היתה אמנם תחרות קשה מצד "כלבלב קטנטן קופץ מספה", וגם "קיפוד אוכל פופקורן" היה יריב ראוי, אבל תחרות הדבר החמוד ביותר של 2014 נסגרה, והמנצח הוא ביימקס. הוא זוכה בעשרות אלפי צעצועים ומרצ'נדייז מפה ועד הודעה חדשה. ביימקס, רובוט-בלון שמנמן וידידותי שתפקידו להיות אחות רחמניה אבל יכול גם להיות גיבור-על מעופף, מכה ויורה, אם צריך הוא הכוכב העולה האמיתי, הבלעדי והבלתי מעורער של "6 גיבורים". הוא גם אחת הדמויות המצחיקות ביותר שנראו בקולנוע השנה. יש לו גם סרט, ובסרט הזה יש בערך חמישה גיבורים אחרים.
בסן-פרנסוקיו, שילוב צבעוני, ניאוני, מגניב ומרהיב של אמריקה ויפן, חיים האחים הצעירים והגאונים הירו וטדאשי. הם יתומים שחיים עם דודתם, דבר שמכשיר אותם להיות גיבורים גם של סרטי דיסני וגם של סרטי גיבורי-על. הירו בן ה-13, מנסה להתקבל לאוניברסיטה שבה לומד אחיו, זאת על אף העובדה הברורה לכל שהוא ממש לא צריך את זה: הילד יכול בתוך אחר צהריים אחד ליצור המצאה שתהפוך אותו למולטימיליונר, ובמחסן שלו יש יותר ציוד הייטקי מבמכון ויצמן ובאמזון. הפרויקט של האח הגדול, טדאשי, הוא ביימקס הרובוט הרפואי שנראה כמו מרשמלו. איתו במעבדה עובדים גם עוד ארבעה חנונים חביבים. אבל אז קורה אסון, ומפה לשם, הירו הופך לסופרהירו.
הסרט הזה הוא חבילה גדולה של סוכריות גומי. הוא צבעוני, כיפי ומתוק, ומיועד כביכול לצעירים אבל גם מבוגרים נהנים ממנו נורא. הוא מהיר, קופצני, ומאוד מאוד מצחיק, בעיקר בזכות ביימקס, הניחן בטוב-הלב אוטומטי ומין טמטום רובוטי חביב.
מדובר בשילוב של דיסני ומארוול: זה סרט אנימציה של דיסני (שנמצאים ברצף מטורף בשנים האחרונות, אחרי "ראלף ההורס" ו"לשבור את הקרח" המצוינים) וזה גם סרט גיבורי-על, המבוסס (באופן רופף להפליא) על סדרת קומיקס לא ידועה של מארוול. בתחומים מסוימים, השילוב הזה עובד, באחרים פחות. בסרטי דיסני יש בדרך כלל עלילה פשוטה, דמויות מעטות, ולא הרבה מאוד קרבות לחיים ולמוות. כל אלה, כמובן, לא נכונים לגבי סרטי גיבורי-על, בעיקר אם אלה סרטי סיפור-מקור של קבוצת גיבורים: צריך לפתח פה הרבה דמויות בו זמנית, לאיים על שלום העולם ולהציל אותו, וכל זה בתוך זמן מוגבל.
"6 גיבורים", לעומת זאת, מבזבז בערך חצי סרט על בילוי זמן עם הירו וביימקס. אין בזה שום דבר רע, כיוון שכאמור, הם דמויות נהדרות וכיף גדול איתם. הבעיה היחידה היא שזה לא משאיר הרבה זמן לדמויות האחרות, או ליתר הדברים שצריכים לקרות בסרט גיבורי-על. בתור סרט ששמו הוא "6 גיבורים", הוא מקדיש הרבה מאוד תשומת לב לשניים מהם, ומזניח את ארבעת האחרים. גו-גו טומגו, ווסאבי, האני למון ופרד נראים כולם כמו דמויות מאוד חביבות, אבל הם לא מקבלים הרבה לומר או לעשות: לאורך חלק גדול מהסרט הם פשוט לא שם, וכשהם כבר נוכחים כל אחד ואחת מהם מקבל סצנות ספורות כדי להציג את האופי הייחודי שלו, כמה פעולות ייצוגיות בסצנות האקשן וזהו. הם אפילו לא נמצאים על המסך מספיק זמן כדי שנקבל מושג ברור על הכוחות המיוחדים של כל אחד מהם (לווסאבי יש כפפות-להב על הידיים, ו... מה? זהו? זה הופך אותו לגיבור על?).
גם הנבל והמזימה שלו מקבלים טיפול מינימלי למדי (למרות שהעיצוב של דמות הנבל בעל מסכת הקבוקי נפלא, מרשים ומבהיל), ולפני שהספקתם להגיד "הופעת אורח של סטן לי", הסרט נגמר. אחרי כל כך הרבה סרטים שהתארכו יותר מדי, דווקא מרענן לקבל פעם סרט שמשאיר טעם של עוד.
ההשוואה שקופצת לראש עם הצפייה בסרט היא ל"משפחת סופר-על", סרט גיבורי העל של פיקסאר מ-2004. ובעוד "6 גיבורים" מנצח את "סופר-על" בתחומי העיצוב וההומור, הוא לא מתקרב אל הסרט של פיקסאר מבחינת עומק הדמויות והעלילה. משהו פה בכל זאת נותן הרגשה מהונדסת, כאילו כפו על הסרט עלילה שהוא לא ממש רצה בה: הוא היה שמח להישאר לא יותר מסרט על ילד והרובוט שלו. "6 גיבורים" נשאר במרחק נגיעה מלהיות סרט גדול באמת, אבל הוא גם סרט כיפי נורא.
מה אתם חשבתם על "6 גיבורים"? ספרו לנו בפייסבוק