ספיידרמן כבר בסרט השני שלו. כלומר, החמישי, אבל השלושה הראשונים לא נחשבים משום מה. בכל אופן, זה כבר לא הסרט הראשון של ספיידי בסיבוב הזה, מה שחוסך לנו את הצורך לשמוע שוב את סיפור הרקע, מה שנקרא בקומיקס אוריג'ין, שלו הוא היה תלמיד תיכון חנון בשם פיטר פארקר אבל עקץ אותו עכביש רדיוטלסקופי וכו' וכו'. עכשיו הוא ספיידרמן מראש, מה שמאפשר לו להשתתף בסצינות אקשן מעולות ולרחף בין קירות ניו יורק כבר בדקות הראשונות של הסרט. אחלה.
אלא מה, גיבור על צריך נבל. ולכן, את כל הזמן שחסכנו בסיפור האוריג'ין של ספיידי, אנחנו צריכים לבלות בסיפור האוריג'ין של הנבל התורן, אלקטרו. וגם בזה של הנבל התורן אחר, הגובלין הירוק. וגם בסיפור יחסיהם של פיטר וגוון סטייסי האוהבים אך נפרדים אך אוהבים אך לא. ולא נשכח את חקירת מסתרי העלמותם של הוריו של פיטר פארקר. ובתוך כל זה הסרט גם מנסה לפתוח את העולם שלו לכדי יקום קולנועי כמו זה של "הנוקמים". יש כל כך הרבה קורי עלילה מצטלבים ומתפצלים בסרט שהוא נראה כמו שניים או שלושה סרטי המשך שנדחסו יחד.
חלק מזה מוצלח. בעיקר החלק שבו ספיידרמן עושה את כל מה שספיידרמן עושה: לירות קורים, לעוף בין גגות, להתחמק מכדורים, לתפוס אנשים נופלים ולהחזיק מכוניות מעופפות. רק לפני שבועיים הגיע "קפטן אמריקה 2", עם סצינות אקשן יפות וצבעוניות בכוריאוגרפיה מצוינת והנה מגיע ספיידי ועושה את זה עוד יותר טוב. בונוס מפתיע: זה אחד מאותם סרטים נדירים שכדאי לראות בתלת-מימד. ברוב המכריע של הסרטים, אפקט ה-3D הוא, כידוע, בין סביל למיותר לגמרי אבל אם יש חוויה אחת שצריך לעבור בתלת-מימד, קפיצה מהקומה ה-80 ובין בנייני ענק ודרך משאיות היא החוויה. התלת-מימד, לפחות באיימקס, הוסיף תחושת גובה, סחרחורת וכיף. לשם שינוי, זה שווה את התוספת למחיר הכרטיס.
הבעיה היא שכאמור, יש הרבה מאוד עלילה שמפרידה בין סצנות האקשן המצוינות. וחלק גדול מהעלילה הזאת טיפשי כמו טיפול בקצר בגרביים רטובות. אלקטרו (ג'יימי פוקס) הוא נבל-קומיקס מוצלח ומרשים (אם כי את הקטעים הכי טובים שלו הסרט גונב בלי בושה מ"השומרים"), אבל אם כבר מוקדש לתולדותיו כל כך הרבה זמן אי אפשר היה למצוא סיבה טובה יותר לכך שיהיה, נו, נבל? התירוץ שהסרט מספק לכך שאלקטרו שונא את ספיידרמן הוא קלוש. עם הארי אוסבורן (דיין דיהאן, שעושה כאן בדיוק את מה שעשה ב'כרוניקה בזמן אמת', רק עם תספורת אידיוטית) המצב לא הרבה יותר טוב. בעולם של ספיידרמן נורא קל לרכוש נבלים, מתברר. דרכת למישהו על הרגל בטעות? הוא יישבע להיות אויבך בנפש לנצח ולא לנוח ולא לשקוט עד שיזכה לרקוד על קברך. מישהי התעטשה לידך ולא אמרת "לבריאות"? היא תשמור לך טינה לנצח ועוד תנקום את נקמתה, בך ובעולם המתועב הזה כולו, המלא באנשים שלא אומרים "לבריאות". כולכם עוד תשלמו ביוקר!
וכן, נכון שזה סרט קומיקס, ולסרטים כאלה יש פטור מהגיון עד גבול מסוים, אבל דחיל רבקום, יש רגעים שבהם נראה כאילו הסרט מנסה להיות אידיוטי בכוונה. נבל חשמלי שיכול לעבור בחוטים כמו זרם האם נשמע הגיוני להביס אותו באמצעות השפרצת מים, מכל הדברים בעולם? האם התסריטאים יודעים מה קורה אם שופכים מים על כבל חשוף?
עוד יותר גרוע הוא כל עניין ההורים של פיטר, המזוודה שהסרט הזה קיבל בירושה מקודמו למרות שלא רצה אותה או היה זקוק לה. קו העלילה הזה תקוע בסרט כמו עצם בגרון, הוא לא אמין, מטופל בזריזות מוגזמת, ופשוט מיותר. ספיידרמן לא צריך אבא שעסק בניסויים גנטיים סודיים: בכל גירסה אחרת של הדמות הוא היה פשוט נער שעקץ אותו עכביש, וזה הספיק.
מה כן עובד טוב? היחסים של פיטר וגוון סטייסי נראים אמנם כמו מנת קיטש הכרחית, אבל יש רגעים שבהם הכימיה ביניהם פשוט עובדת, הבמאי מארק ווב נזכר שהוא עשה פעם את "500 ימים עם סאמר", ואנדרו גארפילד ואמה סטון נזכרים שהם בעצם שחקנים מצוינים, שניהם. יש עוד רגעים מרגשים בסיפורו של ספיידרמן שעובדים: כשקורה הדבר-הזה-שכל-קוראי-הקומיקס-יודעים-שהולך-לקרות, הסרט מטפל בזה יפה, ובפעם הראשונה אולי אפילו יהיה לכם אכפת קצת מהדמויות. חבל רק שהרושם הולך לאיבוד בתוך הזיגזג האינסופי של הסרט בין קומדיה, אקשן, טרגדיה, קדרות, קלילות ורגעים כל כך דביליים שחייבים להרחיק אותו מחשמל ומכשירים חדים.
"ספיידרמן המופלא 2" הוא בלאגן. הוא אוסף של סצנות שמוצלחות יותר כל אחד בפני עצמה מאשר כאוסף שלם. הוא מנסה להיות יותר מדי דברים ולעשות יותר מדי דברים בבת אחת. אבל הוא בלאגן כיפי, בסך הכל; הרבה יותר כיף מהסרט הקודם בסדרה, שהיה שגרתי מדי. זה לא ייזכר כאחד הרגעים הגדולים של ז'אנר גיבורי העל, אבל הוא עשוי להיזכר כשעתיים ומשהו חביבות להעביר בתלת-ממד.
אגב, האנשים שישבו בסבלנות וחיכו דרך כל הקרדיטים קיבלו בסופם את שוק חייהם: כלום. אין בסוף הקרדיטים שום סצינה נוספת. וזה סרט של מארוול! זה חוקי?
ומה אתם חשבתם על "ספיידרמן המופלא 2"? ספרו לנו בפייסבוק