"ידעתי שערוץ הילדים יסיים את דרכו עוד כשהייתי בו", נאנח טל מוסרי. "זה היה כמה שנים לפני שעזבתי את הערוץ. חלק מהיופי והקסם שלו היה שילדים מרגישים שזה הבית שלהם. ככה יוצרים מדורת שבט. זה היה בית של כל ילד בישראל. מעבר לסדרות ולתכניות הרכש, היו מנחים ותמיד היה קהל באולפן. כל שידור היה נפתח בקטע שאני הכי אהבתי בשידור, להגיע לקהל ולתת להם את הכ?יפים ולחבק. הקהל בבית צפה בעצם בעצמו. לפני כמה שנים התקבלה החלטה להפחית את המעורבות של הקהל ולהראות פחות את הילדים. זו החלטה נוראית. אני זוכר שנדהמתי. אני זוכר שאמרתי לעצמי, 'לא, לא, זו טעות'. ברגע שקיבלו החלטה כזאת, להפחית את המעורבות של הקהל, זה היה הרגע שבו הבנתי שערוץ הילדים זונח את הלב שלו, וזה הילדים. הרגשתי שהילדים לאט לאט התחילו להתרחק מהמקום הזה".
המילים הקשות האלה של מוסרי על ערוץ הילדים שבו גדל והעביר שנים רבות, נאמרות על רקע העובדה שביום שני הקרוב (1 בינואר) תסיר חברת HOT את הערוץ משירותיה. הפרידה הזאת תקרה בדיוק שנה לאחר שהערוץ הוסר גם מ-yes, מה שמותיר את פרטנר tv וסלקום tv כגופי התקשורת היחידים שישדרו את הערוץ. ניתן לראות בניתוק משידור בשתי פלטפורמות התוכן הגדולות בארץ דעיכה של ערוץ הילדים. מוסרי, כזכור, נטש את הנחיית הערוץ באמצע 2015 לאחר 18 שנים לטובת מעבר למתחרה, ערוץ ניקולודיאון, במה שעורר סערה ונאצות כלפיו ברשתות החברתיות חלקן רציניות וחלקן הומוריסטיות.
"זה עצוב", אומר מוסרי. "ערוץ הילדים מסיים את דרכו ההיסטורית. בשנים האחרונות הוא הפך ליותר ויותר לא לגיטימי. לדעתי כמעט ולא היה לו עניין בעולם הילדים וכאילו הילדים לא כל כך גילו עניין בערוץ. הערוץ לא סתם ירד מהאוויר ב-HOT וב-yes. אני יודע מאחורי הקלעים כמה ערוץ הילדים נלחם כדי להישאר ב-HOT וב-yes. אני כבר לא שם, אני במקום אחר, בבית אחר, במשפחה אחרת, בשיא היצירה שלי, אבל עדיין עצוב לי שזה לא מזיז לאף ילד. אני רוצה להזכיר לך מה קרה כשאני עברתי מהערוץ. היה רעש, ושמחתי על הרעש הזה. הפחד הכי גדול שלי היה שזה אפילו לא יהיה הערה בשולי ההיסטוריה של הטלוויזיה או של עולם הילדים. הרעש הזה רק שימח אותי כי זה עניין מישהו. ותראה, ערוץ הילדים יורד מ-yes ותכף ב-HOT, וילד לא מצייץ, הורה לא נבהל. אני מתאר לעצמי, כמי שעובד בעולם הילדים וכאבא לילדים, שאם היו סוגרים עכשיו ב-HOT וב-yes את הערוץ החזק והרלוונטי, מדורת השבט של הילדים, היה קם קול צעקה. היה צועק איזה טוקבקיסט 'אל תקחו לנו אותו!'. דווקא זה שהערוץ מסיים את דרכו בקול ענות חלושה, זה מה שעצוב לי. למרות כל זה, ערוץ הילדים תמיד יהיה הבית שלי, המקום שגידל אותי, ומקום שאני אוהב ללא תנאי".
