"הרץ במבוך" הוא סרט טוב אם יוצאים לפני סופו

המחשבה שעברה לי בראש באמצע "הרץ במבוך" היא: הסרט הזה טוב מדי. זה יהיה ממש חבל כשהוא יאכזב בסוף.

נער מתעורר בתוך מעלית. אין לו מושג איפה הוא, או למה הוא שם, או, לצורך העניין, מי הוא בעצם. אפילו את השם שלו הוא לא זוכר, אבל זה – ולא שום דבר אחר – עוד יחזור אליו: תומס. כשתומס מגיע לאן שמגיע, הוא מגלה שהוא לא הראשון שהגיע לשם, וקודמיו מסבירים לו את המצב: הם נמצאים ב"קרחת" שבלב מבוך ענק. במבוך יש מפלצות שיוצאות בלילה. אף אחד עוד לא הצליח לצאת מהמבוך. לאף אחד מהם אין זיכרון של שום חיים מלבד המבוך. כל חודש מגיעה מעלית ובה אספקה וגם נער נוסף שמצטרף לחבורה.

יש פה בהחלט וייב של "משחקי הרעב" - בני נוער נשלחים נגד רצונם למעין זירה סגורה להילחם ‏על ‏חייהם בסביבה עתידנית באופן מעורפל. וגם העובדה שהסרט הזה, כמו כל סרט שני בשנים האחרונות, מבוסס על הספר הראשון בטרילוגיה של ספרי נוער עם אלמנטים מדע-בדיוניים, מעלה את החשד שמא מדובר בעוד ניסיון זול לשכפל נוסחה בדוקה. אבל "הרץ במבוך" לא ייתן לכם זמן לשקוע בהשוואות. מהשניה הראשונה, הסרט נוחת על הרגליים ולא מפסיק לזוז. תומס לא מספיק ללמוד את הכללים של העולם החדש הזה לפני שהכללים מתחילים להשתנות. הישרדות חברתית בין ילדים מתחלפת במהירות בהישרדות פיזית במבוך עם יצורים שרוצים להרוג אותך.

רובו של הסרט עשוי טוב במידה מפתיעה. הסרט מלוהק בשחקנים די אלמונים ומבוים על ידי ווס בול, במאי שזהו סרטו הראשון, אבל מתברר שכולם – בעיקר בול – יודעים בדיוק מה הם עושים. השחקנים הצעירים (בינהם וויל פולטר מ"הבן של רמבו" ו"אנחנו המילרים" ותומס ברודי סנגסטר, המוכר כג'וג'ן מהעלילה המשעממת ביותר של "משחקי הכס") משכנעים בהרבה מהממוצע בסרטי-נוער כאלה, ויש כמה רגעים קטנים ביניהם, מהסוג שלא כתוב בתסריט, שהופכים את הדמויות לאמיתיות ואמינות יותר. וגם באקשן לא חסר: סצנות המרדף והפעולה בסרט הזה, למרות שהן דלות יחסית בתקציב, מצולמות ‏במומחיות לא מובנת מאליה. הסרט זורם, מותח, מסקרן וכיפי. אבל.

מעל לכל ההתחשויות במבוך מרחפת כל הזמן השאלה – מה בעצם קורה כאן? למה אנחנו פה? מי עשה להם את זה ומה ‏הוא רוצה מהם?‏ הרי ברור שזה לא קורה במקרה. מישהו, מישהם, שולח את הנערים האלה אל הקרחת ומספק להם ציוד. האם הם שחקנים שלא בידיעתם במשחק ריאליטי משונה? נמצאים בניסוי מדעי אכזרי? אסירים בכלא ביזארי? מה? המסתורין הוא חלק ממה שהופך את הסיפור למרתק כל כך.

אבל לסרטים שמציגים מסתורין כל כך מורכב יש בעיה. הרעיון שבסרט מזכיר מאוד את "קיוב" – עוד סרט שבו אנשים מוצאים עצמם ללא הסבר כלואים בתוך מבוך ענק ומשתנה, אבל באופן קצת יותר עקיף, הוא יכול להזכיר גם את "אבודים". בכל אחד מהם היו אנשים שנקלעו למצב מוזר ומסקרן – ובאף אחד מהם לא קיבלנו הסבר מניח את הדעת לאותו המצב. כך, ככל שמתבררת המורכבות של עולם המבוך, הולך ופוחת הסיכוי שנקבל לכך תשובות טובות. האם בכלל אפשר להמציא סיבה הגיונית לבניית מבוך ענק שמשתנה מדי לילה אשר מקבל פעם בחודש נער נטול זיכרון?

ואכן, הסרט מצוין כל עוד הוא מציג את השאלות, אבל ברגע שמגיע הזמן לתת תשובות – הן, כצפוי, מאכזבות. סוף הסרט, שפותר שאלות מסוימות ופותח אחרות, הוא לא משכנע, וגרוע מזה: ‏לקראת סופו הסרט מציג יותר ויותר קלישאות מטופשות בזו אחר זו, מביא עוד ועוד טוויסטים מיותרים, ובסופו של דבר מסתיים בהזמנה לסרט ההמשך - הרי סרטים כאלה מגיעים רק בצרורות, לא בבודדת – הוא מחסל כל חשק לצפות באותו המשך.

ולמרות זאת, בין סרטי המבוסס-על-ספר-נוער זהו אחד היותר טובים – בעיקר אם יוצאים קצת לפני הסוף. אם לא את סרטי ההמשך שלו, הסרט לפחות מעורר סקרנות לקראת הסרט הבא של ווס בול.

ומה אתם חשבתם על "הרץ במבוך"? ספרו לנו בפייסבוק