אומרים יש אהבה: "השדכנית" הוא דוקומנטרי מפוכח ומקסים

"הכל בסדר גמור, ברוך השם" אומרת טובה שמסיאן בטלפון בקול רם ומלא, אין בו טיפת תלונה או אירוניה. טובה שמסיאן מתכוונת לכל מילה שהיא מוציאה מהפה, ואצלה הכל בסדר ותודה לאל. העובדה שהיא נכה מאה אחוז בשל ניוון שרירים מתקדם, ותלויה בכל צרכיה באחרים לא משנה את זקיפות הקומה שלה.

ואולי יותר מכל דבר אחר, הסרט התיעודי היפה והעדין ומלא הניואנסים "השדכנית", הוא על זקיפות קומה, ועל יכולתו של אדם ליצור לעצמו מקום בעולם ולברוא לעצמו ובעצמו ייעוד. טובה שמסיאן היא שדכנית מצליחה, מעל ל-500 שידוכים מוצלחים עשתה בימי חייה, כך היא מעידה. המקום שלה בגן עדן מובטח, והיא אפילו לא מפקפקת לרגע שיש אחד כזה. בעוד שרובנו הולכים לעבודה, חוזרים ממנה ומנסים להשאיר אותה מאחורינו במשרד, העבודה של טובה השדכנית היא השליחות שלה ומה שממלא את חייה במשמעות.

ובתוך זה, במיוחד מקדישה טובה ממרצה וזמנה כדי לשדך בעלי מוגבלויות, אלו שבתוך מה שהיא ממילא בריכת הדימויים הבלתי אפשריים של מה זו אהבה, מתקשים לצוף עוד יותר. עיוורים, נכים, צולעים, כולם 'טרנגוזות' בלשונה של טובה, והיא מלכת הטרנגוזות, והיא תדאג לכל מי שהיא יכולה שיהיה לו עם מי לחלוק את המסע המחוספס שהוא החיים. בלי לייפות את המציאות, בלי למכור אשליות שווא, אבל בנדיבות רוח.

טובה היא שדכנית פרגמטית, מעידה על עצמה שהיא לא מאמינה באהבה. בזוגיות כן, ובצורך של אדם אחד באדם אחר בחייו, אבל לא באהבה. ככה היא מעידה, ודווקא שם אולי אפשר לפקפק בעדות שלה, כי מה שיש בינה ובין בעלה גבי, הוא הכל לבד מפרגמטי. והעיניים מלאות החיות שלה ניצתות כשהיא מדברת על הקרובים לה ובמיוחד עליו ועל ההקרבות שעשה עבורה. וגם הוא מצדו, גבי שכבר עבר צינתורים, והתקף לב, ואירוע מוחי, לא רוצה לחיות דקה אחת בלעדי טובה.

סרטים דוקומנטריים מוצלחים הם אלו שמצליחים לתפוס את התדר של המתועד שלהם ולתעל אותו, להפוך את החומר המצולם לשלוחה של אותו אדם בעולם. ו"השדכנית" מצליח לעשות בדיוק את זה – הנימה האופטימית-מפוכחת, המבט החודר אבל החומל של טובה שמסיאן בחיים ובבני האדם, ניכרים בכל פריים של הסרט. בעדינות ובכבוד ובמבט הלא מתנשא ולא מתייפייף שמצליח דני ווסרמן לייצר, תחת הפקתו של ברק הימן שמתמחה בדיוק בעמדה הדוקומנטרית הזו.

"השדכנית" מעלים כביכול את עמדת הבמאי, ומתמסר לזו של טובה, מייצג אותה נאמנה. ואפילו יותר ממה שיש בו, בסרט "השדכנית", זה מה שנעדר ממנו שמעיד עליו – החטטני, הנצלני, מירוק המצפון על גבם של אחרים. על סרטים שמעמידים תחת המיקרוסקופ שלהם אישיות אחת, לא מוכרת וכביכול שולית, נהוג לומר שהם "סרט קטן". אבל אין שום דבר קטן בדוקומנטרי הזה שמצליח לתפוס פרספקטיבת חיים רחבה ויוצאת דופן כמו זו של טובה השדכנית.

"השדכנית" הופק בשיתוף עם הרשות השנייה, ויציג בסינמטקים ברחבי הארץ

מה חשבתם על "השדכנית"? ספרו לנו בפייסבוק