הלהיט הקלאסי "מה אברך", שכתבה רחל שפירא, הלחין יאיר רוזנבלום וביצעה להקת חיל הים עם הסולנית רבקה זוהר בשנת 1968, הוא השיר העברי המושמע ביותר בתחנות הרדיו בימי הזיכרון ב-10 השנים האחרונות, כך מגלה וואלה! תרבות. מצעד להיטי יום הזיכרון המושמעים חושף גם נתונים לא מזהירים על הדרה כמעט מוחלטת של שירים ים תיכוניים, והתעלמות כמעט מוחלטת גם משירים שיצאו בשנים הרבות האחרונות. כך עולה מנתונים שהועברו לבקשת וואלה! תרבות מאקו"ם, שבדקה מיהם השירים העבריים המושמעים ביותר ברדיו ב-10 השנים האחרונות (מ-2004 ועד 2013) החל מערב יום הזיכרון ב-20:00 ועד למחרת ב-20:00 בכל תחנות הרדיו המדווחות לאקו"ם. הנה המצעד בפרסום בלעדי לוואלה! תרבות:
רבקה זוהר, שכבשה גם את המקום ה-13 במצעד עם השיר "בן יפה נולד", התרגשה לשמוע שהשיר "מה אברך" דורג במקום הראשון. "העם הזה זקוק לשיר הזה, בכל זאת הוא מוצא בו נחמה", אמרה זוהר לוואלה! תרבות. "נדמה לי שזה השיר הראשון של רחל שפירא שהולחן. המלחין יאיר רוזנבלום שהה בקיבוץ שפיים, וחוברת לזכרו של בן הקיבוץ, עם מלות השיר 'מה אברך' של רחל שפירא, נפלה לידיו. הוא התרשם מאוד מהמילים וכתב להן מנגינה. הוא הביא את השיר ללהקה, אני זוכרת שהוא קרא לי אליו, השמיע לי אותו. זה נשמע כמו נושא לא פשוט. אני זוכרת את התגובה הראשונה שלי היתה: איך אפשר לשיר דבר כזה? אבל בכל זאת עשינו את זה".
- במשך שנים רבות סירבת לבצע את השיר הזה בהופעותיך.
"נכון. בערך עשר שנים לא הסכמתי לשיר את השיר הזה כי אין שם את הברכה. לא רציתי לשיר אותו בגלל המילים הלא קלות שלו. כשאת שרה את רוצה לעודד את הקהל, וחשבתי שהשיר הזה לא מעודד אותו אלא גורם לקהל לא לצאת מהתוגה. רק אחרי שנים תפסתי שבתוך התוגה הזאת יש תקווה. זה מה שיש בשיר הזה ובשירים כואבים אחרים: תקווה. קלטתי את זה יום אחד, לפני כשש שנים, פגש אותי אדם בדיזנגוף. הוא אמר לי: 'אני אב שכול, ואני רוצה להגיד לך שהשיר שהכי מנחם אותי זה מה אברך''. אז אמרתי לעצמי: אם זה כך, אני חוזרת לשיר את השיר. ואז החלטתי להפסיק לעלות על הבריקדות שלי. אז הבנתי שהשיר הזה הוא נחמה לדור שלם".
השיר המושמע ביותר ביום הזיכרון: "מה אברך" בביצועה של להקת חיל הים עם הסולנית רבקה זוהר משנת 1968
"רציתי לשנות את מילות השיר", מוסיפה זוהר. "בסוף השיר יש מלים לא קלות 'אלוהים, אלוהים, אלוהים/ לו אך ברכת לו חיים'. הייתי רוצה לשנות את זה ל'אלוהים שמור עליו לעולמים'. כי החיים לא נגמרים פה. אבל את השינוי הזה לא עשיתי בהופעות. אבל אני עושה שינוי קל אחר בהופעות. בשיר כתוב: 'הנער הזה עכשיו הוא מלאך/ לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך', ואני שרה: 'עוד יברכוהו, עוד יבורך'. אני הורדתי את ה'לא'. הוספתי לשיר מימד אמיתי. איך שאני תופסת את החיים פה, זה לא נגמר פה. קל לי יותר להגיד 'עוד יברכוהו, עוד יבורך'. רחל שפירא לא הסכימה לשינויים בשיר".
