כת סקס, ברון סמים, ואורגיה עם טיגריסים - והכל בסדרה אחת

(בסרטון: הטריילר לסדרה)

"זה גן חיות טוב," אמר תן הקטן. "השומר מאושר. הוא עובד פה מזמן. אך אני במקומו, אם הייתי יכול, הייתי עושה פה שינוי די גדול: אריות, נמרים ויצורים אחרים לא נוח להם בכלובים הצרים. דברים שכאלה רואים כל הזמן. צריך לחדש קצת. הגן מיושן!"

רוצה להיות מנהל גן חיות, דוקטור סוס (תרגום מתוק לעברית: לאה נאור)

הטענה הקבועה, והמוצדקת לרוב, כנגד סדרות דוקומנטרי מז'אנר הפשע האמיתי, היא שהסדרות נמרחות מעבר לנדרש. סיפורים שאפשר לספר בשעתיים לפעמים תופסים נפח של עשרה פרקים ללא הצדקה של ממש. והנה, בצל מגפת הקורונה שתופסת את כל הכותרות בעולם, נטפליקס משחררת לעולם את "חיות רעות", סדרה בת שבעה פרקים בני כ-45 דקות בממוצע שבסופה הצופה רק רוצה עוד.

המוח האנושי מתקשה להיזכר בסדרה עם כל כך הרבה קווי עלילה מפותלים והזויים שמתחברים לתמה מוסרית עמוקה אחת. זה נדיר בסדרות מתוסרטות, כך שזה אפילו מרשים יותר בסדרת תעודה. נראה כי כל דמות בדוקו יכולה להתפתח לתוך סדרה משל עצמה. מה יש שם? (טהרני הספוילרים מתבקשים לעזוב את המקום עכשיו, למרות שאין בטקסט מידע שלא נחשף כבר בטריילר) בין השאר: כת סקס סטייל גואל רצון, רק עם פילים, קופים וכל סוגי הנמרים שאתם יכולים לחשוב עליהם; ברון סמים מקובה שטוען שהוא ההשראה לדמותו של טוני מונטנה ב"פני צלקת"; אישה שאולי רצחה את בעלה המיליונר והאכילה את גופתו לטיגריסים שלהם; חתונה פוליגמית בין שלושה גברים (שניים מהם סטרייטים); אישה שמותקפת על ידי טיגריס שפשוט תולש לה את הזרוע מול המצלמה (ואת הבחירה האמריקאית שלה לקטוע את הזרוע, כדי לחסוך כסף על הוצאות רפואיות); גבר שמנסה להוכיח שהאקדח שלו לא טעון ויורה לעצמו בראש (שוב, בזמן שהמצלמה מתעדת את כל המתרחש); קעקועים בפירסינג במקומות בהם לא אמורים להיות קעקועים או פירסינגים, זוג שמשדל נשים לאורגיות באמצעות גורי אריות וכל זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על גיבור הסדרה, ג'ו אקזוטיק.

חובבי פוליטיקה אמריקאית, או סתם צופים אדוקים בתוכניתו של ג'ון אוליבר, זוכרים את ג'ו אקזוטיק כמועמד עצמאי לבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016. בעוד אמריקה נסחפה לתוך קרב הבוץ בין הילארי קלינטון לדונלד טראמפ, ג'ו הציע בחירה אלטרנטיבית וצבעונית במיוחד על רקע הפקידים האפורים של וושינגטון. בתשדיר הבחירות שלו, שהפך לקאלט בזמן אמת, הוא נראה כמו פארודיה על סרטי מערבונים. ג'קט בוקרים מעל ג'ינסים כחולים, אקדח גדול בולט על אבזם החגורה, כובע מצחיה מעל תספורת מאלט שנראית כאילו נלקחה מהתקופה בה אלי אוחנה היה אליל, ומצדדיו שני טיגריסים ענקיים בסכנת הכחדה.

