פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מפלצת ושות'

      צילום: צילום מסך, נטפליקס

      הדוקו החדש של נטפליקס על ג'פרי אפשטיין הופך את הבטן. קשה להישאר אדישים מול הזוועות שעברו הנשים ששרדו את מכונת הניצול של עבריין המין הסדרתי. אחרי הצפייה המטלטלת קשה שלא לתהות, איך אנשים כמו ביל קלינטון ואהוד ברק חיים עם עצמם בידיעה שהם היו חברים שלו?

      "כסף הוא האלוהים של זמננו"
      - היינריך היינה

      "בארץ הזאת, אתה קודם כל צריך לעשות כסף. ואז, כשיש לך כסף, יש לך כוח. וכשיש לך כוח - אז אתה משיג את האישה"
      - טוני מונטנה, "פני צלקת" (תסריט: אוליבר סטון)

      "אין שום דבר חזק יותר מאישה שבורה שבנתה את עצמה מחדש"
      - האנה גדסבי

      המצלמה ניצבה על חצובה ותיעדה את התצהיר המשפטי של ג'פרי אפשטיין. הטייקון שהיה שווה באותם ימים לפחות חצי מיליארד דולר, ישב עם שיער מסודר, חולצה מכופתרת, ומשקפיים שנחו באגביות על קצה האף. התצהיר היה במסגרת תביעה אזרחית, וכנהוג במקרים האלה, את עורכי הדין שבחדר לא ניתן היה לראות, אלא רק לשמוע. "האם זה נכון, אדוני, שחבר שלך שלח לך שלוש ילדות בנות 12 כדי שתתעלל בהן מינית ביום ההולדת שלך?", נשאל אפשטיין על ידי עורך הדין של אחת המתלוננות נגדו. לאדם עם מצפן מוסרי בסיסי יש רק תשובה אחת לשאלה הזאת: "לא!". אפשטיין לא משיב בשלילה, ובמקום הוא מביט בעורך הדין ושואל אותו: "האם זה הולך להיות חלק מהתביעה?". עורך הדין משיב בחיוב ומתחיל לפרט את הטענה של מרשתו.

      אני לא יכול לתאר אדם אחד בחיי שאני מכיר שיענה על השאלה הזאת באיזושהי תשובה מלבד "לא!!!". אין לי אף חבר שאפשר לחשוד בו שהוא אנס שלוש ילדות בנות 12 לכבוד יום ההולדת שלו. אין לי אף חבר שלא יכחיש כזאת טענה בצורה מיידית. לראש הממשלה לשעבר אהוד ברק היה חבר כזה, גם לדונלד טראמפ, ביל קלינטון, הנסיך אנדרו, לס וקסנר, אלן דרשוביץ ועוד הרבה אנשים חזקים אחרים. זו מחשבה מעוררת חלחלה. אל תמכרו לי את הבולשיט לפיו כסף מעוור עיני צדיקים, כי אף צדיק לא היה הופך להיות חבר של החלאה הזאת, ולא משנה כמה טוב הוא היה בלעשות כסף.

      דונלד טראמפ לצד ג'פרי אפשטיין במסיבה באחוזתו, 1992 (אתר רשמי , NBC)
      "אוהב נשים כמוני". ג'פרי אפשטיין עם דונלד טראמפ (צילום: AP)

      כשליסה ברייאנט החלה לראיין נשים צעירות לסדרה דוקומנטרית על ג'פרי אפשטיין, הוא היה עדיין בחיים. למעשה, הוא היה אדם חופשי. כזה שכבר "שילם את חובו לחברה" מבחינה חוקית. איפשהו, באיזו תיקייה בגנזך העירוני הופיע ליד השם שלו הטייטל המחייב "עבריין מין משוחרר", אבל קשה היה לומר שהטייטל הזה הפריע לו יותר מדי. זה לא הפריע לו לטייל ברחבי העולם ולעשות עסקים. זה לא הפריע לו לצבור הון של למעלה מחצי מיליארד דולרים, להחזיק בנכסים מנקרי עיניים, ולא פחות חשוב - להחזיק בכיסו כמה מהפוליטיקאים ואנשי העסקים החזקים בעולם. וכן, אף אחד לא הפריע לעבריין המין המורשע להמשיך לסחור, לשדל ולאנוס נשים, כולל קטינות, באופן חופשי. כשאומרים שאמריקה היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מתכוונים גם לזה. המקום שבו אדם יכול לעשות מה שהוא רוצה לאנשים אחרים, כל עוד הוא מספיק עשיר.

