טבילת אש היא מקלחת קרח לעומת מה שעמד על כף התוכנית הראשונה של "The Voice" הישראלית: רשת, תמיד הזכיינית הנחותה לעומת קשת, קיבלה עוד הזדמנות אחת להכות את "כוכב נולד" בטיימינג מושלם אחרי עונה בעייתית ועם סיום מחפיר שכלל פרשיית הטיית הצבעות מביכה, שופטת שהסתבכה בפלילים כשהתוכנית מעורבך בכך ואם זה לא מספיק חגית יאסו זכתה. הזדמנות הפז הזו היא כמובן מקפצה מצוינת, אבל כזו שמזמינה לחץ שלרוב, בטלוויזיה הישראלית ובוודאי זכיינית לחוצה כמו רשת, מכריע. אבל הפעם זה לא קרה. "The Voice" הישראלית נראית מצוין ומצליחה לתת אגרוף ל"כוכב נולד" כמעט בכל פרמטר.
"The Voice", לפני הכל, היא תוכנית שהלכה באומץ על המוזיקליות והמקצועיות, בדיוק כפי שפורמט הבליינד אודישן דורש, למעשה: למרות אינספור אפשרויות להשתמש בסיפורים סוחטי דמעות לפני ואחרי, מקדם הרגש עבד באופן מינימלי, ובוודאי לא על המנטורים עצמם: ב-"The Voice" באים זמרים, הולכים זמרים, נשארים זמרים והסיפור שלהם הוא רק חלק קטן מאוד מכל העסק. אם בפרקי האודישנים הראשונים של תוכנית טרייה המקדם הזה נותר שולי, ככל שהעונה תתקדם הוא צפוי להיות משמעותי עוד פחות. כמובן שאין אודישנים של מתמודדים מוגחכים כנהוג בתוכניות האודישנים הראשונות של "כוכב נולד" ומי שמגיע למבחן מול המנטורים הוא ממילא זמר וזה מעניין הרבה יותר מעוד בדיחה על חשבון אדם מהישוב שבזבז יום כדי שצביקה הדר יגיד לו, "לא נורא נשמה".
"The voice" נותנת פייט מרשים בטבלאות הרייטינג
אבל "The Voice" לא היתה מצליחה לעורר ציפיות גדולות מאוד להמשך העונה, אם היא לא היתה שואו טלוויזיה טוב, והיא כזו בעיקר בזכות ארבעת המנטורים שבתוכנית האודישנים מקבלים זמן מסך עצום לעומת המנחה, מיכאל אלוני, שגם אליו נגיע. המנצח הגדול הוא, כצפוי, אביב גפן, היחיד מבין הארבעה שמריח טלוויזיה בדיוק כפי שהוא מריח מלודיה טובה וגם מהלכים שיווקיים. גפן הפגין הומור טוב, דימויים יצירתיים (מלון הבוטיק, הדשא בחצר), חושים בריאים כלפי מתמודדים שרובם רחוקים מאוד מהז'אנר ממנו הוא הגיע ובעיקר נהנה מכל הסיפור.
אחריו, שרית חדד הפתיעה גם היא עם הבשלה מהירה יחסית ממצב של עץ מצולם למישהי שצריכה להחזיק תוכנית דגל על הכתפיים. שלומי שבת ורמי קליינשטיין עדיין מעט מאחוריהם, אבל שוב לעומת מסיקה, צרפתי, מרגול, קרן פלס, משה פרץ, מתי כספי ויהורם גאון, "The Voice" לוקחת ובגדול.
בנוסף, ולא פחות חשוב מיכאל אלוני הוא בחירה מאוד מוזרה ולא צפויה להנחיית תוכנית לכל המשפחה, אבל ההימור השתלם. אלוני הוא כוכב בסדר גודל בינוני בפריים טיים הישראלי ונראה שהבחירה בו נועדה בעיקר כדי להגדיל את נפח המנטורים. בתוכנית הראשונה שלו אלוני היה נחמד ולא מעיק, אמפתי אבל לא דביק ובכלל לא מעורב מוזיקלית כמו צביקה הדר, ולכן גם החיכוך שלו כרגע הוא מינימלי. התוצאה: מישהו שאפשר לסבול ואפילו מעבר.
לצד ההפתעה מהרמה הגבוהה של התוכנית, ישנם דברים מדאיגים ב-"The Voice" הישראלית: 14 מתמודדים פר מנטור מזמינים גודש תוכניות גדול מדי והימתחות של התוכנית עד זרא, בדומה למה שקרה בעונה השנייה של "היפה והחנון" ובעונה הנוכחית של "המירוץ למיליון" שתי תוכניות שהתחילו נפלא ומרוב הימתחות איבדה מומנטום וקהל. בנוסף, המתמודדים שנבחרו בתוכנית הראשונה לא היו ברמה גבוהה מספיק, אבל אפשר להבין "The Voice" אכן רוצה להדריך זמרים ולא להחמיא להם כל שבוע.
לכן, בשורה התחתונה, הטלוויזיה הישראלית הרוויחה סוף סוף תוכנית פריים טיים ראויה שיכולה בסופו של דבר לבצע את המהפך שהחל בארה"ב. גם אם זה לא יקרה מיד ובעונה הראשונה, "The Voice", כמו מתמודדת ראויה, תתיש את אנשי "כוכב נולד" במאבק על הבכורה ואם זה ימשיך ככה, היא יכולה גם לנצח.
"The Voice": למה המנטורים צריכים את זה בכלל?
"The Voice": אהבתם? שנאתם? ספרו לנו בפייסבוק