העלילה הפשוטה והעתיקה ביותר בהיסטוריה היא: "שלום, שמי הוא ______. אתה הרגת את _____ . היכון למות". סטיבן סיגל, ואן דאם ומל גיבסון עשו את זה כמה עשרות פעמים. מערכה ראשונה: הרעים הורגים את אשתו/אביו/השותף/השכן של הגיבור. מערכה שניה: הגיבור יורה בכולם. מערכה שלישית: גם.
סיפור הנקמה הפשוט נראה קצת פרימיטיבי בימינו. סרטים, אפילו סרטי אקשן, בדרך כלל מתהדרים בעלילה טיפ-טיפה יותר מורכבת. לכן העלילה של "ג'ון וויק" נשמעת פשוטה ופשטנית במידה כמעט פארודית: קיאנו ריבס מגלם מחסל שפרש, שחוזר לפעולה כדי להתנקם לבדו במאפיה הרוסית כולה אחרי שהם הרגו לו את הכלב.
כן, את הכלב. זה אפילו לא מצחיק כפי שזה נשמע. למעשה, החלק הראשון של הסרט - זה שמסביר מה הרעים עשו לגיבור ולמה צריך עכשיו להרוג אותם הוא מהאפקטיביים ביותר בסוג זה של סרטים. יש סיפור מאחורי הכלב הזה, וגם אתם תרצו להרוג את מי שעשה את זה לג'ון וויק. לאורך כל הפתיחה, אי אפשר אפילו לראות שמדובר בסרט אקשן: זוהי דרמה קורעת לב על אדם שאיבד את כל היקר לו, פעמיים. בגילומו של קיאנו ריבס, המגיש את ההופעה הדרמטית הטובה בתולדותיו. לא, ברצינות! זה מרגש! עם קיאנו ריבס! למה כל כך קשה להאמין בזה?
בכל מקרה, אחר כך הוא לוקח אקדח ומתחיל לירות לאנשים בראש.
במובן מסוים זה קצת מאכזב: אם ציפיתם לפריצת דרך אמיתית מצד קיאנו, ברגע שמתחיל האקשן הוא חוזר להיות אותו מטאטא חסר הבעה וחביב שכולנו מכירים ואוהבים (או שלא). מה שכן, הוא יורה לא רע. סצנות היריות והאקשן בסרט הזה, שברובן ככולן קיאנו לבדו מביס צבאות של מאפיונרים חמושים, מתוכננות היטב ומעוצבות בכוריאוגרפיה יפה. השילוב של בלט הכדורים הזה עם הקיאנו יגרום לכך שאין צופה שלא יחשוב במהלך הסרט שלמעשה הוא צופה בניאו, שיכול לתמרן את המטריקס על פי רצונו. עוד יתרון של היותך "האחד": קיאנו לא מזדקן. ריבס חגג בספטמבר את יום הולדתו החמישים. את העובדה הזאת אפשר למצוא בביוגרפיות שלו באינטרנט, אבל בסרט לא תמצאו לה סימן. ריבס לא נראה כאן כמו גיבור שהוא כבר זקן מדי לחרא הזה, בנוסח ליאם ניסן: הוא אותו בן-בלי גיל שהיה ב"מטריקס".
בין היריות, הסרט גם מתאר, ברמיזות וברסיסי מידע, עולם של רוצחים שכירים עם טקסים, קודים וכללי כבוד משלו. חלק מהסרט מתרחש במלון שמציע, בנימוס קפדני, שירותי ניקיון ועזרה ראשונה ייחודיים לאנשים בתחום העיסוק הייחודי הזה. העולם הזה מאוכלס בשחקנים בקליבר מפתיע: ווילם דפו, מייקל ניקוויסט, ג'ון לגוויזאמו, איאן מקשיין וגם אלפי אלן ("משחקי הכס"). מפתיע וכיפי למצוא צוות שחקני משנה משובח כזה במה שנראה כמו בי-מובי זניח.
ובכל זאת, בסופו של דבר זה לא מצטבר להרבה. הסרט לא מציע, ולא מתיימר להציע, הרבה מלבד אותו סיפור נקמה כל כך בסיסי. האקשן מוצלח אבל לא שובר מוסכמות, הסיפור מגיע לנקודות שאליהן הוא אמור להגיע ועוצר שם. נדמה ש"ג'ון וויק" היה יכול להיות יותר מזה, אבל לא רצה: הוא רצה רק להיות ביצוע מוצלח למדי של הקלישאה הגדולה בתבל. זה לא רע. זה גם לא נורא מעניין.
אתם אנשי חתולים או כלבים? ספרו לנו בפייסבוק