      ג'פרי אפשטיין הוא "פני צלקת" האמיתי. הוא נבל מחוברת קומיקס. לא היה לו נשק אוטומטי, אבל הייתה לו כריזמה שחיברה אותו לאנשים הכי עשירים בעולם. הוא לא סיים את לימודיו בקולג' הלא יוקרתי שהוא הלך אליו, אבל לאף אחד לא הפריע שהוא הסתובב לכל מקום עם ג'קט של אוניברסיטת הארוורד, כולל חברו הטוב אלן דרשוביץ, שהוא במקרה פרופסור למשפטים באותה אוניברסיטה. הוא האמין שמותר לו לעשות כל מה שמתחשק לו בגלל שיש לו כסף, והוא ממש לא התכוון להתנצל. עשרות נשים שנפגעו על ידו, במכונת הניצול המיני המטורפת שהוא הקים במו ידיו, מעולם לא זכו לראות ממנו אפילו קמצוץ של חרטה. להפך, הוא המשיך לפגוע בהן עד הרגע האחרון שלו עלי אדמות, ואפילו מעבר לקבר.

      כדרכם של יצירות דוקומנטריות מוצלחות, גם הפעם הטוויסט הגיע במפתיע. במהלך צילומי הדוקו אפשטיין נעצר והוצב במעצר פדרלי בלי אפשרות לשחרור בערבות. הוא מת בתא שלו, במה שהוכרז רשמית כהתאבדות בתלייה. תיאוריות הקונספירציה צצו כמו פטריות אחרי הגשם, וסביר להניח שאם הסדרה הייתה מופקדת בידיים של יוצרים אחרים, הסדרה הייתה מרחיבה על חלק מהתיאוריות האלה. יש הרבה עניין במוות של אפשטיין, בטח כשהוא מגיע בהפתעה במהלך צילומי סדרה עליו, אבל ברייאנט החליטה שלא לייחס משקל רב מדי למוות השנוי במחלוקת של אפשטיין. כן מרואיין מומחה לפתולוגיה, והוא מסביר בדרך מדעית כי לפי הניתוח שאחרי המוות שנעשה לגופתו של אפשטיין הסיכוי שהוא מת מהתאבדות בתלייה הוא "נדיר" (דרך יפה של מדענים להגיד: הוא לא מת מהתאבדות בתלייה). המם "אפשטיין לא הרג את עצמו" הפך לאחד המוכרים והוויראליים של השנה האחרונה, אבל במקום להתחיל לחקור את הקונספירציות ולבדוק "למי היה אינטרס שהוא ימות" הדוקו משאיר את ההתעסקות הזאת לאנשים אחרים. זה לא הסיפור של הסדרה הזאת. הסדרה לא באה לספר את הסיפור על המוות של אפשטיין, ובטח שלא להלל את חייו - הסדרה הזאת באה לספר את הסיפור של הניצולות.

      צילום מסך מתוך סדרת הדוקו "ג'פרי אפשטיין: עושר מחריד" בנטפליקס (צילום מסך , נטפליקס)
      שונה ריברה, אחת מהנשים שאפשטיין ניצל את סיפור חייה הטראגי כדי "לגייס" אותה להרמון שלו (צילום: נטפליקס)

      למעשה, שם הסדרה קצת מטעה. קוראים לה "ג'פרי אפשטיין: עושר מחריד" ("Jeffrey Epstein: Filthy Rich"), אבל הסדרה לא עוסקת יותר מדי בג'פרי אפשטיין או בדרך שהוא השיג את העושר שלו - אלא רק בצד המחריד של האישיות והעושר שלו. זו כביכול בחירה מוסרית נכונה. לנשים שנאנסו על ידי אפשטיין כשהיו קטינות חשוב שישמיעו את הסיפור שלהן, אבל כחלק מיצירה קולנועית או עיתונאית הסדרה מותירה יותר מדי חורים משמעותיים בסיפור. כך למשל הילדות של אפשטיין לא מוזכרת כמעט בכלל, כמו גם משפחתו היהודית. האם אפשטיין נוצל מינית בעצמו כילד? האם יש רמז בילדותו לסאדיזם המיני שישלוט בו כמבוגר? ובנוסף, בקושי אפשר להבין מהסדרה מה אפשטיין עשה בחיים שגרם לו להפוך לכל כך עשיר.

