נושאים חמים

לא אנחנו לא חיות: הפריקוול של "הארי פוטר" שוכח את בני האנוש

"חיות הפלא והיכן למצוא אותן", שפותח סדרה של חמישה סרטים חדשים בעולם הקוסמים, מלא בדמיון ועושר ויזואלי ומפגיש אותנו עם כמה מהיצורים הכי מיוחדים שראה המסך הגדול. עם זאת, גיבוריו החדשים, הנבל המרכזי והעלילה כמכלול סובלים מחוסר פיתוח

יחסית ליקום שהיוצרת שלו התבטאה פעמים רבות על רצונה להפסיק לעסוק בו, עולם הקוסמים של ג'יי קיי רולינג נמצא בתנופה מרשימה. רק בשנה האחרונה קיבלנו "ספר" חדש, שהוא למעשה התסריט למחזה בן שני חלקים שעוסק בבנו של הארי פוטר, וכעת מגיע הסרט הראשון בסדרה של לא פחות מחמישה סרטים חדשים לחלוטין המתרחשים בעולם הזה. "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" הוא אחד מספרי הלימוד של הארי, הרמיוני ורון בהוגוורטס, שבאופן לא מפתיע לרולינג יצא אף הוא בגרסה שכל מוגלג עם חשבון באמזון יכול להניח עליה את ידיו. זהו גם האזכור האחרון של הטריו שהוביל את העולם הזה בשמונה סרטים ושבעה ספרים מצליחים, שכן כעת עובר השרביט לגיבור חדש ולתקופה חדשה בעולם הנסתר שמתקיים לצד עולמנו נטול הקסם.

ניוט סלמנדרה (אדי רדמיין) הוא חוקר ועובד של משרד הקסמים, ששב ממסע מוצלח של איסוף יצורים נדירים בקצוות תבל. המזוודה שלו, שהיא הכל מלבד מקום להניח בו עטים ובלוקי כתיבה, מאפשרת לכולם להרגיש בנוח וברווחה בעוד הוא נושא אותם אל ניו יורק של שנת 1926. אלא שעל אף הבקיאות והמיומנות שמגלה סלמנדרה באיתור ותפיסת יצור חמדן וחובב מטילי זהב דמוי ברווז, או יצור ענקי דמוי ציפור שמתרחב או מתכווץ בהתאם לחלל החדר שבו הוא נמצא - מתברר שסלמנדרה טיפוס די מרושל. וכך, בהיסח הדעת, הוא מצליח להחליף מזוודות עם אל-קסם (הכינוי האמריקאי לבני אנוש נטולי יכולת קסם) בשם ג'ייקוב שמשחרר את כל האורחים האקזוטיים אל רחובות מנהטן. בעוד סלמנדרה, ג'ייקוב והילאית לשעבר בשם טינה (קתרין ווטרסון) יוצאים לאתר וללכוד את הנמלטים (כשרשויות החוק של משרד הקסמים דולקות בעקבותיהם), מתמודד המקבילה האמריקאית של משרד הקסמים עם יישות הרסנית ומסתורית בדמות עשן שחור שמותירה הרס וחורבן ברחובות, ומאיימת לחשוף את עולם הקוסמים. ואם כל זה לא מספיק, ברקע מסתובב לו גם קוסם אפל ורב עוצמה בשם גרינדלוולד, שנעלם בלי להותיר זכר.

חיות הפלא והיכן למצוא אותם (יח"צ)
חזק בלכידה, פחות בשמירה. אדי רדמיין בתפקיד ניוט סלמנדרה ב"חיות הפלא והיכן למצוא אותן" (צילום: יח"צ)

כבר מתקציר העלילה הזה ניתן ללמוד מעט על הבעיות של "חיות הפלא והיכן למצוא אותן", בעיות שנובעות בעיקר מהעובדה שרולינג לקחה על עצמה הפעם את כתיבת התסריטים לכל חמשת סרטי הסדרה. רולינג היא מספרת סיפורים יוצאת דופן, בונה דמויות לתפארת ועולמות מורכבים ועשירים בפרטים, היסטוריה ומיתולוגיה. היכולת הזאת מאפשרת לה לברוא עוד יצירה בעלת היקף ספרותי לכל דבר ועניין. "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" מתפוצץ מדמויות אנושיות ובלתי אנושיות, שמות של יצורים, ארגונים ומקומות, עיסוק בציד מכשפות ופוליטיקה של יחסי כוחות פנימיים. החלק הטוב בכך הוא שבאמת אין בו רגע דל, החלק הפחות טוב הוא שכמות המידע הזאת לעולם לא תוכל לקבל טיפול ראוי בשעתיים וקצת של זמן מסך קולנועי, בוודאי כזה שאמור לדאוג לספק לנו מערכה שלישית מפוצצת ועמוסת אפקטים כמיטב המסורת.

