אחרי ההצלחה האדירה של התכנית "אבודים" בהובלת צופית גרנט, בזכיינית "רשת" מבינים שסוס מנצח לא מחליפים: הערב (21:00, רשת 13) תעלה תכנית חדשה בהובלת גרנט, בשם "קפיצה למחר", שבמהלכה היא תצא ביחד עם אחד המשתתפים למסע רגשי אל העתיד במטרה לקבל החלטות נכונות יותר בהווה. בעונה של התכנית ייקחו חלק: השחקנית מיה דגן, העיתונאי גיל ריבה, העיתונאית לוסי אהריש ומפיק האופנה מוטי רייף.
"התכנית הזו, שהיא אחד האתגרים המדהימים שעברתי, מעניקה הזדמנות מטורפת לאנשים", מסבירה גרנט בריאיון לוואלה! תרבות. "אם היום הייתי מציעה לך להיות קשיש בן 80 למשך יממה, עוברת איתך בתחנות בהווה, מפגישה אותך עם האנשים הכי משמעותיים בחיים שלך, מעמידה אותך מול הפוטנציאל שלך - היית הולך על זה?".
כן, אבל איך אפשר לקפוץ לגיל 80 אם אי אפשר לדעת מה יהיה עד אז? זה לא קיצור דרך?
"נכון. עשו את הניסוי הזה וגילו שאי אפשר באמת לעשות את זה. אבל אז הוסיפו עוד אלמנט לתוך הניסוי הזה - בתכנית אנחנו בעצם מאפרים את האנשים וגורמים להם להיראות כמו בני 80. מניחים לאנשים קליפה על הפנים, את קליפת העתיד שלהם, ובאופן הזוי, באיזשהו רגע הקפסולה הזו עובדת. זה מדהים. באיזשהו רגע, הם נמצאים הרחק מהמקום האמיתי שלהם. מתבוננים לתוך העבר שלה, אל הטעויות שלהם, והאגו שלהם משנה צורה. ההזדמנות הזו להסתכל בזמן אמת אחורה ולהבין שאי אפשר לנהל את החיים דרך תבוסנות ופוטנציאל, כי החיים יכולים להיתקע על פוטנציאל. כדי שזה יהפוך למשהו ממשי, אנשים צריכים להיות אמיצים, לצאת מאזורי הנוחות שלהם, לעבור טיפולים, להבין מה מחזיק אותם ולא מאפשר להם לעוף לעבר החלומות שלהם".
באיזו שיטה את עובדת איתם? זה הרי לא תהליך פסיכולוגי ארוך.
"אנחנו יוצאים ל-19 שעות. זה לא ארוך? אני לא מרכלת איתם, לא מקשקשת איתם, לא מקדמת את התכניות שלהם, לא מראיינת אותם. אני עוברת איתם מסע. לוסי אהריש, לדוגמא בתכנית איתה היא בעצם נמצאת 30 שנה קדימה והיא בעצם שרה בממשלה. אבל יש את האלמנט המוסלמי-יהודי ובסוף התכנית היא עוברת שינוי דרמטי מאוד בחיים שלה. החיים שלה משתנים. גם מיה דגן מתחילה אצלי תהליך, ובהתחלה היא מספרת לי סוד על החיים שלה. הסוד הזה לוקח אותנו לתוך מסע שבסופו של דבר היא עומדת לראשונה בחייה מולו ומבינה אותו. אין פה שום ריאיון. אתה פוגש את האחיזה שלך בפחד ובסופו של דבר אנשים מסירים מהנפש שלהם את הקליפות, שהן האיפור. זה מסע של הנפש. זה לא תכנית ראיונות. לא מעניין אותי לראיין אנשים. אני יכולה רק לצאת למסע עם אנשים. הרכילות את מי הוא אוהב, את מי הוא שונא -מעניינת לי את התחת".
מה ההסבר שלך למשיכה לאזורים של הנפש? זה הסיפור המשפחתי שלך?
"זה היכולת שלי להיות קשובה, סקרנית, ולהגיד באומץ מה אני חושבת. אני יושבת מול מישהו שבוחר לבוא אלי ואני באמת עוברת איתו משהו חזק יחד. גיל ריבה הגיע עם כל ההגנות שלו, ובאיזשהו שלב הוא לא עמד בזה יותר. הוא התמסר לגמרי והוא לא האמין על עצמו".
שמת לב שיש נושאים מסוימים שחוזרים אצל כל האנשים? חרטות דומות?