      כאמור, מדובר בסדרה על הקורבנות. בדומה ל"לשרוד את אר. קלי" המצוינת, הדוקו החדש רווי בראיונות בפנים גלויות עם נשים שמספרות את סיפור חייהן. מדהים לראות עד כמה הסיפורים דומים עוד לפני שהנשים פגשו באפשטיין. כולן היו ילדות בנות 14-17 שהגיעו מרקע קשה, חלקן חוו ניצול מיני עוד לפני שפגשו בו. נערות אחרות שכבר עבדו בשביל אפשטיין הפכו לחברות שלהן וסיפרו להן על "איש זקן שיכול להגשים להן את כל החלומות עבור עיסוי", ואז התוצר - הילדות מגיעות לאחוזה של אפשטיין, נאנסות ומקבלות 200 דולר. בשלב זה מובהר להן שאם הן יביאו ילדה אחרת לאחוזה של אפשטיין, הן יקבלו תוספת של עוד 200 דולר. מדובר באונס בשיטת פירמידה.

      הוא שלט להן במוח כפי ששלט להן בגוף. העובדה ששתי נשים שונות מספרות כיצד הציגו בפני אפשטיין את האחיות הקטנות (מאוד) שלהן, שבהמשך גם נאנסו על ידו, היא אולי המזעזעת ביותר בכל הסיפור הנורא הזה. שלא יהיה ספק, אין כאן אפילו פרומיל של האשמת הקורבן. הכוח שהיה לו עליהן פשוט בלתי נתפס. בזמן אמת, לפני פחות משנה, הנשים האלה הוצגו בתקשורת כיצאניות שעבדו אצלו, אך בפועל הסיפור הוא על ילדות תמימות שהגיעו אליו בשביל הצעת עבודה קוסמת, ויצאו משם כשפחות מין. וזה בדיוק ההבדל של לשמוע את הסיפור מפי הקורבנות עצמן, ולא דרך מסננת של תקשורת המונים שמרנית ומלאה באינטרסים.

      צילום מסך מתוך סדרת הדוקו "ג'פרי אפשטיין: עושר מחריד" בנטפליקס (צילום מסך , נטפליקס)
      מישל ליקטה, ילדה תמימה עם גשר על השיניים כשנתפסה ברשתו של אפשטיין (צילום: נטפליקס)

      אחד הדברים החשובים בדוקו הזה הוא הדרך שבו הוא מספר את הסיפור במקביל בכמה נקודות זמן, בדיוק כמו הדוקו המדובר של השנה, "הריקוד האחרון" על מייקל ג'ורדן. בהרבה מובנים ג'פרי אפשטיין הוא המייקל ג'ורדן של הפדופילים. ההבלטה של הטיימליין המרצד, שקופץ בזמן משנות התשעים, אל 2019 וחזרה אל 2006, חשוב מכיוון שהוא מסביר דבר אחד ברור מאוד: בשום שלב, למעט שנה אחת שבה ישב בכלא, אפשטיין לא חדל מהמעשים הנוראיים שלו כלפי נשים. זו דרך עדינה לרמוז: מי שהיה חבר שלו באותם שנים, מי שביקר בבית שלו או באי הפרטי שלו, היה שותף של מפלצת.

