אחרי שבועיים בלי הדחה ועם פרקים ארוכים שהכילו מנות גדושות של אטריות מחוממות (אולי זה נחשב לסטנדרט הגיוני בתכנית שפרסומת למנה חמה מופיעה בה 14 פעמים בפרק בממוצע, לא יודעת), אמש קיבלנו פרק מזוקק. הלוואי עלינו כל שבוע. 39 דקות של מועצת שבט לתוך פרצוף שלנו ובסופה הפתעה. סתם, לא באמת. מי שראה את הפרצוף של רזהבי בפרק הקודם כשהמהלך האסטרטגי המגושם והפזיז של ורד נחשף, יכול היה להריח את זה מגיע. או לפחות לקחת בחשבון שהדחה של ורד היא אפשרות סבירה.
"היא נפלה כמו תפוח בשל לידיים שלי" אמרה מעיין על הפנייה של ורד אליה עם הצעה שהיה לה קל מאוד לסרב לה. במקום לחבור לנתי וורד כדי להדיח את רזהבי, ולהפוך להיות חמישית אחרי הברית המשולשת (ענבר-מיכל-רזהבי) וורד, היא השתמשה בתחמושת הקטלנית הזאת כדי לעקוץ ולעקוף גם את האחרונה ולהתייצב במקום הרביעי.
אבל אפילו מעיין ידעה שבמארג הכוחות העדין שנוצר עוד מוקדם מדי עבורה להיות זו שנוקבת בשמה של ורד. היא רק זרעה את הזרעים במקומות הנכונים ווידאה שרזהבי מבין היטב שהוא היה על הכוונת. ואמנם, תיעוד ההצבעה של ענבר חושף ש"זה היה מהלך של זהבי ואני הלכתי אחריו בלב ובעיניים עצומות". אז סוף סוף גילינו מה נחוץ כדי להזיז את זהבי. מי שמבלה את המשחק הזה בשכיבה על ערסל, ניים דרופינג ושזירת מחרוזות של מטבעות לשון, גילה את יצר הנקמה וגרם לוורד לשלם על זה שהעזה להכניס את השם שלו לקלחת ההדחות. תכל'ס, צודק. עם כאלה נימוקים משכנעים כמו שוורד הציגה, מישהו עוד עלול לחשוב על זה רגע ולהבין שהיא צודקת הוא באמת פרזיט ושחקן עלוב.
הטעות של ורד
יש אנשים ששוחים בתחומים האפורים של החיים במיומנות של שחיינים צורניים. הם מכירים את הזרמים ואת תתי-הזרמים ויש להם אינטואיציות חזקות לגבי האופן שבו אנשים עשויים להגיב אליהם. לעומתם, יש את מי שחיים בעולם של שחור ולבן ועושים מאמצים כבירים "להיות בסדר". אנשים של שחור ולבן אוכלים חרא מאנשים של אפור. הרבה חרא. זה מתסכל, פוגע ומכעיס אותם, אבל הם ממשיכים לחיות בלבן לרוב. עד שיום אחד נמאס להם לצאת פראיירים והם אומרים לעצמם: 'אולי גם אני אעשה משהו אפור פעם אחת. אולי גם לי זה יצליח'. זה אף פעם לא מצליח להם. אנשים של שחור ולבן בולטים כמו סדין אדום כשהם מנסים לעשות משהו אפור. זה מה שקרה לוורד.
המחויבות והפטרונות שאפיינו את הברית שלה עם נתי, חוסר האיזון ביניהם לכל אורך הדרך, גרמו לה לשגות. והטעות הפטאלית שהיא עשתה בניסיון להציל אותו עלתה לה בחייה במשחק. זו הייתה משימת התאבדות, ואני חושבת שהיא הבינה את זה. אם לא מראש, אז לפחות כבר בשניות הראשונות של השיחה שלה עם מעיין. היא ידעה שלא רק שמעיין הנמסיס שלה מתחילת המשחק לא תשתף איתה פעולה, אלא שגם העניקה לה במו ידיה את החבל שיתלה אותה. וכשנותנים למעיין חבל, היא עושה ממנו גם לאסו וגם לולאה לגרדום.