"הדבר הכי בולט אצל כולם זה שאנשים מנכסים לעצמם תכונות והרגלים, והם הופכים טבע שני לטבע ראשון. הם יודעים לספר על עצמם המון סיסמאות והם לא מבינים שהסיסמאות האלו מעכבות אותם. אנשים לא פורצים כי נדמה להם שהם מכירים את עצמם והם מגדירים את עצמם בהגדרות מצמצמות. למשל, אדם שאומר, 'אני יכול ליצור רק כשאני מדוכא'. הוא מגדיר את עצמו והוא לא סומך על יכולת הכתיבה שלו. הוא מקבע את היכולת שלו לאיזה הרגל. זה קיבעון שנמצא בראש. אנשים מכורים לגישה ההתנהגותית שלהם והם לא מבינים למה הם לא מצליחים להגשים את החלומות שלהם. כדי לעוף הם חייבים לשחרר עוגנים. הנשמה לא יכולה לעוף אם לא משחררים את כל העוגנים".
חשבתי שתגידי לי שבסופו של דבר אנשים קשישים מתחרטים שלא הקדישו מספיק זמן למשפחה.
"בסופו של יום, הם לא בני 80. הם לא יכולים לתת לי את החרטה של בן ה-80. הקפיצה למחר לוקחת אותם לעתיד כדי לאפשר להם לשנות את ההווה. הם נמצאים כאן ועכשיו לכן הם לא יכולים עוד להתחרט".
את מוצאת קווים מקבילים בין התכנית הזו לבין 'אבודים'?
"מה שמחבר בין כל התכניות שאני מובילה זה אני. יש משהו באמנות שלי שהוא מאד ברור אותנטיות, אבל אותנטיות בהתאם לקונספט. אני בת 53, יש לי המון ניסיון, התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני 23 שנה, היו לי מעט הפסקות בטיפולים. אני מאד מקפידה על הטיפול הזה כחלק מכונן בתוך הלימוד שלי. אני מקפידה ללמוד כל הזמן. אני מחברת הכול למקום שבאתי ממנו לילדות הקשה שלי, לגדילה מתוכה, לנראטיב חיובי בתוך החיים. מה שמאפיין אותי בכל התכניות זה האהבה שלי לאנשים. אני אוהבת את הצוות שלי, את המרואיינים שלי. אני לא קמה בבוקר כדי לעשות טלוויזיה. זה לא מעניין אותי לעשות טלוויזיה. אני קמה כדי לאהוב, לא כדי לעשות טלוויזיה".
יש דברים שעליהם את מתחרטת בדיעבד, או שאת חייה את חייך ללא חרטות?
"אדם הוא סך כל חלקיו. אני לא יכולה להצטער על דברים שהיו. עברתי ממשגה למשגה. אני באמת תוצאה של כל כך הרבה טעויות ודברים שנקרו בדרכי. אבל בסופו של דבר אני כל הזמן מתפתחת. אני מקפידה להתפתח, ללמוד, לקרוא, להתעדכן, כך שאני לא יכולה שלא לאהוב את הטעויות שלי כי הטעויות שלי הפכו להיות חלק מאד אקטיבי בהתפתחות שלי. אם אישה או נערה עוברת התעללות מינית, היא יכולה להחליט שהיא הולכת עם זה על הגב וזה יסגור אותה בכל חזית אפשרית. היא לא תאמין לאיש, היא תפחד, העולם ישתקף בעיניה רק דרך הפריזמה הזו. אבל אם עוברים טיפול נכון, אותו אירוע הופך מטראומתי למכונן".
הנערה שעברה התעללות זו את?
"ודאי שאני מדברת על עצמי. עברתי פדופיליה קשה בגילאים 9-11, נזרקתי ממוסד למוסד, בגיל 14 עברתי התעללות מינית קשה על ידי מדריך, גם בגיל 24 עברתי חוויה קשה. היו לי קשיים אדירים, חוויתי חולשה, היו לי דפוסי התנהגות של ילדה שעברה התעללות. אבל בזכות טיפול, צמחתי משם".
ונסיים בשאלה הכי חשובה: מה חשבת על המעבר של אברהם גרנט לאמן בהודו?
"מקסים. הוא איש מקסים שעושה דברים נהדרים. הוא עף על החיים. הוא באמת נהדר. אנחנו מה זה גאים בו. הוא התייעץ איתנו כמובן, ואם הייתי אומרת לו לא לעשות את זה, הוא לא היה עושה את זה. הוא כזה ילד, שאחרי שהם ניצחו את המשחק הראשון, הוא צלצל בהתלהבות ואמר 'איזה כיף היה' כאילו הוא ניצח כרגע את הצ'מפיונס".