- רחל שפירא הסכימה לשינויים שרצית בשיר?
"היא לא הסכימה לשנות את השיר. היא גם לא הסכימה לשנות את השורה האחרונה. את השורה האחרונה אני לא משנה. אני ככה בולעת את המלה 'לא'. וכל הקהל לא מרגיש את זה".
הרשימה מעידה על הדרה מוחלטת של המוזיקה המזרחית מ-20 השירים המושמעים ביותר בעשור האחרון בכלל תחנות הרדיו. הזמר הים תיכוני שממוקם הכי גבוה ברשימה הוא אייל גולן, שנמצא במקום ה-32 בלבד עם להיטו "אם יש גן עדן".
בנוסף, מרשימת השירים המושמעים ביותר בכלל תחנות הרדיו בימי הזכרון ב-10 השנים האחרונות נעדרים לחלוטין שירים חדשים. השיר הכי פחות ישן ב-20 המושמעים הוא "מיליון כוכבים" בביצועה של הזמרת והשחקנית עמית פרקש, שיצא בשנת 2006. פרקש פרצה לתודעה עם השיר הזה, שהוקדש לזכרו של אחיה, סרן תום פרקש, שנהרג בהתרסקות מסוק במהלך מלחמת לבנון השניה. השיר נכתב על ידי חברו של תום, יפתח קרזנר.
חבל שאין ברשימת השירים המושמעים ביותר ברדיו ביום הזיכרון ייצוג לשירים ישראליים שיצאו בשנים האחרונות, בשעה שיש כל כך הרבה יצירות נפלאות שהולמות ליום הזיכרון. למשל, שירה המקסים, הנוגה והנוגע של קרולינה, "שנסון ללבנון", מתוך אלבומה האחרון "זוהר".
"אם היית עושה את הרשימה הזאת לפני 10 שנים היית מקבל כמעט את אותה תוצאה", אומר יורם רותם, עורך המוזיקה הראשי של גלי צה"ל ומומחה לזמר עברי, "גם באוסף כפול שאני ערכתי בזמנו, שנקרא 'לבכות לך' - שירים ליום הזיכרון, מופיעים רוב השירים מרשימת המושמעים ביותר שמופיעה אצלכם".
- זאת תעודת עניות לרדיו שכמעט אין שירים חדשים ויוצרים צעירים בפלייליסט של יום הזיכרון.
"היום זו תקופה אחרת. תקופה הרבה יותר צינית, שבה אמנים יותר בורחים מדברים רגשיים, עסוקים יותר בעצמם ופחות בדברים אחרים, פחות כותבים בלשון רבים. כשהשיר 'דרכנו' הצליח בימי האינתיפאדה לא הבינו איך זה קרה. אז נעמי שמר הסבירה שההצלחה נובעת מכך שהשיר כתוב בלשון רבים, לכן הוא ענה על איזשהו צורך לאומי וכל כך הצליח".
"אנחנו דווקא משמיעים הרבה דברים חדשים בימי הזיכרון, אבל יודעים שהדברים החדשים עונים על איזה צורך של אותו רגע, אבל כעבור שנה שנתיים הם לא ייכנסו לקאנון או לפנתיאון. לעומת זאת, השירים שנכנסו לרשימת המושמעים ביותר הם הקאנון והקלאסיקה של שירי הזיכרון הישראליים, שנוגעים לחוויה קולקטיבית, לזיכרון קולקטיבי, לרגשות שקשורים לתקופה מסוימת. אלה שירים שלא בורחים מעיסוק בעומק ובעצב. ואנשים רוצים לשמוע שירים כואבים ועצמתיים ביום הזיכרון. יש כוח רב לשירים של הלהקות הצבאיות, דווקא לקולות האלה ולעיבודים האלה שהוקלטו סמוך למועד האירועים עצמם. אם לא נשמיע את שירי תש"ח ביום הזיכרון בצורה מסודרת לא יהיה להם בכלל... זו מסורת מוזיקלית שצריך להעביר לדורות הבאים".
