נושאים חמים

ה"טוב" מעורבב ב"רע": "מגידו" היא הנבואה של מדינה דו-לאומית

הסדרה הדוקומנטרית של איציק לרנר לוקחת אותנו למסע באקס-טריטוריה ישראלית, בית הכלא שבו האסירים הפלסטינים והסוהרים הישראלים מנסים להגדיר את עצמם אלה מול אלה. למעשה, "מגידו" כל כך מוצלחת עד שניתן לראות בה תחזית לעתיד לבוא

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

מתי בפעם האחרונה ביקרתם בישראל? ולא בישראל שאתם מכירים, אלא זו שלא זמינה לכם. "מגידו", הסדרה התיעודית החדשה מבית yes מבהירה מהר מאד שהחברה הישראלית היא חברה שכולה אקס-טריטוריות. כמעט כל השותפים לחברה הזו- ערבים, חרדים, מתנחלים, עובדים זרים, תושבי פריפריה – כל קהילה כזו, נשארת לרוב זרה לגמרי לחלקים האחרים.

זו הגדולה הראשונה של "מגידו", הסדרה התיעודית בת שלושת הפרקים של איציק לרנר. היא לוקחת את הצופה לאקס טריטוריה ישראלית, עולם מקביל שאנחנו לא מודעים למנגנון הפנימי שלו, ועם זאת הקיום שלו מוכתב על ידי המציאות שלנו. 1,000 אסירים ביטחוניים שוהים בכלא מגידו, ו-300 סוהרים, והסדרה של לרנר מנסה ומצליחה לעשות עם כולם סוג של חסד. ראויה לציון בהקשר הזה ההפקה המקורית, הצילום והפתיח הנהדרים, שנדמה שהפיקו לקחים מסדרות פשע תיעודיות שהכו גלים בעולם בשנים האחרונות, כמו ה"ג'ינקס". אלא שבשונה מהסדרה המטלטלת של HBO, לרנר נעלם מהבמה, ולא מככב בה כמו המראיין האמריקאי הממולח.

זו החלטה מושכלת של מדריך טיולים מיומן, במקרה הזה לרנר, שמפתה את התיירים שלו – אנחנו – לבקר היכן שכף רגלם לעולם לא הייתה דורכת מרצון. התיעוד של לרנר הוא לא שיפוטי, וגם כשנדמה שהוא נוטה באופן מובהק לטובתה של קבוצה אחת, כבר באותו פרק תתהפכנה היוצרות. התחושה היא שלרנר בא להראות לנו, לא ללמד אותנו, מה קורה במגידו. וקשה להוריד מזה את העיניים.

מגידו (צילום מסך)
קשה להוריד ממנה את העיניים. מתוך "מגידו" (צילום מסך)

כך למשל, כשעבד אל־באסט, מנהיג חמאס במתקן ודמות מרכזית בסדרה, מנסה את מזלו בשיפור התנאים של האסירים, מקבל דחייה מוחלטת ומנומקת, וחוזר לספר לאסירים גרסה מרוככת ומסולפת של הכישלון שלו, נחשפת תמונה מעניינת של כוחו של תא החמאס בשטח ישראלי, ומאידך, עליבותו ומוגבלותו בגבולותיו של הכלא.

ומאידך, כשאחד האסירים "תוקף" סוהר (תקיפה שמתבררת כ"דחיפה"), הצוות של מגידו מתכנס במלואו כדי לדון באירוע החמור, כולל הבטחה חד משמעית שלאותו אסיר יתווספו שלוש שנות מאסר. כן, כי הוא דחף סוהר. וכך נגלה מול המצלמה של לרנר היסוד הרקוב שביחסים בין שולט ונשלט, הענישה הבלתי מידתית, והרתיעה האוטומטית שבקרבה המיידית למי שמטרתו היא להעלים אותך.

במובן הזה, גונדר בני תאייר, מפקד הכלא, הוא דמות שכמו נכתבה במיוחד עבור לרנר ו"מגידו". נדמה שכל מטרתו היא להיות "הוגן" עם האסירים, ובה בעת לשים להם גבולות. אבל המצלמה הרגישה והחדשה של לרנר, שואלת שוב ושוב אם זה אפשרי. האם זה אפשרי להיות הוגן, ולא משנה כמה הכשרה וניסיון נזקפים לזכותך, כשאתה מתמודד מול מי ששואף להשמיד אותך? האם ניתן להראות חמלה כלפי אסירים שמודים מול המצלמה של לרנר ש"הרגתי כמה מתנחלים", או "יריתי על חיילים", אבל אל תגזימו כי "אף אחד לא נהרג"? לרנר נותן לשאלות הללו להתהוות בין הדמויות בסדרה, אבל לא מתיימר לענות עליהן. אפשר לבוא אליו בטענות על זה – אבל זה יהיה פספוס של הסדרה החשובה הזו.

מגידו (צילום מסך)
אין טוב ורע, רק המציאות קיימת (צילום מסך)

"מגידו" היא סיור באקס-טריטוריה ישראלית. דרשות החמאס, תנאי הכליאה, התסכול והאטימות המערכתיים – כולם מתרחשים מרחק קצר מאיתנו, ובכל זאת לרנר הוא המתווך היחיד שלנו לשטח הזה. צפו ב"מגידו" - היא טורדת מנוחה, קשה ומעיקה – אבל לא מהטעמים האלה בלבד היא חשובה. המציאות ההזויה שמתוארת בה, היא לא פחות מנבואית. עד סוף הפרק השלישי נדמה שצפיתם במיקרוקוסמוס של מה שנהוג לכנות כאן מדינה דו לאומית. ב"מגידו" המטלטלת, מתערבבים היהודים בפלסטינים, ה"טובים" ב"רעים", ופעילי חמאס נטמעים בנוף ישראלי כשר למהדרין. זו לא מציאות מקבילה. יום אחד, ככל הנראה לא רחוק מדי, זו תהיה ישראל.

מגידו (צילום מסך)
טורדת מנוחה, קשה ומעיקה (צילום מסך)
מגידו (צילום מסך)
האם זה העתיד שמחכה לנו? (צילום מסך)

"מגידו" משודרת ב-yes דוקו בימי רביעי ב-21:00 וזמינה ב-yes VOD.