מועצת השבט התנהלה כאילו מי שהולך הביתה הוא נתי. ובהתאם קיבלנו את הרפרטואר הרגיל של התרפסות ואפולוגטיקה ממנו. כל כך הרבה פעמים נתי היה על הגריל ובכל פעם אותו נאום ואותן מילים: "בלה בלה לב... יאדה יאדה תרומה לשבט... נה נה נה קוקוסים... אש וכולי וכולי". הוא ניצל כל כך הרבה פעמים שאולי הוא חושב שזה הנאום הכי אפקטיבי בתולדות האנושות מאז 'דם, יזע ודמעות'. אבל הסיבה האמיתית שהוא חומק מהדחה בכל פעם היא שתמיד יש מישהו יותר מסוכן ממנו להדיח. להדיח אותו זה תמיד אפשרות ותמיד יהיה קל. אז מה הבעיה לדחות את זה בעוד שבוע?
אז קיבלנו את מופע הסמרטטת הקבוע ואפילו גיא זוארץ כבר שואל את נתי ישירות: "מתי נשמע אותך מדבר על המקום שלך במשחק? על להתקדם לגמר?" או בקיצור: מתי תפסיק להיות כזה לוזר? ובכן, לא היום. גם כשהוא לא מודח, הוא עדיין הלוזר הכי גדול במשחק. והתגובה שלו להדחה של ורד ממחישה את זה מצוין. "אני רוצה להיות מודח במקומה", הוא מיילל, כשהוא יודע היטב שזאת לא אפשרות. במקום לבזות אותה ולהתבזות בעצמו, הוא יכול היה להתחייב להילחם במשחק כדי להצדיק את המלחמה שלה עליו. אנחנו לא נאמין לו, אבל הוא יכול לפחות להגיד. זה המעט שהוא יכול לעשות.
שתיקת הכבשים
אי אפשר לסיים בלי לדבר על מיכל. אולי היא קיוותה שאם תהיה מספיק שקטה במועצה, לא נשים לב שהיא שרפה את ורד (רק לפני שעתיים אמרת שתתאבדי עליה I do not think it means what you think it means), אבל אוהו, איך ששמנו לב. במקום לעבוד יותר קשה כדי להציל אותה, במקום לצאת על ענבר על הרומן הסוער שלה עם מעיין שבא על חשבון מיכל ועל חשבון הברית שלהן, במקום לשים אולטימטום ולסרב לרשום את השם של נתי או ורד במועצה מיכל שתקה. היא יכולה הייתה גם לעשות פחות מזה, הרבה פחות ורק להזהיר את ורד לפני המועצה, שתדע לקראת מה היא הולכת. אבל היא שתקה. רק לפני כמה שבועות, ובמיוחד במהלכים סביב ההדחות (המרובות) של יוסי, נראה היה שמיכל היא שחקנית חזקה ועצמאית, ואילו בפרקים האחרונים היא מצטיירת כשחקנית מובסת ונגררת. כזאת שלא מצליחה לתת כיסוי אפילו למחויבות שלה לחברתה במשחק (והייתה שם מחויבות גדולה, גם אם נמנעה מלהגדירה כברית).
חכמת השבט
שחקן ספסל: "רגע לפני שניגש לקרוא את התוצאות, אם למישהו יש פסלון חסינות זה הזמן. יוסי...?" (לגיא זוארץ יש חוש הומור)
בת האיכר: "הפלאח הזה המיס את לבי" (ורד על נתי)
תיאום ציפיות: "אני עושה, מבחינתי מעבר למצופה" (רזהבי על תרומתו לשבט)