"קודם כל, אני לא מסתפר ואני לא משנה את הדרך שאני מתלבש", הוא פותח את קמפיין הבחירות שלו וממשיך: "אני מסרב ללבוש חליפה. אני גיי, ובמשך רוב חיי היו לי שני חברים במקביל. התנסיתי בסקס קינקי, עשיתי סמים. אני מרושש ואני מחוייב לפי פסק דין לשלם הרבה כסף לאיזו כלבה בפלורידה... והתשדיר הזה ממומן על ידי 'ג'ו אקזוטיק מדבר בשם אמריקה'". מאז הבחירות ההם (הוא קיבל 962 קולות ברחבי ארצות הברית) הוא הספיק גם לרוץ לתפקיד מושל אוקלהומה ולהסתבך בצורה קשה עם החוק.

קשה להיזכר בדמות יותר קיצונית והזויה שכיכבה בדוקו, ובכלל בעלילה יותר דפוקה (מלשון: Fucked Up) של תוכנית טלוויזיה. זה נראה כאילו אנחנו אומרים את זה כל פעם כשאחת מהרשתות הגדולות משחררת דוקו חדש לאוויר, אבל הפעם נחצה איזה קו חדש של טרלול. למען הסר ספק, הטרלול הזה מתורגם לטלוויזיה מצוינת, שקשה להוריד ממנה את העיניים - והרבה בזכות הכריזמה הבלתי נגמרת של ג'ו אקזוטיק, שזו לגמרי התוכנית שלו. למעשה, התרגום העברי "חיות רעות" עושה מין משחק מילים בין בעלי החיים המסוכנים שמופיעים בסדרה לבין בני האדם המסוכנים - אבל באנגלית שם הסדרה שמבליט את הכינוי "Tiger King" (מלך הטיגריסים) לא מסתיר את העובדה שזו התוכנית שלו.

ג'ו הוא קאובוי במובן הישן של המילה, שגדל בחווה עם הורים שהתייחסו אליו כידיים עובדות ולא כילד, עבר התעללות מינית בנערותו, הפך לקצין משטרה בטקסס ואז ניסה להתאבד לאחר שאביו נישל אותו מהמשפחה כשיצא מהארון (רוב הפרטים האלה לא מסופרים בכלל בסדרה). כל סטיגמה קלאסית של גייז נשפכת לאשפה כשג'ו יוצא לביקור השבועי שלו בסופרמרקט המקומי כדי להצטייד בעוד רובים ותחמושת. השם "ג'ו", שלרוב מתאר את האמריקאי הממוצע, לחלוטין לא הולם אותו, מכיוון שהוא הכל חוץ מהאדם הממוצע.

למעשה, כל השמות של הגברים בסדרה הם מופת של אמריקה הממוצעת. ג'ו, ג'ון, ג'ף, ג'יימס, ריק ואריק. אם זו הייתה סדרה עלילתית רגילה היינו כועסים על חוסר היצירתיות של הכותבים. בפועל, זו הצצה כמעט נדירה לחיים האמיתיים של "הרדנקים", תושבי הדרום הפרוע של ארה"ב שמופיעים לרוב על המסך שלנו רק כקריקטורות כמו קליטוס מ"משפחת סימפסון", שנשוי לאחותו ברנדין וביחד יש להם 42 ילדים.

הצילומים המדהימים שמלווים את ג'ו לאורך רוב הסדרה מגיעים ברובם מתוכנית הריאליטי שצולמה בזמן אמת. כמיטב המסורת, משולבים בהם ריאיונות עם "ראשים מדברים" לאחר מעשה. קשה שלא לשים לב לכך ששלושה גברים שונים מתראיינים בלי חולצה, כאילו עירום גברי חלקי זה משהו טבעי בריאיון לסדרת דוקו של נטפליקס. באיזשהו שלב בפרק האחרון בסדרה מופיע ג'ון, בן זוגו לשעבר של ג'ו, בחולצת פולו נאה ושן אחת בפה, וזה נראה כמעט לא במקום.

