(בסרטון: שיחה עם יו"ר התאחדות המו"לים בישראל ובעלת הוצאת שוקן, רחלי אידלמן, באולפן וואלה! NEWS)
שרת התרבות והספורט מירי רגב הודיעה היום על החלטתה לבטל את חוק הספרים, במסגרת נאום שנשאה בוועידת ישראל לתרבות שערך עיתון "הארץ". השרה טענה כי קיבלה את מסקנות דו"ח ועדת החוק בראשות מנכ"ל משרד התרבות יוסי שרעבי, לפיהן החוק פגע באזרח, העלה את מחירי הספרים, הפחית את כמות הספרים שנרכשו, פגע בספרות הילדים ויצר חסמים משמעותיים לספרי הביכורים. "החלטתי לבטל את חוק הספרים משום שהוא החטיא את מטרתו העיקרית, מחירי הספרים עלו והנפגע העיקרי מהחוק הוא האזרח", אמרה רגב. "החוק אולי היטיב עם המו"לים או רשתות הספרים, אבל בנקודת הקצה נפגע הצרכן [...] ספרים הם הרוח. לעם הספר מגיע ספר במחיר עממי, ולכן אגיש את הצעת החוק לביטול חוק הספרים כבר בימים הקרובים במטרה לבטלו עד שבוע הספר". רגב הוסיפה כי תקים קרן מיוחדת שתתמוך בספרי הביכורים.
גורמים בעולם הספרות ששוחחו היום עם וואלה! תרבות הביעו דעות מנוגדות באשר למהלך. "בשורה מאוד משמחת", אמר הסופר ינון ניר. "החוק הנוראי הזה מזכיר את הבדיחה על הסוס שתוכנן על-ידי ועדה (גמל). אני רוצה לפרגן למירי רגב. מדובר באישה מזיקה מאוד. אולי נסתפק בזה שגם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום".
אולם ניר היה בודד בדעתו מבין אלה ששוחחנו עמם. "אנחנו מצרים על הודעת השרה רגב", אמרה רחלי אידלמן, בעלת הוצאת שוקן ויו"ר התאחדות המו"לים. "החוק להגנה על הסופרים והספרות החוק כדי להגן על הסופרים בישראל. מאז כניסת החוק לתוקף עלה שכר הסופרים המשולם לסופרים בישראל. כמות הספרים הנמכרת בשוק לא ירדה בהשוואה לתקופה שלפני החוק. החוק פועל בדיוק כפי שהתכוונו מחוקקיו ותומך בתרבות הספר בישראל. החוק הוא הוראת שעה לשלוש שנים. התאחדות המו"לים תפעל נגד ביטולו של החוק".
"בחוק הספרים היו יתרונות וחסרונות", אמר שי סנדיק מהוצאת תמיר//סנדיק. "ביטולו מחזיר אותנו למצב הקודם במקרה הטוב, או לאנדרלמוסיה במקרה הרע. אנחנו מקווים שבצד ביטול החוק, יינקטו צעדים לטיפול בבעיות המרכזיות שלשמן נחקק ולא טופלו, לרבות גובה ההנחה לרשתות הספרים".
"החוק החטיא את מטרתו, כך לדברי השרה בהודעתה בוועידת ישראל לתרבות של עיתון הארץ", אמרה יעל שכנאי, סופרת ומו"לית הוצאת רימונים. "לצערי ולצער עמיתיי, השרה היא שהחטיאה את הבנת החוק כיוון שלא השכילה לראות את החורים שיש בו ובמקום לתקנם, לרווחת האזרח, המו"ל והסופר, החליטה לבטלו ובכך להחזיר את עולם הספרות לימי החושך שקדמו לחוק, הימים שבהם סופר השתכר כ-1.40 ש"ח לעותק, כדברי יורם קניוק המנוח, והמו"לים בקושי החזירו השקעתם בכותרים שהם הוציאו לאור. החור הגדול בחוק נובע מעמלתם הגבוהה של הרשתות וכיוון שהרשתות לא הוגבלו בחוק, נוצר מצב שלא היה אפשר למכור ספרים במחיר נמוך דיו שיספק את הצרכן. חבל שהשרה קוברת את החוק עוד לפני סיום הוראת השעה שנקבעה לו. בגרמניה, בצרפת ובשאר מדינות אירופה, החוק התקבל יפה וקיים משנת 1982. מוזר שבמדינת ישראל לא יכלו או לא התאמצו למצוא נוסחה שתספק את כולם".