(תגובת ערוץ הילדים: "החל מ-1.1 ערוץ הילדים עובר לשדר במלוא עוצמתו מהפלטפורמות החדשניות של פרטנר וסלקום, ויביא לצופיו את מיטב תכני המקור והרכש האטרקטיביים שברשותו. בעניינו של מוסרי, צר לנו שמילים אלו יוצאות מפיו של אדם שפוטר מהערוץ הילדים אחרי שנכשל פעם אחר פעם בסקרים ייעודיים לצופים שמאסו בו. חבל שטל בוחר לירוק לבאר ממנה שתה, בעוד שבערוץ עשו הכל כדי לשמור על כבודו. אנו מאחלים לטל הצלחה בכל אשר יעשה ומזכירים לו שמרמור עושה קמטים")
"כששואלים אותי מה אני רוצה לעשות, פסטיגל או הבימה, אני אומר פסטיגל", אמר טל מוסרי בפברואר 2016 בריאיון לאורית נבון במאקו, "קשה לך להאמין, אה? יש כאלה שיושבים בבית ומתפללים לתפקיד בהבימה, אני בימים אלה מתפלל שהפסטיגל ייסגר כי זה הקהל שלי, אני אמן ילדים ופסטיגל זה האירוע הכי יוקרתי והכי נחשב לילדים, הבמה הכי נפלאה שאפשר לקבל". וראו זה פלא: בניגוד להכרזות החד משמעיות האלה של מוסרי, השנה מוסרי דחה במפתיע הצעה נוספת להשתתף בפסטיגל זו השנה העשירית, והעדיף על פניו לשחק בחנוכה בהצגת ילדים בהבימה, "הרפתקאות דוד אריה והמכשפה חמתותה" שכתב ינץ לוי וביים רועי שגב. ההצגה עלתה החודש בהבימה, כחלק מהצטרפותו של מוסרי לנבחרת השחקנים של התיאטרון.
איך התהפכה דעתך לחלוטין בתוך קצת יותר משנה, והעדפת את הבימה על הפסטיגל?
"אני עדיין חושב שהפסטיגל זאת הבמה הכי כיפית להופיע בה. אבל החבילה פה של לעשות גם את דוד אריה וגם את חיליק מ'סימני דרך' היתה אחת הסיבות. כאבא לילדים וכאדם שכבר יותר מ-20 שנה מופיע לילדים, אני יותר בורר ובוחר את התפקידים שאני מופיע בהם. מעטים התפקידים שאתה יכול לסרב להם. דוד אריה הוא תפקיד כזה. אין הרבה קלאסיקות ישראליות כאלה. הספרים עומדים ליד המיטות של הילדים שלי. כשקיבלתי את ההצעה לשחק את הדוד אריה, רצתי לילדיי ליבי בן 10 ודריה בת 6 (מוסרי גם אבא של ים בן השנה ש"ב) וזאת היתה מהפעמים הבודדות שיכולתי להשוויץ בפניהם. הם מעריצים את הדוד אריה. הם צרחו מהתלהבות. ואז פתאום לפני השינה הבת שלי אמרה לי: 'אבל אבא אתה לא שמן. ואין לך קרחת'. אמרתי לה, את צודקת, אבל זה קסם התיאטרון, שאפשר לגלם דמות ולהתחפש".
תחילתה של התפנית אירעה באפריל, כשמוסרי קיבל הזמנה נחשקת בהודעת ווטסאפ ממשה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה, אותה מציג לנו מוסרי: "תגיד, יעניין אותך הרפתקאות דוד אריה והאלטרנטיבה השפויה של הבימה לחנוכה?".
ייאמר לזכות ההצגה "הרפתקאות הדוד אריה" שהיא אכן אלטרנטיבה שפויה, איכותית ולא מסחרית למופעים לילדים בחנוכה ובכלל. אחד מהם, "מסביב לעולם ב-80 יום", ספג ביקורות על כך שדמותה של חנה לסלאו מפרסמת נוטלה כחלק מהמחזה. מה דעתך על כך?
