1. בשונה מאייל ברקוביץ' אני מוכן להקשיב לביקורת, ולכן לכל מי שטען כי בשבוע שעבר רק "השחרתי" את צמד המנחים הפופולריים ביותר בטלוויזיה (והמועמדים הטריים לפרס תכנית האקטואליה הטובה ביותר), הרי פיצוי - את השבוע אתחיל במחמאה. פינג-פונג הפתיחה של אופירה וברקוביץ' הולך ומשתבח מתוכנית לתוכנית, השילוב בין חברות רבת שנים וחוסר אכפתיות מוחלט ממה שמותר ונהוג לומר (לרוב קללות במרוקאית), יוצר דיאלוג שמתקרב לימים היפים של קונאן. השבוע, למשל, הם בחרו לצלוב זו את זה: היא יורדת עליו שעלה במשקל והוא עולב בשמלה שלה שנראית כמו "חלוק". הצעה לשבוע הבא: ספיישל "אופירה וברקוביץ' נטו" - רק שניהם בלי אורחים.
2. סיפור מופרע אחד מתחבר לאחר, אנקדוטה הזויה רודפת אחרת, והשעון מתקתק - מתי כבר נקבל ריאליטי על חייו של אייל ברקוביץ'? אחרי הסיפורים על הגרושה, החברה שעזב וזאת שהוא איתה (אבל רק כרגע), החברות לכאורה עם ראש הממשלה ואישתו ועוד, השבוע קיבלנו עוד סיבה לעקוב אחרי ברקוביץ': התקפי האכילה. אם תהיתם איך רן בן שמעון הפך משחקן כדורגל חטוב לפרזנטור של "צ'יזקייק פקטורי", מספיק לשמוע על הביקור של ברקוביץ' במסעדה איטלקית כדי להבין מה שנים של הימנעות מפחמימות עושות לגוף האדם. מסעדה ברמת החייל שנאלצה להזמין עוד טבח כדי להתמודד עם מתקפת הפחמימות של הכדורגלן לשעבר. ברקוביץ' יכול להעביר שיעור לצבי הנינג'ה על אהבה בין אדם ופיצה.
3. מה נסגר עם העורכת? הליין אפ של "אופירה וברקוביץ'", אותו אפשר לכנות בנימוס כ"אקלקטי", הפך השבוע לקרקס שנקטע על ידי חייזרים שסובלים מפוסט טראומה. מספיק לקרוא את שמות האורחים כדי ללכת לאיבוד: ריאיון "פוליטי" עם כתב וואלה! News אבי אשכנזי ומושיק גלאמין על שרה נתניהו, שיחה על אחוז הגירושים העולה עם מיכל דליות, קטע "איך השתנת במקלחת יא מלך" עם צחי נוי, דיון "כבד" עם חבר הכנסת עופר שלח, פטפטת על דיאטות עם עינב בובליל, ולפינאלה - אופרת צרחות עם חברי הכנסת המושעים אורן חזן ומיכל בירן. אולי התכוונתם לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר אבל אנחנו סיימנו את התכנית עם התקף חרדה.
4. תוכן שיווקי? מוזר היה לראות את מושיק גלאמין מגיע לאולפן כדי לדבר על שרה נתניהו. בכל זאת, רק השבוע שמענו שהוא הבריז ברגע האחרון מצילומי "אחת שיודעת" כי שמע שמתכוונים לשאול אותו על הגברת. הגיוני, אמרתי לעצמי, הוא בסך הכל היה צריך קצת זמן כדי לגבש דעה סדורה על הגברת הראשונה. אולי לאסוף קצת סיפורים אישיים שירימו לה, לשתף בעצות טובות שנתנה לו ולהראות תמונות שלה עם גורי קואלה יתומים. לא, מסתבר שהוא פשוט הגיע לתכנית כדי לחלק לאופירה וברקו מתנות ממותג התמונות המעוצבות שבבעלותו. בא לחדש לכם? פחות.
