(צפו בביצוע ל-"Say Hello to The Angels" מתוך ההופעה של אינטרפול בישראל. צילום: טל אנגלנדר, עריכת וידאו: טל רזניק)
מוזר לאהוב את אינטרפול עם עוד אנשים אחרים. בוודאי מוזר לעשות זאת בישראל, בה הם אף פעם לא עברו את סף הרדיו ואפילו לא את סף הערצת הברנז'ה. מוזר לשיר עם אנשים אחרים מילים שהופכות אותך לסמרטוט כמו אלו של "NYC" או לראות שבדיוק כמוך, הם יודעים בעל פה את כל מעברי התופים של "Not Even Jail". אנשים שמוזיקה מכתיבה להם את קצב ההליכה בשבילים המסובכים של החיים האלה רק מחפשים להכיר עוד אנשים שדומים להם. זה רלוונטי כשאתה מחפש מישהי להעביר איתה את העצבות או אפילו שותף לדירה, כדי שתדעו עם איזה דיסק לשטוף כלים. עם זאת, לשיר עם אחרים בהופעה של אינטרפול מרגיש כמו לראות את חברה שלך בוגדת בך, ואתה בכל זאת שואל את המאהב אם אתה יכול להצטרף.
אבל אם יש משהו שהפך את ההופעה של אינטרפול בגני התערוכה בתל אביב לאירוע חשוב באמת בשביל מי שאוהב את הלהקה הזו, היה זה הגילוי המרעיש שזה קיים שיש אנשים שהשפה האסוציאטיבית והמסובכת של פול בנקס מדברת אליהם ומרעידה אותם, שיש כאלה שמתעלים מעבר לבהייה ביופיו של פול בנקס ומסוגלים לשחזר כל אכזבה בחיים שלהם כש-"The New" ברקע ובנקס שר "את נראית בסדר הערב, אני חושב שאנחנו צריכים ללכת".
המשפט שמגדיר את אינטרפול נמצא בשיר שבוצע רגע לפני כן, "Leif Erickson", ובו בנקס אומר "זה כמו ללמוד שפה חדשה...אם לא מחשיבים את החלקים הבודדים האלו, זה היה יכול להיות זמן טוב". אתמול התברר שיש אנשים, אולי לא רבים כל כך, אבל כן ישנה כמות של בני אנוש שחיברו את החלקים הבודדים שלהם ביחד כדי לדבר בשפה החדשה של אינטרפול. וזה רגע שמי שאוהב את הלהקה לא ישכח בחיים.
אבל כמובן שכל זה לא היה כדאי אלמלא הלהקה ידעה להפוך את הקור החיצוני של השירים שלה לחום הגדול והגועש שנמצא בתוכם. מאז תחילת הטור שלהם ואחרי החלפת בסיסט, המופע החי של אינטרפול השתדרג פלאים והפך לשעתיים רוצחות עם סט אידיאלי, שכלל כמעט את כל אלבום הבכורה "Turn on The Bright Lights", קטעים נבחרים ומובחרים מ-"Antics" השני והיציאות המוצלחות ביותר מהאלבום האחרון והרביעי, החל מ-"Success" הפותח דרך הסינגל המוביל "Lights" ועד פנינה כמו "Memory Serves".
לא היתה בהופעה של אינטרפול שנייה חלשה אחת והתיאום בין שלושת חברי הלהקה המקוריים, הסולן בנקס, הגיטריסט המעולה דניאל קסלר והמתופף הכה מורכב סם פוגרינו לבין הבסיסט והקלידן שמנגנים איתה בקביעות היו עילאיים כמו להקה שמנגנת 25 שנה ביחד בטור שלא נגמר. בניגוד להופעות אחרות שאפשר לראות של הלהקה, נראה גם שחדוות הבמה חזרה אליהם כך שכל פזמון וכל פראזה בועטת עברו את מסך הניכור של הלהקה וטסו ישר לתוך הלב.
למרות זאת, כמעט בלתי אפשרי להסתכל על להקות כמו אינטרפול במבט היבש של מושגים כמו סאונד, תאורה ופרפורמנס. אינטרפול היא מסוג הלהקות האלו שאוהביה הם סוג של כת ואלו שלא, או סתם האדישים אליה, ממילא לא יבינו מה הטעם.
בסרט "שמיים שרוטים של גלויה" על נושאי המגבעת, העיתונאי יהודה נוריאל מספר שאנשים לא באו לראות את נושאי המגבעת "כדי לראות הופעה", כי ממילא בלתי אפשרי לדעת באיזה צד הם קמו מהמיטה הירושלמית שלהם. במובן מסוים גם אינטרפול אף פעם לא היתה וכנראה שגם לא תהיה להקה של שואו רוקנרול שבסופו אופוריה ומהפכות. הם אפילו יכולים להופיע בצורה מחורבנת, אבל למי שנושם את הגיטרות האלה זה ממילא לא משנה.
כי בסוף הכל מתכנס לגרון הקרוע, לשפתיים היבשות ולעיניים הרטובות, ללופ האינסופי של מחשבות על האנשים שפגעת בהם ואלו שפגעו בך, על חיים שלמים שעוברים לך מול העיניים וברקע הלהקה ששינתה אותך. אפשר ללעוג לאמונה העיוורת הזו ביצורים שאינך מכיר ושמן המפורסמות שהם לא נחמדים במיוחד, אפשר ללעוג לכך כי זה החומר האנושי שאלוהים בחר שהקיום יפעל על פיו.
שיישרף הכל, אתה חי ומת בשביל האפשרות לגעת בכבל החשוף של הרגש, אתה קם ונופל על התקווה שיום אחד תפגוש מישהו או מישהי שאינטרפול חשובים להם כמו שהם חשובים לך. בהופעה המדהימה שלהם בתל אביב אינטרפול נתנו את האפשרות הזו לכמה בודדים שחזרו לבדידות שלהם שעה אחרי, ובזמן שבתווך הם אמרו שלום למלאכים, שגרמו להם לרצות לקום בבוקר.
אינטרפול בישראל: צפו בשיר הפותח של המופע
אינטרפול בישראל: ראיון עם פול בנקס
אינטרפול: איך היתה ההופעה של בלונדון?
אינטרפול בישראל: הייתם בהופעה? ספרו לנו איך היה בפייסבוק
הצביעו למצעד העברי השנתי של וואלה! ורשת ג'