- מדוע הפלייליסט של יום הזיכרון מפנה עורף למוזיקה ים תיכונית ביום הזיכרון?
"אין הרבה שירי זיכרון במוזיקה הים תיכונית".
- אולי לא נוצרו הרבה שירי זיכרון מסתלסלים בגלל שאמנים רבים יודעים שאין סיכוי שתשמיעו אותם ברדיו?
"מי שכותב שיר זיכרון לא כותב את זה בשביל שישמיעו את זה ברדיו. כתיבת שיר צריכה לבוא מתוך איזשהו צורך אמיתי של היוצר לכתוב או להנציח, ולא בשביל שישמיעו את זה ברדיו. יש שיר נהדר של ג'ו עמר שנקרא 'נתן'. עמוס אטינגר כתב את השיר הזה בעקבות מקרה טראגי של חייל יוצא מרוקו. זה שיר נפלא. למה אף אחד מהזמרים הים תיכוניים הבולטים לא הקליט לשיר הזה גרסה חדשה למשל? אפשר היה לרענן אותו ולהפיק ממנו קלאסיקה".
אבל לא רק המוזיקה הים תיכונית והמוזיקאים הצעירים חסרים באופן תמוה ברשימת 20 המושמעים ביום הזיכרון. הרשימה מעידה גם על היחלשות מסוימת בהשמעות בימי זיכרון לשני ענקים וותיקים אריק איינשטיין ז"ל וחווה אלברשטיין תבדל"א. איינשטיין נעדר לחלוטין מרשימת 20 השירים המושמעים ביותר ביום הזיכרון בכלל תחנות הרדיו ב-10 השנים האחרונות. איינשטיין נכנס לראשונה לרשימה זו במקום 25 הנמוך בלבד, עם גרסת השיר "לבכות לך" שכתב והלחין אביב גפן. ביצועו של גפן עצמו ל"לבכות לך" הגיע מיד אחר כך במצעד, במקום 26. לאחר מותו של איינשטיין דובר הרבה בתקשורת על התעלמות הרדיו משיריו החדשים, וזהו נתון שמצביע על כך שגם שיריו הוותיקים הושמעו לכאורה פחות ממה שנדמה, לפחות ביום הזיכרון. עם זאת, הנתונים אינם משקפים את תגובת העורכים המוזיקליים למותו של אריק איינשטיין שחלה השנה (מכיוון שהם מתייחסים לעשר השנים שמסתיימות ביום הזיכרון 2013). סביר להניח שביום הזיכרון הנוכחי נשמע יותר אריק איינשטיין לאור האבדן הגדול שלו.
מצעד השירים המושמעים בכלל תחנות הרדיו בעשור האחרון מצביע גם על ירידה בכמות ההשמעות לקלאסיקה "החול יזכור" בביצוע חווה אלברשטיין, שהגיע למקום ה-31 בלבד. זוהי התדרדרות חדה מהמקום הראשון, שבו דורג בעבר. עם זאת, אלברשטיין מככבת במקום העשירי עם שירה "החיטה צומחת שוב". יש לקוות שזהו רמז לדבר חיובי דווקא - בתקופה זאת, יותר מבעבר, אולי מעדיפים לשמוע יותר חומרים חדשים בהם מעורבת חווה אלברשטיין, שהפכה באחרונה למאוד טרנדית, בין השאר בזכות שיתופי פעולה מוזיקליים עם שלומי שבן, שאנן סטריט באלבומיהם האחרונים, ועם צאת האלבום "שרות חוה אלברשטיין".