"אני לא יודעת כמה הצרכן באמת נפגע", אמרה הסופרת ענת עינהר, שהיתה מועמדת לאחרונה לפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס. "הצרכן הושחת במהלך השנים האחרונות והתרגל לקנות ספרים כמו בננות, וגם לקרוא אותם באותה רוח. אני עצמי, כצרכנית, נגעלת לפעמים מההאבסה של הרשתות בעת הקניה. אני מסתובבת חסרת אונים ולא מוצאת לי אף ספר שבא לי לקנות".
"מחטיאים פה את ההבנה שבשביל להוציא ספרים טובים ואיכותיים", ממשיכה עינהר, "יש עוד גורמים שצריכים להשתכר יפה: עורכים, מתרגמים, מפיקים, מגיהים, וכל מי שעובד למחייתו בהוצאות הספרים. הם כוח חשוב שצריך להיות מתוגמל כראוי, כדי שיתנו ממיטב זמנם וכישוריהם למען הספרים. הם אף פעם לא מוזכרים בדיונים האלה, כי לרוב מי שדן בנושא לא באמת מבין מה נדרש כדי להוציא ספר טוב. שוק הספרים נמצא במצב קיצוני, שבו המצב שקדם לחוק הספרים היה הרסני - עובדה, הוצאות הספרים קורסות - וחוק הספרים לא אושש אותו מספיק. אם השרה רגב תבטל את החוק אבל תפעל ברצינות נגד ההשתוללות של הרשתות, וגם תתמוך תקציבית בהוצאות עצמן, לאו דווקא ביצירות ביכורים, לטעמי, אלא לרפד את ההוצאות, שלא יהיו היסטריות ומפוחדות - מה טוב.
"ראשית, הייתי רוצה לראות את מסקנות ועדת רגב במלואן", אמרה תמר פלג מהוצאת הספריה החדשה. "חברי הוועדה נפגשו עם אנשים רבים מתעשיית הספרים, ואם אוזניהם היו כרויות - הם לא היו יכולים להגיע למסקנה החד-ממדית, הפשטנית וההרסנית שמייחסת להם השרה. רבים מאיתנו הצביעו על ליקויי חוק הספרים במתכונתו הנוכחית, אך גם תיארו את הקטסטרופה שאליה הגיע שוק הספרים לפני עידן החוק, והסבירו מדוע חזרה לאחור היא אפשרות גרועה. הצענו תיקונים מצוינים, ומעניין אותי מאוד האם כל מאמצינו להופיע בפני הוועדה, לשלוח לה חומרים שביקשה, להשיב על שאלותיה, להסביר את הצעותינו וכן הלאה - היו מבחינת חבריה לצורך מראית עין בלבד".
"שנית", ממשיכה פלג, "ברור כשמש שהשרה אינה מבינה מדוע נחקק חוק הספרים. העלאת מחירי הספרים לצרכן (והורדת מחיריהם הקטלוגיים) היתה אחת ממטרותיו המוצהרות, שכן מכירתו של ספר חדש במחירים של מבצעי 4 במאה, כפי שהיה לפני החוק, פגעה אנושות במו"לות הישראלית. ללא מו"לות יציבה ומגוונת גם הצרכן נפגע והתרבות הספרותית נפגעת. שלישית, בתגובה לסלוגן הפופוליסטי 'לעם הספר מגיע ספר במחיר עממי': הקוראים, כידוע, יכולים גם היום לקנות כל ספר במחיר עממי, 18 חודשים לאחר שראה אור, אבל אם לשרה דחוף שהם יקבלו כל ספר במחיר עממי ללא המתנה, מדוע היא מצפה מן המו"לים להיות אלה שיספגו את ההנחה? אבל אני משחיתה מילים לריק. אין עם מי לדבר, לצערי. שרת התרבות אינה מתאימה לתפקידה, כפי שהוכיחה לא רק בהקשר הנוכחי".