"מופעי חנוכה לילדים, ובראשם הפסטיגל, הם מופעי בידור של מפיקים פרטיים. אתה לא יכול להשוות בין 'מסביב לעולם ב-80 יום', 'מדגסקר' ופסטיגל לבין הצגה של 'הרפתקאות דוד אריה' בתיאטרון הלאומי הבימה. אם יש פרסומת לפני שהמופע מתחיל זה על גבול הלגיטימי. המפיקים עובדים קשה כדי לא לפשוט את הרגל. אני חושב שיכול להיות לזה טעם לפגם כשהפרסומת מגיעה לתוכן על הבמה".
הסתייגות נוספת של מוסרי מחלק ממופעי חנוכה הוא מליהוקים מסויימים ולא ראויים בהם. "לפני שאני נכנסתי להפקת חנוכה, שאלתי מי בקאסט", אומר מוסרי. "יש אמנים ששמעתי שהם בקאסט, אז אמרתי 'אני מוותר', כי אני יודע שהם לא ישמרו על ההצגה, או לא ייתנו את ה-100 אחוז שלהם, או יתחילו בבדיחות פנימיות או בדיחות ביבי-ביטן. לעמוד על במה זה מקצוע שצריך ללמוד. כמו שהייתי רוצה שרופא שמטפל בי ילמד רפואה, הייתי שמח שבקאסט השחקנים גם אם זה מחזמר מסחרי יהיו אנשים שיכבדו את המקצוע הזה ואת קהל הילדים. לפעמים בוחרים אמנים שרק קורצים לקהל. למזלנו יש מבחר גדול, ויש גם הצגות נפלאות".
עם הצעד המשמעותי של הכניסה לתיאטרון, האם תמשיך להשתתף במופעי בידור מסחריים גם בעתיד?
"שמע, לא כל תפקיד שיציעו לי בחנוכה אני אגיד לו מיד כן. לפני שהציעו לי להשתתף בדוד אריה, היו שתי הפקות שהציעו לי תפקידים שעלו בסופו של דבר, אבל חזרתי הביתה ואמרתי לאשתי שאני מעדיף השנה לא להופיע בחנוכה מאשר לעשות את התפקיד הזה, בגלל שזה לא נכון לקריירה שלי או בגלל קאסט מסויים. אבל תפקיד כמו שעשיתי בקוסם, עם קאסט של רוני דלומי, קטורזה וטוביה צפיר, והחומר שירון כפכפי כתב לזה הייתי מסכים לעשות. וכמובן שאסכים שוב לפסטיגל, אני מחכה לפסטיגל העשירי שלי!".
ב"הרפתקאות דוד אריה" לא היתה נוטלה בפרסומת על הבמה, ונראה היה שלא היתה נוטלה גם ביחסים שבין המאייר לסופר ינץ לוי ולתיאטרון הבימה. כפי שנחשף בוואלה! תרבות, יניב שמעוני, מאייר סדרת ספרי "דוד אריה", פנה לבית המשפט יום לפני בכורת ההצגה בהבימה, בדרישה למנוע את העלאתה, בטענה להפרת זכויותיו בעיצוב הדמות של דוד אריה. בתחילת שבוע זה הגיעו כל הצדדים - המאייר, התיאטרון והסופר - להסכמות שיאפשרו את המשך קיום ההצגה. "הריבים האלה של הגדולים מזכירים לי כמה טוב להיות בעולם הילדים", מגיב מוסרי למקרה. "אני בעיקר שמח שהסכסוך נפתר וההצגה שתמיד אומרים שהיא חייבת להימשך אכן תוכל להמשיך וילדים והורים רבים יוכלו להנות ממנה".
