להלן הודעה מרגיעה לאייל ברקוביץ' ואופירה אסייג: למקרה שחששתם שבזמן שידור התכנית שלכם בערוץ קשת 12 קם מתחרה ראוי בערוץ רשת 13 שנחוש לנגוס ברייטינג ההולך וגדל שלכם אתם יכולים להסיר דאגה מלבכם. אפשר להמשיך להתעמת עם ענבל אור, לצרוח על מני נפתלי ולהשתלח ברוני מאנה. כל עוד תכניתו של דידי הררי היא הנמסיס, הרייטינג ולא פחות חשוב, השיח ברשת ימשיך להיות בשליטתכם המוחלטת.
שתי התכניות זו של דידי הררי וזו של אופירה וברקוביץ' - שונות כמעט לגמרי זו מזו, אבל לאור העובדה ששתיהן משודרות באותה משבצת שידור, ההשוואה ביניהן מתבקשת: שתיהן מובלות על ידי מגישים שמזוהים דווקא עם הרדיו, שם הם בנו את רוב הקריירה התקשורתית שלהם דידי הררי בתכניתו היומית "דידי לוקאלי" ב-103fm ואופירה וברקוביץ' ב"תכנית הספורט" ב-102fm. גם הררי וגם אסייג הגיעו מדימונה, ושניהם מזוהים עם אלטרנטיבה לתקשורת הגלצניקית, הממוסדת וכן, גם האשכנזית אחד בתחום הבידור והמוזיקה והשנייה בתחום הספורט. אלא שבניגוד לתכנית הטלוויזיה המרעננת של אופירה וברקוביץ', שזוכה לשיאי פופולריות ומשנה את כל מה שידענו על ימי שישי בערב בטלוויזיה הישראלית, נותרה תכניתו של דידי הררי תקועה בקונספציות מיושנות, אשר לפיהן מה שהקהל הישראלי רוצה לראות יחד עם החמין והחותנת הוא תוכן רך, רגוע ומנומנם.
היינו סולחים על הכול אילו אותו תוכן רך היה לפחות איכותי, משעשע או עם ערך מוסף כלשהו, רק שהאווירה בתכנית כמו לקוחה מתוך תכנית אבודה שנשכחה במחסנים האחוריים של ערוץ 1 זצ"ל: דידי הררי יושב מסביב לשולחן עגול באולם אירועים, כשמאחוריו מוצבת להקת הבית. האורחים היחידים בתכניות הם זמרים שמגיעים לשוחח עם דידי ולשיר שירים. הראיונות עם הזמרים אינם אלא אוסף של קלישאות מתחנפות ופרגונים מוגזמים ונוטפי דבש, ובשולחנות שמסביב יושב קהל ניצבים תשוש שמוחא כפיים בתשלום לפי שעה.
בתכנית האחרונה ששודרה ביום שישי אירח דידי הררי את שרית חדד, קובי אפללו, מוטי טקה ושרי. וכך, בדיוק באותן דקות שבהן אופירה וברקוביץ' התנצחו עם ענבל אור ("את גנבת!", "אתה קיבלת שוחד!"), דידי הוציא משרית חדד וידוי מטלטל שלפיו היא מתגעגעת לבתה התינוקת ומהזמרת שרי הצליח לחלוב הצהרה שלפיה היא מכורה לניקיון ומעדיפה כמתנה שואב אבק מעולה על פני יהלום.
וזה פספוס. לחובבי הז'אנר, דידי הררי הוא מנחה מיומן ומקצועי. הקונספט של התכנית שלו פשוט נלחם במלחמה שכבר נגמרה, כאילו המתחרה הוא שמעון פרנס והטברנה שלו. קהל צופי הטלוויזיה נמצא כעת בשלב שבו הוא מאס במתיקות, בחנפנות ובמנחה שממחזר בדיחות של קטורזה ("מה היית לוקח לאי בודד? את אשתי. משאיר אותה שם וחוזר"). הצופים כבר התרגלו לצרוך דם, חוצפה, השפלות ועימותים - אפילו בשישי בערב. רק תסתכלו על נתוני הצפייה של שי שטרן המרענן בערוץ עשר לעומת "מחר שבת" של צביקה הדר ברשת - ותבינו הכול. אם דידי הררי חפץ חיים, הוא חייב לייבא את אווירת הבלגן השכונתית מתוכנית הרדיו שלו. ואם הרון הרון עשוי להיחשב כשדרוג, זו עדות לחומרת המצב.