"אין ספק שבישראל, מבחינה תרבותית מוזיקלית, השמעה ביום הזיכרון היא תעודת הכניסה לחיק החם של הישראליות", אומר פרופסור אודי לבל, ראש המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת אריאל, העוסק בחקר תרבות השכול והזיכרון בישראל. פרופ' לבל כתב מחקר עם גל חרמוני מאוניברסיטת תל אביב שעוסק במאפייני הפלייליסט של שירי יום הזיכרון. המחקר אף זכה בשנת 2013 לפרסום בכתב העת האקדמי הבינלאומי "NATIONS AND NATIONALISM" . זה מלמד שגם בעולם חושבים שניתן ללמוד משהו משירי יום הזיכרון שלנו, אני אומר לפרופ' לבל. "גם בעולם תופסים את יום הזיכרון הישראלי כזירה מרתקת למחקר, גם מבחינת השירים המושמעים בה ברדיו", אומר פרופ' לבל. "ישראל היא חברה מגוייסת ויום הזיכרון הוא היום הקדוש ביותר של 'הדת האזרחית' ומעניין לראות מה קורה לו בעידן של שבירת מיתוסים, חילון, ושבירת הרכיבים הקדושים. מבחינת העולם זה מקרה בוחן מעניין לחקר תרבות".
- כשאתם מציגים את המחקר בחו"ל, כיצד אתם מציגים את החשיבות של השמעת או אי השמעת שירים ביום הזיכרון הישראלי?
"השמעה ביום הזיכרון היא השיא של מה שבסוציולוגיה אנחנו מכנים 'פוליטיקה של השתייכות'. כמו שעבור שחקנים בארצות הברית שיא ההשתייכות זה להיכנס להוליווד ולא רק להיות סרטי שוליים או לברודווי ולא רק להיחשב תיאטרון פרינג'. התגובות בעולם מאוד מופתעות כי בחו"ל ימי זיכרון זה עניין של המשפחות השכולות, פה ושם בכמה אזורים רפובליקניים. אבל זו לא נישה תרבותית של שירה או אמנות שבאופן מוסדר זוכה ביום זה לדומיננטיות. הם יספרו כמה שחקנים אפרו-אמריקנים שרו בטקס האוסקר. אצלנו נספור כמה מזרחים הושמעו ביום הזיכרון".
"מבחינת השירים המושמעים, הרי שמתקיים ביום הזיכרון סוג של מיקוח, לאו דווקא מודע, מכל הצדדים, על 'הזכות' להיכלל בפלייליסט", מוסיף פרופ' לבל. "זה מתרחש אצל מבצעים שביום הזה הם יאותו לחרוג ממה שהם עושים בשגרה. מזרחים יבצעו שיר אליטיסטי מפא"ייניקי מימי הפלמ"ח; אנשי שמאל חתרניים פציפיסטים ואנטי מילטריסטים יחדשו שיר שנכתב לזכר חלל, למרות שבפעולתו תרם לכיבוש, להרג, ולמכונת המלחמה; בכלל המבצעים ממש זונחים באותו יום את אמות המידה הסטנדרטיות שלהם. השיא של התופעה הזו הוא בחירת הטקסטים. כלומר זה יום שהשיקולים בו משתנים והנכונות לזנוח רכיבים רבים באישיות שלי כזמר כדי 'להיכנס פנימה' היא רבה יותר מאשר ביום יום. זמר רוק יעשה בלדה, זמר מזרחי בצע, גם אם בסגנון קצת ים תיכוני שיר של סשה ארגוב. ממש כמו להיות חלק מהשופטים בכוכב נולד ברגע שאתה שם אתה ממלכתי, עשית את זה. התקבלת".
- מה גורם לשיר לשבור את חומות הפלייליסט ברדיו של יום הזיכרון?