      בשונה מהסיפורים המפורסמים של מייקל ג'קסון ואר. קלי, שזוכו על ידי חבר מושבעים בבית המשפט וחזקת החפות שלהם ספגה מכה בזכות סדרות דוקומנטריות מדוברות, מעולם לא היה ספק שאפשטיין הוא עבריין מין. אין שום הסבר להסכם המוזר שאפשטיין הצליח לסגור עם התובע הכללי של ארה"ב (ולזכות הסדרה ייאמר שהיא מנסה למצוא הסבר כזה). לאחר שנעצר ב-2006 הוא הסכים להודות באשמה לגבי שני אישומים פעוטים יחסים, שידול לזנות והדחת קטינה לשידול לזנות. בגדול, הוא הודה שהוא השתמש בשירותי זנות, עבירה שכמעט לא נאכפת בארה"ב. לפי ההסכם המאוד חריג אפשטיין זכה לחסינות מהעמדה לדין, כך גם כל שותפיו לפשע - עניין לא פחות מוזר מההתאבדות שלו - ובתמורה אפשטיין ישב במתקן מעצר למשך כשנה. הסדרה שופכת אור על תנאי תנאי הכליאה שלו שהיו, בהיעדר מילים אחרות, מטופשים במיוחד. בכל בוקר אפשטיין היה מתעורר באגף הפרטי שלו, מצחצח שיניים, אומר שלום לסוהר, ויוצא למשרד. הוא עבד כרגיל, נפגש עם אנשים, יצא לארוחות צהריים והמשיך לצבור מיליונים. בכל ערב, קצת לפני השעה שמונה, הוא היה חוזר לכלא, אומר שלום לסוהר, והולך לחדר הטלוויזיה הפרטי שלו עד שהגיע הזמן ללכת לישון. בסדרה עצמה התייחסו לתקופת המאסר שלו כ"שנה בה נאלץ לישון במוטל באיכות ירודה".

      לאחר שהשתחרר מהכלא הוא הפר את כל תנאי השחרור שלו, יצא מהמדינה בלי שום בעיה וגם חזר לטפח את אימפריית שפחות המין שלו. תזכורת קטנה לכמה כוח הכסף חזק בארה"ב, עד כדי כך שהוא יכול לקנות לך חופש. אך כאמור, זה לא הסיפור שלו - אלא של הקורבנות, אלה שלעולם לא יהיו חופשיות באמת ואיבדו חלק מהנשמה שלהן ב"חדר העיסויים" של אפשטיין. שתיים מהקורבנות הראשונות שלו ככל הידוע לנו, שנוצלו על ידו בשנת 1996, הן אלה שהצליחו להביא לפתיחת התיק מחדש בשנים האחרונות, דבר שהוביל לבסוף למעצרו ומותו. הן, כמו שאר הנשים שמרואיינות בסדרה, הגיבורות האמיתיות.

      האי ליטל סנט ג'יימס, שהיה בבעלות ג'פרי אפשטיין, 21 ביולי 2019 (רויטרס)
      "ליטל סיינט ג'יימס", האי הפרטי שהיה בבעלותו של אפשטיין באיי הבתולה האמריקאיים וזכה לכינוי "אי הפדופילים" (צילום: AP)

      האנושות בנויה בצורה מעוותת. אנחנו זוכרים דווקא את השמות של הרעים. כל מי שחי בעולם הזה בחמישים השנים האחרונות כנראה לא ישכח לעולם את השם "מייקל ג'קסון", אבל תנסו להיזכר בשמות של אחד משני הגברים שטוענים שהוא אנס אותם בילדותם? בהצלחה. הדוקו החדש מנסה להסיט את אור הזרקורים מהמפלצות אל הגיבורים: השוטר מפאלם ביץ' שהתעקש להמשיך לחקור את המקרה גם לאחר שהתיק נסגר, העובד של אפשטיין שהתפטר לאחר שהבין מה שקורה באי שהוא עובד בו, חוקרת ה-FBI שהצליבה בין המקרים מ-1996 ו-2006, המפגינים שהגיעו לתמוך בקורבנות בבית המשפט, וכמובן הניצולות עצמן, שהצליחו לשקם את החיים שלהן, ובעוצמה נפשית אדירה הביאו את עצמן להעיד נגד המפלצת שגנבה מהן את תומתן.

