כשארבעת הפינגווינים הופיעו בסרט "מדגסקר", לפני כמעט עשור, הם גנבו את ההצגה לגמרי. הסרט הזה היה מלא בחיות עם קולות של סלבס שהזיעו מרוב מאמץ להצחיק, אבל דווקא יחידה לוחמת של ארבעה פינגווינים אלמוניים (שדובבו על ידי במאי הסרט, עורך ואמן קונספט שגויסו כדי להקליט קולות זמניים) היתה אחראית לרבות מהבדיחות המוצלחות ביותר והזכירות ביותר. אולפני דרימוורקס, שלא ידועים בנכונותם לפספס הזדמנויות, זיהו את המתנה שקיבלו, וניצלו את הפינגווינים האלה עד תום.
אחרי "מדגסקר" הראשון, רבים טענו שלפינגווינים מגיע סרט משל עצמם. אבל זאת אמירה בעייתית: קל יותר להגיד "מגיע לו סרט" מאשר לכתוב סרט שלם, עלילה והכל, ולפעמים מתברר שיש סיבה טובה לכך שדמויות שוליות הן שוליות, ושדמות שהיתה נורא מצחיקה בהופעה של עשר דקות היא משעממת החל מהדקה ה-11. אבל באופן מפתיע, מתברר שגם אחרי שלושה סרטי "מדגסקר" וסדרת טלוויזיה בכיכובם, הפינגווינים ממדגסקר עדיין לא נמאסו. הם עומדים בכבוד במשימת 90 הדקות שהוטלה עליהם. יותר מזה: לפחות במדד הצחוקים, "הפינגווינים ממדגסקר" מוצלח יותר מכל סרטי "מדגסקר" שקדמו לו. כשיש פינגווינים בסביבה לא צריך את בן סטילר וג'ירפה.
השיטה של הפינגווינים פשוטה: הם מצחיקים וזהו. "הפינגווינים ממדגסקר" מכיל את המינימום המותר של מסרים חינוכיים, רגעים מרגשים או אפילו עלילה משמעותית. כן, יש איזה סיפור על כך שהצעיר שבחבורה שואף לזכות להכרה מחבריו, אבל זה עובר ממש מהר.
ארבעת הפינגווינים סקיפר, קובאלסקי, ריקו ופרייבט (אגב, זה נשאר "שמו" גם בדיבוב העברי) פוגשים תמנון מרושע, שמתכנן לחטוף את כל הפינגווינים מגני החיות בעולם, וקבוצה מתחרה של סוכני-על חייתיים וזהו, מכאן הכל רצף של מרדפים מטורפים ברחבי העולם. ואלה יופי של מרדפים. המרדף בתעלות ונציה לבדו כולל מספר של בדיחות ויזואליות שהיו מספיקות לג'יימס בונד וחצי ועוד היה נשאר עודף; סצנה שמתרחשת כולה במהלך נפילה בין כמה מטוסים כוללת בדיחות בקצב שהיה משאיר גם את באגס באני חסר נשימה. הקצב המהיר הוא הנשק הסודי של הפינגווינים אם לא צחקתם מבדיחה אחת, אחרת תגיע בתוך 0.76 שניות לכל היותר.
יחידת הפינגווינים לא שינתה את הטון במילימטר מאז הסרט הראשון בהשתתפותם: המנהיג סקיפר לעולם אינו שובר דיסטנס, והוא מדבר אך ורק בקול של מפקד-יחידה קשוח. הנבלים התמנונים גם הם משעשעים מאוד, והאופן שבו הם נעים - תוך ניצול מלא של העובדה שמדובר ברכיכות - הוא תענוג לאנימטורים. חברי "רוח הצפון", יחידת הביון הנגדי, הם דמויות פחות מעניינות, גם מבחינת עיצוב ואנימציה וגם מבחינת תפקידם בעלילה.
"הפינגווינים ממדגסקר" הוא לא קלאסיקת אנימציה, וגם לא מנסה להיות כזה. הוא לא יישאר בזיכרון זמן רב: זה בסך הכל ספין-אוף, אולפן אנימציה מוביל שמנסה רק לכייף אבל זה עובד.
מה אתם חשבתם על "הפינגווינים ממדגסקר"? ספרו לנו בפייסבוק