בכניסה לגן החיות החוקי אך מפוקפק-מוסרית של ג'ו תלוי שלט ממותג: "אנחנו לא מתקשרים למשטרה, אנחנו משתמשים בקולט". זו הגישה בהרבה מבתי העסק בדרום. אלא שג'ו הוא גרסה מוקצנת גם של זה. כשאחת מהעובדות שלו מותקפת על ידי טיגריס ובאופן מילולי הזרוע שלה נקרעת מהמקום שלה, הדבר הראשון שהוא אומר אחרי שהיא נלקחת לבית החולים הוא: "אני לעולם לא אתאושש מזה כלכלית". השילוב הזה של אגוצנטריות קיצונית יחד עם חוסר מודעות מניב כמה מהרגעים המצחיקים ביותר שנצפו השנה על המסך. כך למשל, ג'ו מתגאה במספר אלבומי קאנטרי שהוציא, והמוזיקה היחידה שהוא שומע היא שירים של עצמו. גם בהלוויה של בן זוגו הוא בוחר לתת הופעה משיריו. הדמות "משיח" של אודי כגן נראית שקולה ומחוברת למציאות לעומתו.

מתחת לדמויות הצבעוניות והסיפורים המטורפים נמצאות הדמויות חסרות הקול שבאמת נפגעות מכל קווי העלילה - בעלי החיים שנמצאים בשבי, נסחרים למען בצע כסף, ומומתים לעתים משיקולים כלכליים למרות שהם נמצאים בסכנת הכחדה. הסדרה מגיעה מאותו סטודיו שהפיק את הסרט הדוקומנטרי של נטפליקס על פסטיבל "פייר", והוא גם נוקט באותה גישה של חוסר שיפוטיות. האנשים עצמם מעידים על עצמם, ומספרים את סיפורם, והצופה צריך לגבש בעצמו את מה שהוא חושב על העוסקים במלאכה. היוצרים לא מאכילים בכפית את הצופים, ולזכותם ייאמר שהם לא מטיפים לרמה מסוימת של מוסריות. אנשים טובים, גם אם עשו דברים לא מוסריים, יוצאים טוב בסדרה. אנשים מפוקפקים, גם אם הם עוסקים כביכול רק בעשיית טוב, יוצאים רע בסדרה. זו סדרה שקשה מאוד להבין בה מי הטוב ומי הרע, אבל זה בכלל לא חשוב - בעיקר כי מאוד ברור שבעלי החיים הם הקורבן האמיתי.

כאמור, תרגום שם הסדרה בעברית ל"חיות רעות" חוטא לשם המקורי (תרגום מילולי: "מלך הטיגריסים: רצח, מהומה וטירוף"), אבל חשוב להזכיר שבטבע אין "חיות רעות" אלא חיות שפועלות לפי האינסטינקטים שלהם. אריות לא תוקפים אנטילופות כי הם "חיות רעות", אלא כי הם צריכים לאכול. בני האדם בסדרה (ובכלל) הם "חיות רעות" אמיתיות כי הם עושים דברים לא מוסריים, ולא פעם בגלל בורות. כרגע יש במדינת טקסס יותר טיגריסים בשבי מאשר יש טיגריסים חופשיים ברחבי העולם. מדובר לא רק בתופעה לא מוסרית ולא חוקית, אלא גם בטרנד מסוכן.

הסדרה נמנעת מלהגיד מפורשות לצופים להימנע מלממן בתי עסק שמנצלים בעלי חיים, ואפילו להפך - היא נותנת הרבה זמן מסך להעברת מסרים שגויים שמבוססים על בורות, בתקווה שהצופים יהיו מספיק נבונים כדי להבין את המסר בעצמם. גם האירוניה שמוצגת על המסך כשחובבי בעלי החיים חוגגים את הניצחון שלהם בבית המשפט על ידי אכילת בעלי חיים היא בחירה אמנותית לגיטימית ולא מטיפנית. בסופו של דבר, דווקא ג'ו אקזוטיק, האיש שבנה אימפרייה של בעלי חיים בשבי (להלן: גן חיות) היה הדובר הטוב ביותר של בעלי החיים, כשלבסוף צפה בדמעות בשני שימפנזים שהוחזקו עשר שנים בכלובים סמוכים מתחבקים אחד עם השני.