      וזה חבל, כי ראוי לתת את הדעת על "החברים של ג'פרי". גם אם אנחנו בוחרים להאמין לאהוד ברק שלא היה לו שום קשר לצד הזה באישיותו של אפשטיין, הוא עדיין בחר לעשות עסקים עם מפלצת. הוא בחר להתרועע איתו באחוזה שלו בניו יורק, מקום שהפך למוקד מרכזי של התעללות וסחר בקטינות. ראש הממשלה לשעבר הודה גם שביקר פעמיים באי הפרטי של אפשטיין באיי הבתולה האמריקאיים, אי שזכה לכינוי "אי האורגיות" במקרה הטוב, ו"אי הפדופילים" במקרה הנפוץ יותר. לטענתו הוא מעולם לא עסק בפעילות מינית באי. תודה באמת. גם בהנחה שהוא דובר אמת, העובדה שהוא שמר במשך 17 שנים על קשר עם אדם שהורשע לפי הודאתו במעשים שפלים כל כך, צריכה להיות מספיקה כדי להוקיע אותו מכל במה ציבורית. למען האמת, אפשר להאמין לברק שהוא מעולם לא עבר על חוקים פליליים בעצמו, בטח בהיעדר ראיות שקושרות אותו למעשים כאלה, אבל בכל מקרה קשה לסלוח לו על כך שבחר להתחבר לאיש כזה.

      באותה מידה אסור לסלוח לפרופסור אלן דרשוביץ על החלק שלו בסיפור של אפשטיין. זה בסדר לגמרי לעורך דין פלילי לייצג גם את הגרועים שבעבריינים, אבל לפי הטענות בסדרה הוא לא רק הגן על אפשטיין, אלא לקח חלק במעשים עצמם. אחת מהקורבנות טוענת שהיא נאנסה על ידי אפשטיין שש פעמים. בתוך כך, דרשוביץ, זה שרה"מ נתניהו כל כך משוויץ בתמיכה שלו, ממשיך להתייחס לניצולות מכונת הניצול של אפשטיין כ"קורבנות לכאורה" גם אחרי שאפשטיין עצמו הודה באשמה.

      צילום מסך מתוך סדרת הדוקו "ג'פרי אפשטיין: עושר מחריד" בנטפליקס (צילום מסך , נטפליקס)
      הנסיך אנדרו הכחיש כל קשר לוירג'יניה רוברטס. הנה הוא מצולם איתה באי של אפשטיין (צילום: נטפליקס)

      ויש כמובן את הדמויות הבכירות יותר. בשנת 2002, הרבה לפני שחלם להיות נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ העיד על ג'פרי אפשטיין שהוא חבר טוב שלו. "אני מכיר את ג'ף 15 שנה, הוא בחור נהדר", הוא צוטט בניו יורק מגזין, "מאוד כיף איתו. אומרים עליו שהוא אוהב נשים יפות ממש כמוני, והרבה מהן מהסוג הצעיר". שנים לאחר מכן, כשכבר כיהן כנשיא ארה"ב, טראמפ יכחיש כל קשר לאפשטיין. זה לא יפריע לו למנות לשר את התובע שאחראי להסכם החסינות המוזר של אפשטיין.

      היו לאפשטיין קשרים עם לא מעט גורמים בעולם הבידור, כמו וודי אלן (בחיי) וקווין ספייסי (כמה מפתיע), כמו גם אנשי עסקים בכירים (אלון מאסק וביל גייטס), אנשי תעשייה, מסחר, בנקאות וכמובן פוליטיקה. כולם בחרו להיות חלק מהמעגל שלו למרות שידעו שמדובר בעבריין מין שניצל קטינות. הסדרה בוחרת שלא להתעסק עם האנשים האלה, כביכול כדי להשאיר את הדגש על סיפורן של הנשים עצמן - אבל התחושה היא גם שזה נעשה קצת מחוסר יכולת להתמודד עם מה שעלול להימצא שם.