על אף שמוסרי במציאות, הן בגילו והן במראהו, שונה מאוד מדוד אריה הקרח והכרסתן, הוא מוצא קווי דימיון בינו לבין דמותו: "שנינו מבוגרים בעולם של ילדים. דוד אריה הוא מבוגר שקצת יותר מסתדר בחברת הילדים. אני מודה שבעולם הילדים אני מרגיש הכי טוב, כך אני מרגיש גם עכשיו כשאני קצת חוזר לתיאטרון ולעולם המבוגרים. אני באמת אוהב את מה שאני עושה. בשבילי עולם הילדים זה לא תחנה בדרך לאיזה תכנית פריים טיים, ולא תחנה בדרך לתפקיד נחשק למבוגרים, באמת טוב לי בעולם הזה".
נבחרת לאחר שיחרורך כהבטחת השנה בתיאטרון, ואז במפתיע פרשת. למה לקח לך 12 שנה לחזור לתיאטרון?
"בגיל 21, שמוליק הספרי, שפגש אותי בלהקה הצבאית עם "ילדי חורף 73'" והפך אותי לבן משפחה, שלף אותי מהצבא וישר שם אותי בתיאטרון. אחר כך נכנסתי לעולם הילדים. למרות ששיחקתי בתיאטרון, לקח לי הרבה זמן להגדיר את עצמי כשחקן. אחרים הגדירו אותי כשחקן מבטיח, אבל אותי זה הביך. הרבה שנים ראיתי בעצמי רק אמן ילדים. היום אני יכול להצהיר על עצמי כשחקן. הרבה זמן לא דגדג לי לחזור לתיאטרון, עד השנים האחרונות שבהם דגדג לי. אבל לפעמים צריך שמישהו ייקח עליך אחריות. קפטן החזיר אותי לתיאטרון בטיימינג מושלם מבחינתי, בצומת שבה אני נמצא בחיים, כאבא לשלושה ילדים. החזרה שלי לתיאטרון היא נס חנוכה שקרה לי".
לצד תפקידו הראשי בהצגה "דוד אריה", מוסרי משחק בהצגה "סימני דרך", מחזה מוזיקלי למבוגרים על חייה של נעמי שמר. "אני באמת מעריץ ממש את נעמי שמר. הברזתי משידור בערוץ הילדים כדי להיות בהלווייה שלה בבית קברות כנרת. הייתי הראשון שהגיע לחלקת הקבר, והאחרון שעזב".
נעמי שמר לא חששה להביע את דעותיה הפוליטיות ותמיכתה בימין. מה הסיכוי שבמוצאי שבת, בסוף ההצגה על נעמי שמר בהשתתפותך, תצא מבניין הבימה ותצטרף להפגנה הקבועה נגד השחיתות ברחבה שליד התיאטרון? והאם יש סיכוי שתשיר ברוטשילד את הלהיט "חורף 73'" שביצעת בלהקת חינוך מיוחד עם המלים "הבטחתם יונה עלה של זית", אבל בהקשר פוליטי?
"כולנו נגד השחיתות. אין הבדל היום בין השלטון למי שרוצה להחליף את השלטון, אני לא מאמין לא לזה ולא לזה. אני הרבה יותר קרוב בבחירות הבאות לא להצביע. אני חושב שפוליטיקה היא דבר משחית. כבר היה איחוד של הלהקה הצבאית. לא נתאחד לצורך הפגנה".
לו ניתן היה להגשים תסריט של "דלתות מסתובבות" היית רוצה להחליף את הקריירה שלך בזאת של אחיך, עידו מוסרי, שהשתלב בשלב מוקדם בתיאטרון "גשר" וכיכב בסרטיו של אדם סנדלר בהוליווד?
"ממש לא. מה שאחי חווה לא קרץ לי אף פעם. לגבי הצד המשחקי אחי, בניגוד אלי, יכול היה להגדיר את עצמו כשחקן הרבה קודם. לגבי הצד ההוליוודי השפה שלי היא עברית. אהוד מנור אמר 'רק מילה בעברית חודרת אל עורקיי, אל נשמתי'".
