשיש שמשלם לדרלין (דומיניק פישבק) כדי לראות איתה סרטים ולהפיג את בדידותו, וגם כשאנו נחשפים לאלימות מחליאה ושוביניסטית - מצד לקוח קבוע אחר של דרלין - מדובר בפנטזיה בהסכמה, הגם שהפעם המימוש יצא משליטה.
העניין אף לא מוגבל לאלימות כלפי נשים. גם כשווינס זוכה לביקורים חוזרים ונשנים מצד גובי חובות, זה לא מגיע לכדי אקטים פיזיים ממשיים, ורוב הזמן הם נראים כאנשים בעלי שכל ישר שבעיקר מעוניינים לקבל את כספם. האווירה הזו לאורך הפרק הראשון מקנה תחושה כמעט של קהילה, של שכונה מעוותת קצת אולם בלתי מזיקה. אזור שאמנם הגועל שרוי בו בכל פינה, על מדרכות ורצפות ומיטות שכמעט אפשר להרגיש את נוזלי הגוף עליהן, אבל גם כזה שכולם בו חברים של כולם ויש תחושה של פמיליאריות. ברמנים מכירים בשמם את הסרסורים ואת הזונות. כולם אוכלים באותם מקומות. שוטרים יושבים עם סרסורים בעמדת צחצוח נעליים, שני ילדים קטנים מסתובבים שם כי בעצם לא קורה משהו חריג יוצא דופן.
אלא שכמובן, זהו מסך עשן. כל הרמיזות האלה לאגרסיביות מניבות לבסוף את הדבר עצמו. במשך כ-80 הדקות של הפיילוט כבר כמעט ניתן לשכוח שברגעיו הראשונים וינסנט נשדד באיומי אקדח ובברוטליות שרירותית. מה שנראה בתחילה בעיקר כניסיון לעזור לנו להבדיל בינו לבין אחיו, מתברר בסופו של דבר כמסגור של אלימות: פרק שנפתח ונסגר בדם. כל הדאגה לכאורה של סי-סי (גארי קאר) לנשים שהוא מעסיק, כל מתק השפתיים המפייס שלו לאשלי (ג'יימי ניומן), העובדת הוותיקה שלו, לא מנע אכזריות כלפיה כאשר איבד את סבלנותו.
בכל זאת הנשים האלה ברחוב, ואפשר להבין בקלות מה הוביל אותן לשם. "לבחורות שלו יש תסביך אב", אומרת רובי על כמה מעמיתותיה. "לא לכולנו?", משיבה לה לורי, שזה עתה הגיעה לראשונה לעבוד. כאשר איילין מגיעה הביתה בבוקר אחרי ליל עבודה ומאזינה להודעות במשיבון, קולה המוקלט של אמה מזמין אותה להגיע לבקר ומחדד: "אבא שלך עזב היום את העיר לנסיעת עסקים" - הדרך פנויה. וכשסי-סי חותך את אשלי בחדר המדרגות, הוא מאיים לשלוח אותה בחזרה אל אביה המתעלל מינית. על הרקע הזה הן פועלות, וכמוהן כל היתר - ציידים ועוברי אורח. אלה חייהם וזהו עולמם, השטן אף פעם לא נשאר בחור לאורך זמן.
"הצמד" משודרת בצמוד לארה"ב ב-HOT, yes ובסלקום TV.