על פניו לא ניתן לבוא לרולינג בטענות על חורים בעלילה, שכן היא מצליחה לקשור ולחבר את כל חוטי העלילה שפיזרה בחלק הראשון. הטענה שכן ניתן להפנות אליה היא שהבחירה הזאת מחלישה את הקונפליקטים של הסרט והופכת את הקשרים הבין אנושיים לבנאליים מאוד. הנבל העיקרי של הסרט, למשל, מופיע בדקה הראשונה שלו ולאחר מכן לעשר דקות נוספות בשיאו, ונוכחותו הדלה מונעת מאיתנו להבין אותו ואת מניעיו. גם הטוויסט הגדול של זהותו המסתורית נראה למרחקים כבר בשלב מוקדם מאוד. דוגמה נוספת היא מערכת היחסים בין הדמויות, שהיתה החוזקה הגדולה ביותר של סדרת הארי פוטר. החברות האמיצה בין הארי, רון והרמיוני התבססה ונבנתה בקפידה כדי שתוכל לסחוב את העלילה גם בשלבים דרמטיים פחות, בעוד שכאן מדובר באוסף של דמויות חינניות, שהקשר ביניהן עמוק ומעניין הרבה פחות. בחלק מהמקרים הוא אפילו די מוזר ומקרי (כמו הקשר הרומנטי שנוצר בין ג'ייקוב לקוסמת קוראת מחשבות בשם קוויני), והדבר צורם שבעתיים כשהסרט מנסה בכוח של מוזיקה מרגשת ומלודרמה, לגרום לנו להעריך את הקשר שנוצר ביניהן.

חיות הפלא והיכן למצוא אותם (יח"צ)
החברות האנושית היא החלק החלש יותר בסרט (צילום: יח"צ)

בהיעדר חברות אמיצה או נבל מסקרן, "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" קם ונופל על הדמיון המפותח של רולינג ועל היכולת של האפקטים הממוחשבים להביא אותו לידי מימוש. ייאמר לזכותה ולזכותם של אנשי האפקטים המיוחדים, שהם בהחלט עשו כאן עבודה מרשימה. עיצוב היצורים של ניוט סלמנדרה והמאפיינים הקיצוניים, המובחנים והמצחיקים של כל אחד מהם, אחראים לחלקים הטובים ביותר בסרט. באחד מרגעיו היותר שנונים למשל, מעורבים ג'וק וקנקן תה בסצנה מבריקה שמוכיחה כמה הדמיון והשנינות של רולינג רק הולכת ומשתבחת. מעבר לכך, משקיעה הסופרת/תסריטאית זמן מסך רב באלגוריות ומטאפורות לנושאים יקרים לליבה, כאלו שבאו לידי ביטוי גם בספרי וסרטי הארי פוטר: שנאת האחר והזר, הסיאוב הביורוקרטי ותוצאותיו ההרסניות, והמקום המרכזי של האהבה בעיצוב דמותו של כל אדם. המסרים הללו מחלחלים היטב בתקופה שבה הפכו הנושאים הללו בדיוק לשיחת היום בעולם האמיתי, ויש רק לקוות שהצופים בסרט ייקחו עמם גם את התובנות החשובות הללו ביחד עם זכרונות של סצנות אהובות.

בראייה לעתיד יכול להיות ש"חיות הפלא והיכן למצוא אותם" יוכל להיתפס כסרט שהציב את היסודות לבאים אחריו. לא זכינו בו לתצוגות משחק בלתי נשכחות, אבל ניוט סלמנדרה של רדמיין הוא אכן דמות שכיף לעקוב אחריה. הוא אמנם דומה מאוד במאפייניו הביישניים-חנוניים לדמויות האחרונות שגילם השחקן (סטיבן הוקינג ולילי אלבה), אבל ניתן לצפות שעוד נכונו לו שינויים בהרפתקאותיו העתידיות. גם גרינדלוולד, עושה רושם, עוד יחזור אלינו בעתיד כממשיך דרכו (או בעצם אביו הרוחני, אם לדייק בזמנים) של וולדמורט, ויש לקוות שגם הוא יהיה הרבה יותר מאופיין ומשמעותי עד אז. מסביבם של השניים יש די והותר משאבים חיוניים כדי לייצר סדרה מעניינת: מיקום חדש, עשיר וצבעוני בדמות ניו יורק הקלאסית, בסיס סיפורי עמוק של רולינג והישגים יוצאים מן הכלל בעיצוב ממוחשב. בעיקר יש לקוות שסרטי ההמשך יעשירו את בני האנוש ואת הסיפור באותה רמה של חיות הפלא, משום שבהיעדרן הפלא הרבה פחות מופלא.