"מעניין לראות איזה שירים מקבלים תעודת כניסה לפלייליסט, מעבר לאותם שירי תש"ח שבאופן מובהק שולטים בז'אנר. בדקנו שירי חולין שלא נכתבו במקור כשירי זיכרון אך העורכים הכניסו אותם, ומצאנו מספר מנגנונים ש- 'מחיילים' אותם. העורכים המוזיקליים נאחזים ברכיבים מסוימים שפתאום הופכים שיר מסוים לשיר לגיטימי ליום הזיכרון. רכיב אחד הוא עצם העיסוק של שיר במוות, גם אם בכלל לא בהקשר צבאי. מוות הוא רכיב מחייל בישראל. פתאום שיר כמו 'זה הקיץ האחרון שלי' חויל, למרות שהוא במקור בכלל מדבר על התאבדות, ולא על נער שנערך בנחישות לקרב. התאבדות זה יסורים, זה אינדיבידואליזם, זה אנטי צבאיות, אבל זה חוייל כי השיר מדבר על מוות".
גורמים נוספים להשמעות רבות יותר של שיר ביום זיכרון לחללי מערכות ישראל: עיסוק באדמה או באהובה שכפי שפרופ' לבל מציין "בציונות זה פחות או יותר אותו הדבר. הכמיהה למולדת תמיד הייתה כמיהה אירוטית. ולכן גם אם יש בשיר כמיהה או געגוע לאיזושהי אדמה או מקום היא בלי שום קונטקסט ישראלי צבאי או ציוני - זה נכנס פנימה, כמו שערגה לאישה, לאהובה, זה משהו שמחייל שירים".
עוד רכיב משמעותי שנותן לגיטימציה להשמיע שיר ביום הזיכרון הוא מה שפרופ' לבל וגל חרמוני מכנים "מנגנון חיול פרסונלי". לבל: "מספיק שעצם העובדה שמי ששר, כתב או הלחין את השיר הוא בעל סממן לאומי זה מאפשר לצבוע את השיר בממלכתיות. פוליקר מושמע כי נכנס לפנתיאון בהקשר של השואה. גידי גוב מסמל אולי יותר מכל אחד אחר את הישראליות הגולמית שהחלה בלהקות הצבאיות. רוטבליט, שבכלל חיבר את שיר לשלום ושירים סטלניים של תיסלם, הוא חלק מאתוס כי בשעתו הוא איבד רגל במלחמה ועם השנים הוא קצת עזב את מחנה השלום והפך להיות סוג של פטריוט, הקורא תגר על האליטות וההתרחקות שלהם מהלאומיות".
מאז שנת 2001 מתקיים המיזם "עוד מעט נהפוך לשיר" שגלי צה"ל יזמה, מפיקה ומשדרת ביום הזיכרון. במסגרת המיזם נבחרים מדי שנה שירים שמילותיהם נכתבו על ידי חיילים וחיילות שנפלו והם נכתבים ומבוצעים על ידי אמנים מוכרים רבים. "האמירה מאחורי הפרויקט הזה", אומר פרופ' לבל, "היא שביום הזיכרון בפרט, ואולי בתרבות הישראלית בכלל, יש לשיר ערך אסתטי רק בגלל שמי שכתב אותו מת בצה"ל. יתכן והטקסט דיבר באמת לאחד המבצעים והזכיר לו רכיבים בעברו, אבל בוא נודה באמת: אותו חייל שכתב את השיר היה צריך למות כדי שכוכב רוק יקבל את הטקסט מולחן ויקליט אותו כדי שיושמע בתחנה הכי משומעת בארץ. זו עוד עדות שיום הזיכרון פועל על פי אסתיטקה אחרת. זה לא שהשיר טוב. זה שהוא נכתב על ידי חלל. זה שכתב אותו חלל אוטומטית הופך אותו לחלק מהתרבות הגבוהה. המוות הצבאי, גם בהקשר המוזיקלי, הוא בהחלט סוכן טוב".