לפני כ-15 שנה העלו בהבימה את ההצגה "מותו של סוכן", ולתפקיד האחים ליהקו שני אחים במציאות, איתי ועומר ברנע. מה הסיכוי שאחיך עידו ואתה תשחקו ביחד על הבמה שני אחים, נניח במחזה כמו "אחים בדם", גם אם לא יאחדו את התיאטראות שלכם, הבימה וגשר?
"הלוואי. אני מאוד אשמח לשחק עם עידו. זה יכול להיות מעניין מאוד. צריך את הדבר הנכון. אני מעריץ את העבודה של עידו. זה יהיה שיחוק. לא שיחקנו יחד מאז 'תופסים ראש'".
ואגב הסדרה "תופסים ראש", אני מבקש לברר עם מוסרי שמועה עקשנית ששמעתי מאנשים שהיו בעבר בקרבתו. לפי השמועה, בימי הצילום של "תופסים ראש" נהגה אמו של טל מוסרי להגיע לסט הצילומים עם סנדוויצ'ים ולחלק אותם לנוכחים. יש הטוענים שזה נעשה כדי שצלמי התכנית יעניקו למוסרי יותר קלוז אפים. מוסרי צוחק. "באותה תקופה חלק מהתנאים שיחסית שמרו עלינו שפויים היו שזה נעשה במסגרת בית הספר ששומרת עליך. זה היה קצת כמו טיול שנתי. יש מורה מלווה, יש הורים מלווים. היינו חלק מחבורת בית ספר לאמנויות. אמא שלי עשתה את זה בשמחה, היא נהנתה להיות איתנו באולפנים כאמא פולניה גאה, אולי גם בגלל שהיא אוהבת צילומים, ובעברה היתה בלהקת פיקוד מרכז. והיא זאת שהיתה אחראית על הסנדוויצ'ים. הסנדוויצ'ים של אמא רחלי היו מפורסמים בכל אולפני הרצליה. אבל זה לא שהיא נתנה לצלם הראשי סנדוויץ' תמורת קלוז אפ. זה היה יכול להיות סקופ: 'הקריירה שלי נבנתה בזכות סנדוויץ''! אבל זה לא נכון. בסופו של דבר זה שמר עלי ועל עידו שאמא שלנו היתה על הסט ודאגה לנו. היינו ילדים שהתפרסמו בגיל מאוד צעיר. הדבר הזה יכול היה לחרפן אותנו".
היא הייתה "אמא דוחפת"?
"שמע, אני לא יודע. אני חושב שהיא היתה אמא תומכת. יכול להיות שהיא היתה אמא שבעצם גם דחפה אותנו לעולם הזה. אבל היא היתה גם אמא שמאוד שמרה עלינו. וכשהתפרסמנו, היתה כמות גדולה של הצעות שההורים שלי דחו. הציעו לנו לעשות פרסומות והיא אמרה לכולם 'לא'. אז היא היתה גם דוחפת וגם שומרת. היום אני חייב לה תודה, כי אני רואה מה זה להיות הורה. זה מקצוע, זה לא פשוט ולא קל".
ואילו הצעות מקצועיות אתה עצמך דחית בבגרותך?
"אני לא זוכר שדחיתי הצעה ואחר כך התחרטתי. כמה ריאליטי הציעו לי! הציעו לי בין השאר להשתתף ב'האח הגדול VIP', ב'הישרדות' ואחרי שעברתי מערוץ הילדים לניקלודיאון הציעו לי גם להשתתף ב'מחוברים'. סרבתי לכל אלה. ביום שאני אעשה ריאליטי זה סימן שהקריירה שלי בצרות. אם המקצוע שלך הוא שחקן או זמר אתה צריך להתרחק מריאליטי. זה בסוף עושה נזק. אני חושב שזה עשה נזק לכל מי שהשתתף שבא מהמקצוע. אני לא מדבר על כדורגלן, נהג מונית או מישהו עם אג'נדה של טבעונות שמשתתפים בריאליטי. זה משהו אחר. אם המקצוע שלך זה לשיר, לרקוד, להצחיק ולרגש, תברח מריאליטי".