"חבל", אמרה הסופרת והמשוררת גילית חומסקי. "החוק לא היה מושלם. אבל לחזור למצב הקודם זה מושלם הרבה פחות. המשמעות של המבצעים היא לא מוצר יותר זול, אלא יכולת הרשתות לאלץ את הצרכן להוציא יותר כסף, על ספרים מוקפדים פחות. אוהבי המבצעים הרוויחו. אוהבי הספרים - פחות".
"ספריי הקודמים התפרסמו לפני שהחוק נכנס לתוקפו והחדש רק עושה את צעדיו הראשונים, אבל אני יודע שהנתונים מראים שכמות הספרים שנרכשו לאחרונה פחתה וזה רע לכולנו", אמר הסופר והמתרגם יואב אבני. "מצד שני, גם לפני החוק המצב היה רחוק מלהיות מזהיר. זה תהליך ארוך של ניסוי וטעייה - כרגע הדגש על טעייה - ואני מקווה שבסופו מצב הסופרים ישתפר. לצערי, בלי קשר למודל התמלוגים, אני מרגיש שתשומת הלב נתונה בדרך כלל לקצוות - נסיונות תמיכה נקודתיים בסופרי ביכורים או חקיקה שמחזקת בעיקר את הסופרים הנמכרים ביותר. צריך לזכור את הרוב הדומם של מרבית הסופרים הנאלצים להשתכנע כרגע שזו דרכו של עולם: מכתיבה אי אפשר להתפרנס".
"חבל מאוד ששרת התרבות גרמה היום להרס ענף תרבותי נוסף", אמר רני גרף, מו"ל הוצאת גרף. "חבל שלא עשתה שיעורי בית ונכנעה ללחצים של לוביסטים ומקורבים הקשורים לגופים הגדולים והריכוזיים בענף הספרים, כי לו היתה עושה שיעורי בית היתה מגלה כי מאז שחוק הספרים נכנס לתוקפו מחירי הספרים דווקא ירדו והפכו יותר עממיים משהיו, בניגוד גמור לדברים השקריים שאמרה מעל הבמה.
"ביטול חוק הספרים יביא לכמה תופעות מצערות שחשבנו שכבר נעלמו מהנוף התרבותי בישראל", מוסיף גרף. "עלייה כמעט מיידית במחיריהם של הספרים כדי שלהוצאות לאור ישאר רווח לאחר כניסת הספרים למבצעי הטירוף שאפיינו את ישראל כמדינה היחידה בעולם בה ספרים חדשים נמכרים לפי משקל; חזרה לימים בהם לספרים אין חשיפה שניה. חוק הספרים גרם לחזרת ספרים ישנים אל המדפים עם יציאתם מתקופת ההגנה; נטילת זכות הבחירה מידי הקונה (לו היא לכאורה דואגת) שהחוק איפשר לו לבחור אם לקנות ספר חדש במחיר מלא, ועדיין זול יותר משהיה טרם החוק, או לחכות תקופת מה ולרכוש במחיר מוזל כעבור שנה; שיבה לתקופה שבה זבנים בשתי הרשתות הריכוזיות (הנשלטות בידי הוצאות הספרים הגדולות בלבד) ממליצים על ספרים על פי תמריץ כספי מאת הרשת ולא על פי התאמה לקורא. מרוב דאגה לאזרחים החליטה השרה שעדיף לצרכן להוציא כספו על פי רצון הקונגלומרטים הגדולים ולא על פי רצונותיו שלו.
"תמהני גם על ראש הממשלה, ביבי נתניהו, שרק לפני שנתיים דיבר גבוהה גבוהה על הצורך העצום בחוק הספרים תוך שאינו מפסיד הזדמנות לפוטו אופ עם סופרים, שנתן לשרת התרבות לו להשתולל באין מפריע ולבטל את החוק שהוא עצמו היה מתומכיו הגדולים רק לפני שנתיים. האם לקו הוא וממשלתו בסכיזופרניה מתקדמת ועכשיו הם משמשים כאופוזיציה של עצמם? לא היה עוד חוק במדינת ישראל שבוטל במהירות גדולה כל כך כמו חוק הספרים. אבל כשראש הממשלה ומשרד התרבות לוקים בחוסר אחריות ציבורית ומחליפים דעות כמו גרביים, כנראה שגם היחס לספרים ולקוראי הספרים הוא כמו היחס לגרביים משומשים. צחנת הלוביסטים והמקורבים נוסח 'פולישוק' עולה לשמיים".