וודי הרלסון: "אוהב הכל בישראל, חוץ מהממשלה שלה"

וודי הרלסון הוא לא רק אחד הכוכבים העסוקים בהוליווד, אלא אחד השחקנים האמריקאים שעובדים בתדירות הגבוהה ביותר עם במאים ילידי הארץ. כך, למשל, רק בחודשיים האחרונים הופיע בסרטיהם של שניים כאלה: "Rampart", מותחן המשטרה של אורן מוברמן, שצפוי להגיע לבתי הקולנוע כאן במהלך השנה הבאה, ו"בונראקו", פנטזיית הפעולה של גיא משה, שהתגלגלה אצלנו לאקרנים בסוף השבוע האחרון.

כפי שמגלה הרלסון בראיון בלעדי לוואלה! תרבות, המוצא של הבמאים אינו סתם פרט טריוויה, כי אם מה שאיפשר את הופעתו בשני הסרטים. "הסיפור הוא כזה", מגלה השחקן, "בעיקרון, 'Rampart' ו'בונראקו' היו אמורים להצטלם באותו זמן, אז אמרו לי שאני צריך לוותר על אחד מהם. עניתי בתגובה, שאני לא מוכן לפספס לא את זה ולא את זה, וביקשתי למצוא פתרון. אז גיא ואורן דיברו ביניהם, והצליחו לסדר משהו כדי שאוכל לחלק את זמני בין שני הפרויקטים. לדעתי, העובדה שהיתה להם שפה משותפת ואיזשוהי אחווה לאומית הובילה לכך שהם הצליחו להגיע לעמק השווה, אחרת זה לא היה קורה והכל היה מתחרבש".

מלכתחילה, מה כל כך משך אותך ב"בונראקו"? זה הרי ערבוב מסוגנן, מוקצן וממש לא מובן מאליו של מערבוני ספגטי, סרטי סמוראים ועוד שלל ז'אנרים. למה התלהבת לקחת סיכון על פרויקט כה יומרני של במאי לא מוכר?

"הסיפור שלי עם 'בונראקו' נדיר, כי זה מקרה חריג שבו הסוכן אמר לי לא לקרוא את התסריט, אלא לפגוש את הבמאי, וכך עשיתי. ישבתי עם גיא, והוא הראה לי, כפי שעשה לדעתי גם עם כוכבים אחרים בסרט, מצגות ויזואליות של החזון שלו, וזה פשוט היה פאקינג חזון מדהים. השתכנעתי מיידית שמדובר בגאון קולנועי, אחד שחייבים לעבוד איתו, ולכן הסכמתי ברצון להשתתף בסרט. אני שמח שעשיתי זאת, כי התוצאה הסופית מרהיבה כפי שחשבתי שתהיה".

בהתאם לכך שאותו חזון של גיא משה שואב את השראתו מן הסרטים של סרג'יו ליאונה, הוא מתאר כיצד שני זרים מסתוריים מגיעים לעיירה כדי להדיח את העריץ שמולך עליה. הרלסון מגלם את הברמן בפאב המקומי, מעין גרסה קומיקסית מודרנית של הברים במערבונים הקלאסיים. בשעה שצופים בו מוזג משקאות, קשה שלא להיזכר בימי "חופשי על הבר", סדרת הפולחן שבה פרץ.

"כן, זה נכון, אם כי מדובר בצירוף מקרים ובאמת לא חשבתי על זה כשקיבלתי את התפקיד", אומר על כך הרלסון. "בכל מקרה, לדמות של הברמן ב'בונראקו' יש בעיני קיום עצמאי והיא בשום צורה לא מתכתבת עם זו שב'חופשי על הבר'. מה שכן, אני מודה כי יש תכונת אופי שמשותפת לכל הברמנים, לפחות הטובים שבהם, ולכן הבאתי אותה לידי ביטוי בשני המקרים. הברמן הוא לא רק מוזג משקאות – הוא גם פסיכיאטר, אחד שצריך לדעת לדבר עם אנשים. אז בשני המקרים, עיצבתי את הדמות כמישהי שיש לה חושים תקשורתיים מפותחים במיוחד".

המון אנשים בהוליווד מדברים על ההופעה שלך ב-"Rampart", בעיקר בהקשר של עונת הפרסים, אז בוא נדבר עליה גם. זו הפעם השנייה שאתה עובד עם מוברמן - כבר שיתפת איתו פעולה לפני שנתיים ב"השליח", הסרט שהביא לך מועמדות שנייה לאוסקר, ואמרת שאתה כל כך מעריך אותו שתסכים לשחק כל תפקיד שייתן לך, אפילו אם זה יהיה שרה פיילין.

"באמת? ככה אמרתי? חחח, וואו. כן, טוב, אני באמת מעריך אותו עד השמים. אורן מוברמן הוא אחד מן הקולנוענים הגדולים ביותר שפועלים היום. פשוט כך. אני אשמח לעבוד איתו על כל פרויקט שלא יהיה".