      כך למשל עולה מההתעסקות הקצרה עם הנשיא לשעבר ביל קלינטון. הסדרה מוכיחה מעל כל צל של ספק שקלינטון היה באי של אפשטיין באיי הבתולה. יש לא מעט עדויות לכך. בדיוק כמו אהוד ברק, הנסיך אנדרו והקומיקאי כריס טאקר, קלינטון יכול היה לטעון שהוא אמנם היה באי של אפשטיין, אבל מעולם לא לקח חלק במעשים לא חוקיים כאלה או אחרים. במקום זה, קלינטון בחר לטעון בשתי הזדמנויות שונות שהוא מעולם לא היה באי הידוע לשמצה. קשה שלא לדמיין אותו אומר את הדברים האלה בטון שבו שיקר ואמר "מעולם לא היו לי קשרים מיניים עם האישה הזאת, הגברת לווינסקי".

      צילום מסך מתוך סדרת הדוקו "ג'פרי אפשטיין: עושר מחריד" בנטפליקס (צילום מסך , נטפליקס)
      האחיות מריה ואנני שנאנסו על ידי אפשטיין בשנת 1996, ואף אחד לא האמין להן (צילום: נטפליקס)

      היוצרים מניחים בפני הצופה את כל העובדות ונותנים לנו לעשות את המשוואה בעצמנו. האם הנשיא שלעולם יהיה זכור בעיקר בזכות רומן עם מתמחה בת 22 בבית הלבן משקר כשהוא טוען שהוא לא היה במקום שבו אנשים עשירים וחזקים הגיעו כדי לנצל מינית נשים צעירות? יכול להיות, ויכול להיות שהוא אומר את האמת. ובכל מקרה, כל האנשים החזקים והמשפיעים האלה, מאהוד ברק ועד ביל קלינטון, חייבים לצפות בדוקו של נטפליקס מתחילתו ועד סופו, וללכת לישון בלילה עם הידיעה שהם היו חלק מהמנגנון שאפשר למפלצת לפעול בגלוי ולפגוע בילדות. הם יצטרכו להסתכל בעיניים של הבנות שלהן ולהסביר להן איך נתנו לזה לקרות. אין שום סכום כסף בעולם ששווה את זה.

      בשורה התחתונה מדובר בסדרה שחשוב לראות, בטח להורים לבנות - ובכלל. זו לא צפייה קלה במיוחד, אבל לפחות היא לא ארוכה מדי. הדוקו מגולל כמה וכמה סיפורי חיים קשים, והוא עושה את זה בתוך ארבעה פרקים בלבד. בימים של עושר תוכני כל כך גדול, הבחירה לספר את הסיפור החשוב הזה בקצרה יחסית היא נכונה וראויה לשבח - ומצד שני, כמות השאלות שנשארות ללא תשובה הופכות את הסדרה ליצירה פגומה. כך למשל הבחירה לא לעסוק יותר מדי באנשים הקרובים לאפשטיין, שככל הנראה היו חלק מההתעללות, בכללם מנהיגי העולם החופשי של אז ושל היום. גם שמו של אהוד ברק לא מוזכר אפילו פעם אחת.

      לא מן הנמנע שהיוצרים פשוט חששו מערימה של תביעות דיבה, או שבאמת חשבו כי מדובר בעניין שלא ראוי לרדת לעומקו. אולי ואת זה היה ראוי לכתוב בגילוי נאות שלא הגיע בשום שלב בסדרה, זה קשור לעובדה שהסדרה הופקה על ידי ג'יימס פטרסון, הסופר האמריקני המצליח (לפי השערות, הוא עשיר יותר מאשר אפשטיין היה אי פעם). פטרסון, שהיה שכן של אפשטיין בפאלם ביץ', פרסם את הספר "עושר מחריד" ב-2016, והוא היה הטריגר ליצירת הסדרה. יש לציין שפטרסון מאוד מקורב גם לנשיא קלינטון, איתו כתב במשותף רומן ב-2018, ורומן שני של השניים צפוי לצאת בשנה הבאה. האם הקרבה האישית לקלינטון גרמה "לחוס" עליו בדוקו? האם הכסף והכוח של פטרסון השפיעו על יוצרי הסדרה? כנראה שעולם לא נדע, אבל אם יש משהו אחד שלמדנו מארבעת הפרקים האלה, זה שכסף באמת יכול לקנות הכל, אז מי יודע.