במקביל לשתי הצגותיו בהבימה, מוסרי מעורב במספר פרוייקטים בערוץ ניקלודיאון. "טל וחברים" ספיישל חדש לקטנטנים של ערוץ ניק ג'וניור לצופי HOT; העונה השלישית של "צ'מפיונסניק" שתושק בינואר טורניר הכיתות שפיתח מוסרי עם גיורא חמיצר (מעין ששטוס, הדור הבא); לפני חנוכה סיים לצלם עונה חדשה ל"שכונה" ובתחילת החודש עלתה עונה חדשה לסדרה "נעלמים".
ומשהו בנימה אישית: החזרה של מוסרי לתיאטרון, גם אם לקחה יותר מדי זמן, היא לדעתי צעד מוצלח של הבימה. הכרתי אישית את כשרון המשחק, המקצועניות והקסם שלו עוד בנעורינו, כשלמדנו יחד בשנות התשעים באותה שכבה במגמת תיאטרון בבית ספר לאמנויות תלמה ילין. עבודה על סצנות בהצגת בית הספר חשפה טל מוסרי שלא מוכר לציבור הרחב מ"הכתה המעופפת" בערוץ הילדים עמוק יותר, רציני יותר ומרגש יותר. עם זאת, מכיוון שבמקביל ללימודי המשחק בתיכון האליטיסטי שלנו הוא כיכב ב"צעירי תל אביב", לא היה לו קל בתלמה ילין, שבה מורים ותלמידים התנשאו על בידור מסחרי וקליל כזה.
לפני מספר שנים, ראיינתי למעריב את המורה המיתולוגית שלימדה את שנינו במגמת התאטרון של תלמה ילין, ורד גלבוע. נזכרנו בתלמידיה המפורסמים. לאחר שחלקה שבחים לאוהד קנולר, היא אמרה "אני לא אוהבת שטויות. אני לא אוהבת למשל את מה שטל מוסרי עושה, אף שאני חושבת שהוא בחור מוכשר". אני אומר זאת למוסרי והוא מגיב: "אני חושב שרוב מי שהיה לו ביקורת על הדברים שעשיתי, לא מספיק ראה אותם. לכל דבר שניגשתי בחיי, עוד מימי התיכון המשותפים שלנו, ניגשתי במקצוענות. אני עושה את זה גם כשאני מופיע בקניון או בפארק המים שפיים בקיץ. אני עולה להופעה כאילו אני שלמה ארצי בקיסריה. אנשים צריכים לעשות את מה שעושה להם טוב. עכשיו אני בהבימה, אבל אני גאה בדברים שעשיתי עד היום ולא אגיד שהם שטותיים".
בהצגה "דוד אריה" מופיע המשפט: "כולנו בכינו, זה טבעי, אפילו קיסר גדול יכול לבכות". מה שהעלה את שאלת יאיר לפיד: מתי בכית בפעם האחרונה?
"אני לא בוכה מכישלונות. אפשר להתעצבן מכישלונות או לכעוס מכישלונות, אבל זה מטופש לבכות מכישלונות. בכיתי היום. שמעתי ברדיו את 'תרגיל בהתעוררות' של שלומי שבן וחווה אלברשטיין. בפודקאסט שמדבר על שיר. אחרי המרתון של חנוכה אני בהתרגשות גדולה. מ-1 באוגוסט אני כל יום בהבימה בחדר החזרות, קודם של 'סימני דרך' שיצא בתחילת נובמבר, ועוד לא הספקתי להתרגש מההצגה הזאת וכבר למחרת התחלתי חזרות על 'דוד אריה'. כשנסעתי על אופניים ושמעתי 'תרגיל בהתעוררות' פשוט בכיתי מהתרגשות ששני הפרויקטים האלה קרו בהצלחה, וקרו בכלל. זו השנה המשמעותית בחיי".