בינתיים, סיימת לצלם כמה פרויקטים נוספים ובהם אחד המדוברים של השנה הקרובה – "משחקי הרעב", העיבוד לסדרת ספרי הפנטזיה שמאיים לחקות את ההצלחה של "דמדומים". איך היה לעבוד בהפקת ענק שכזו?

"זה היה כיף. גם בגלל שקראתי את הספרים ואהבתי אותם, גם בגלל שהיתה אווירה מעולה בזמן הצילומים ובעיקר בגלל שהמון אנשים עבדו על הסרט, וכל אחד מהם היה הכי טוב בתחומו. זאת באמת היתה ההפקה הכי מושקעת ומלוטשת שאפשר לדמיין".

בתחילת העשור הקודם, מה שאי אפשר היה לדמיין זה עומס כה גדול בלוח הזמנים של הרלסון. לאחר שדווקא השלים בהצלחה את המעבר מן המסך הקטן לגדול בשנות התשעים ואף היה מועמד לאוסקר על "לארי פלינט – האיש והסקנדל", הקריירה שלו נכנסה להקפאה. בין סוף שנות התשעים לאמצע שנות האלפיים לא הופיע באף סרט, ושמו כיכב בתקשורת רק לאחר שהואשם בהשחתת מונית לונדונית ב-2002. אם היו אומרים לו אז שעשר שנים לאחר מכן ימצא את עצמו מדלג מדי יום מסרט אחד לאחר, האם היה מאמין לכך? "ממש לא", הוא עונה בפסקנות. "הייתי המום לו היית אומר לי אז שהקריירה שלי תהיה במצב כל כך טוב. ממש לא ציפיתי לכך".

אז איך אתה מסביר את זה?

"אני פשוט חושב שהיה לי הרבה מזל. כאילו, כן, יש לי גם כישרון וחריצות, אבל באמת שפשוט התמזל מזלי להיות בכזו תנופה. בכל מקרה, אני לא מצטער על חמש שנות הבצורת שלי. לקחתי את הזמן להיות עם עצמי ועם המשפחה, וזה עשה לי רק טוב".

בהנחה שהמזל באמת משחק תפקיד כה מהותי בחייך, מה המזל הכי גדול שנפל בחלקך?

"חד וחלק, 'חופשי על הבר'. כל מה שאי פעם קרה לי, זה בגלל הסדרה הזו. לפניה, הייתי בסך הכל בחור צעיר שרצה לעשות תיאטרון, ואז התגלגלתי אליה, ומשם הכל התחיל. לולא 'חופשי על הבר', לא היה לי ברזומה אף סרט רציני".

בנקודה זו אני שואל את הרלסון איזו עוד טיפת מזל היה מאחל לעצמו, וכאן הוא חושף את פניו כלוחם ותיק למען איכות הסביבה וטבעוני אדוק. "הייתי מבקש משהו ברמה הקוסמית", הוא אומר, "הייתי רוצה שנשתמש יותר באנרגיה חלופית, ושנוציא לגמרי נפט ופחם מהחיים שלנו. היה נחמד גם אם אנשים היו מפסיקים לאכול בשר".

הטבעונות לא מקשה על האנרגיות שלך? הרי בהתחשב בכמויות העבודה שלך, אתה זקוק למרץ רב במיוחד.

"להיפך, היא רק עוזרת. התפריט שלי בנוי בדיוק כך שיהיה לי מספיק כוח. אם הייתי אוכל יותר או דברים אחרים, לא הייתי מחזיק מעמד".

בוא נגיד שכל המשאלות הללו יתגשמו. ברמה האישית, בכל זאת יש משהו שאתה מאחל לעצמך?

"כן, יש כמה תסריטים שכתבתי ואני מקווה להוציא אותם לפועל. בינתיים, אני מעלה הצגה שלי שכתבתי וביימתי בשם ' Bullet for Adolph'. יצירה אישית זה בהחלט הכיוון לזמן הקרוב".

למרות כל העיסוקים הללו, יש סיכוי שנוסף להשתתפות בסרטים של במאים ישראלים, גם תשוב לבקר כאן?

"כן, זה בהחלט בתיכנון לשנה הבאה. כבר הייתי בישראל ברציפות בשנתיים האחרונות, ובאמת שנהניתי מכל רגע. אני אוהב הכל במדינה הזו. בעצם, הכל חוץ מהממשלה שלה. אבל אל תקחו את זה אישית, גם את הממשלה האמריקאית אני לא אוהב".

"בונראקו": מתי ואיפה רואים?
וודי הרלסון בן 50: הפוטנציאל הענק, ההגשמה החלקית
אבנר שביט על "השליח" עם וודי הרלסון
וודי הרלסון עושה לכם את זה? ספרו לנו בפייסבוק