5. ברקוביץ' נגד רגב. סיבוב 756: למי שבמקרה פספס, לאייל ברקוביץ' יש עניין לא פתור עם מירי רגב. כאילו, לא פתור ברמת ה"שונא אותה בדם". הוא לא מאמין למה שהיא אומרת, חושב שהיא לא אמינה, לא מבינה בספורט ובתרבות, חנפנית ואגרסיבית (חלק מהתכונות שהוא מעריך בראש הממשלה). בתוכניות קודמות הבטיחו אופירה וברקוביץ' שרגב תגיע לאולפן כדי לקבל הזדמנות להגיב לטענות נגדה, אך מסתבר שטקטיקת הנדנודים של אופירה לא עובדת על רגב ולכן נגזר עלינו לשמוע התייחסות על רגב מכל אורח שיגיע לתכנית. אז לבקש חוות דעת מחבר הכנסת עופר שלח על תפקודה זה עוד בגבול הלגיטימי, אבל לשאול את צחי הנגבי את מי הוא מחבב יותר - את אמא שלו או את מירי רגב? נו, באמת.
6. ידע הוא כוח? לא בבית ספרנו. אם נשווה את אופירה וברקו לדרמה מתוסרטת, מדובר בסדרה שמבוססת על הדמויות הראשיות שלה. יותר "סיפורה של שפחה", פחות "סיפור אימה אמריקאי" (למרות שאפשר למצוא קווים מקבילים לשתי הסדרות). בקיצור, שימו את אופירה וברקו כשני מדענים על מאדים או כשוטרי מקוף בפתח תקווה - העיקר שתביאו להם משהו לדבר עליו. הבעיה היא שבשונה ממה שהם חושבים, חוסר הידע החינני של ברקו לגבי מי גילם את בנצי ב"אסקימו לימון" עוד עובר כי מדובר בראיון קליל ברמת ה"את דומה לסטלה, הוא דומה למומו. מצחיק!". לעומת הריאיון עם צחי נוי, כשברקוביץ' מסביר לצופים שהקלטת שרה נתניהו לא לגיטימית כי מדובר בהאזנת סתר, הרי שמדובר בטעות עובדתית שקל מאוד לבדוק. הוא מוציא את עצמו רע וגורם לאצבע שלנו לרעוד על השלט במחשבה לעבור ל"דידי בשישי" (ונשארים כי באמת יש גבול).
7. צופים אדוקים יודעים שזוגיות היא הנושא שמטריד את מנוחתם של המנחים יותר מכל. בין אם זה דיון על הריבים שלה עם בעלה (גילי מנקין, בעלי אתר one) או העצבים שלו על הכסף שהוא מעביר לגרושתו (חוקים זה דבר מסריח, הא?), אופירה וברקוביץ' תמיד מדברים על מה שקורה בינו לבינה בחרדת קודש. אולי בגלל זה האירוח של מיכל דליות הצליח להוציא מברקוביץ' כמה תובנות מעניינות. חינוך מסוג "כל האמת בפרצוף". מיכל דליות, אישה עם ניסיון מכובד בתחום החינוך, המליצה לספר לילדים על גירושים כמה שיותר מוקדם ובצורה מעודנת כדי לא לצלק אותם ולגרום להם לחשוב שהם לא אהובים. ברקו הסביר לה שהוא דווקא מאמין שחשוב לדייק: "אבא כבר לא יכול לראות את אמא ומת שהיא תעוף מהבית". כשהיא חלקה עליו הוא שאל "את חקרת את הנושא?". לא, כי אתה.
הולמארק מומנט: הריאיון עם חברת הכנסת מיכל בירן, שהסתיים ברגע שאורן חזן נכנס אל האולפן והיא ברחה כאילו ראתה שד (מבוקרשט). לא משנה אם הוא פרובוקטור והיא אלמונית שרק מחפשת כותרות - הם נבחרי הציבור שלנו והבושה? שלנו גם כן.
ציטוט השבוע: עינב בובליל, שניסתה להסביר למה היא לא גזענית בהמשך לשיח ה"בובלילים מול פרידמנים" המפורסם, והביאה את הטיעון המנצח: "החברה הכי טובה שלי רוסיה. איך אני יכולה להיות גזענית?", הגיוני. למקום השני אגב, הגיעה אופירה עם המשפט: "אתה יכול להיכנס לי לחישוק". מה שנגמר בניסיון של ברקוביץ' לעשות בדיוק את זה. ניסיון שכמעט נגמר באסון מלא דם.
הקונספירטור: אחרי שהבהיר שהוא לא מאמין לחזאים כי "לא צריך ללמוד כדי לחזות את מזג האוויר", השבוע למדנו שגם בפסיכולוגים ברקוביץ' לא מאמין. אז איך הוא מטפל בעצמו אתם בטח שואלים? עולה לדבר ברדיו. יאללה, נוריד עוד שוט של ציפרלקס ונחכה לתכנית הבאה.