מוכרחים להודות שלוודי הרלסון, שחוגג היום את יום הולדתו החמישים, יש קריירה קצת עקומה. הוא התחיל כשחקן משנה בסדרת טלוויזיה, הצליח כנגד כל הסיכויים להמציא את עצמו מחדש ככוכב קולנוע, אבל מהר מאוד איבד את המומנטום ונקלע לרצף של תפקידי משנה חסרי חשיבות. לכבוד יום הולדתו של הרלסון, ערכנו סקירה של הקריירה המוזרה של השחקן, שהוא ספק כישרון גדול שעדיין לא הוגשם במלואו, וספק בחור לבנבן די סתמי, שלא לגמרי ברור איך הגיע להישגים שהגיע.
הרלסון נולד בטקסס וגדל באוהיו, כשאביו - כמה מקורי - היה רוצח שכיר בשרות המאפיה, שנכלא לאחר שרצח שופט ב- 1968. עבר הווייט-טראש שלו לא הפריע לו לפרוץ לתודעה ב- 1985, כאשר הצטרף לעונה הרביעית של הסדרה המצליחה "חופשי על הבר", בכיכובם של טד דנסון ושלי לונג. הרלסון לוהק לתפקיד משנה של וודי בויד, ברמן בלונדיני תמים ואפילו קצת אהבל. בזמן שדנסון, בתפקיד הברמן החתיך, רדף אחרי לונג, ואחר-כך אחרי מחליפתה קירסטי אלי, דמותו של הבחור הכל-אמריקאי התמים וודי כבשה את לב הצופים, והפכה את הרלסון לכוכב, כאשר התפקיד גם הביא לו חמש מועמדויות לפרס האמי, כולל זכייה אחת.
בעקבות ההצלחה של "חופשי על הבר", הרלסון מצא את דרכו גם למסך הגדול. למזלו הרב, כבר בתחילת דרכו הקולנועית, הוא הצליח לחמוק מסכנת ההיתקעות בטייפ-קאסט של האהבל הדרומי, ושיחק שורה של תפקידים מרשימים, שבהם הביא לידי ביטוי את המגניבות, אשר הסתתרה כל השנים מתחת לחיוך התמים של וודי הברמן. הסרט שסימן יותר מכל את שבירת הטייפ-קאסט שארב לו, היה ללא ספק "גברים לבנים אינם יכולים" (1992), קומדיית הספורט המצליחה של רון שלטון, שבה כיכב לצד ווסלי סנייפס.
בסרט הזה, שיחק הרלסון את בילי, כדורסלן מוכשר ונוטף קוליות, שמתפרנס ממעשי נוכלות קלים. המזימה של בילי מבוססת על התחזות לאהבל לבנבן טיפוסי, שמאפשרת לו לעבוד על חבורות של כדורסלני רחוב ולנצח אותם בהימורים על כסף. הסרט איפשר להרלסון להצהיר באופן מפורש, כי התדמית התמימה שטיפח במשך שנים ב"חופשי על הבר" היתה התחזות מוחלטת, שמתחתיה שכן כל הזמן הזה גברבר מסוקס עם זיק של טירוף בעיניים.
שלא כהרגלה, הוליווד הבינה את הרמז העבה. מאותו שלב, התפקידים שהוצעו להרלסון היו שונים בתכלית מהתדמית הקודמת שלו. ב-1993 הוא כבר לוהק לתפקיד בעלה של דמי מור בדרמה הפרובוקטיבית של אדריאן ליין "הצעה מגונה", שבה הציע לו רוברט רדפורד מיליון דולר תמורת לילה עם אישתו.
בסרט, קיבל הרלסון הזדמנות להוכיח את עצמו כגיבור רומנטי לכל דבר: יפה, מתייסר ובסופו של דבר מנצח. אמנם הסרט נקטל בביקורות ואף זכה בכמה פרסי "ראזי" (כולל פרס לשחקן משנה הגרוע של השנה להרלסון), אבל הצלחתו הקופתית היתה מרשימה והקריירה הקולנועית של הרלסון זכתה לעידוד משמעותי.
שנה אחרי "הצעה מגונה", קיבל הרלסון תפקיד שלקח אותו הכי רחוק שאפשר מוודי בויד התמים, והפך אולי למשמעותי ביותר בקריירה שלו. הבמאי אוליבר סטון, אז עדיין על תקן הפרובוקטור הגדול של הוליווד, ליהק את הרלסון לתפקיד הרוצח הסדרתי מיקי נוקס בסרט הפולחן האלים "רוצחים מלידה", שתסריטו נכתב על ידי קוונטין טרנטינו.
בסרט השנוי במחלוקת הזה, מעין גרסה מחודשת לסיפור בוני וקלייד, עטה על עצמו הרלסון דמות קיצונית, פרועה וקטלנית, של צעיר אמריקאי שיחד עם בת זוגו (ג'ולייט לואיס) יוצא למסע הרג אכזרי ברחבי ארצות הברית ובסופו של דבר הופך לגיבור תקשורתי. ב"רוצחים מלידה" השתלט סוף סוף אותו זיק של טירוף, שתמיד אפשר היה להבחין בו בעיניים של הרלסון, והפך למרכז ההוויה שלו.
ב-1996 הגיע וודי הרלסון לשיא הקריירה שלו, כאשר קיבל מועמדות לאוסקר לשחקן הראשי הטוב ביותר על תפקידו כלארי פלינט, המוציא לאור של מגזין הפורנו "האסלר", בסרט "לארי פלינט האיש והסקנדל" של מילוש פורמן. הסרט התמקד במאבקו המשפטי של פלינט על זכותו להוציא את המגזין, בהתאם לחופש הביטוי של כל אזרח אמריקאי, והתפקיד הוציא מהרלסון שפע של רגעים מצויינים. ומצד שני, רק כמה שנים אחרי שהצליח לנפץ את תדמית הדרומי האהבל שדבקה בו בעקבות "חופשי על הבר", הסרט תקע את הרלסון סופית בטייפ-קאסט מסוג חדש, זה של הדרומי המטורלל והאקסצנטרי.
שקיעתו של הרלסון בדימוי החדש, לצד פעילותו הנלהבת (מדי) ללגליזציה של מריחואנה בארצות הברית, כמו גם למען איכות הסביבה, היו אולי הסיבות המרכזיות שתקעו את הקריירה שלו מאז ועד היום. להרלסון נדבקה תדמית של עוף מוזר, מה שדי הגביל מאז את מגוון התפקידים שקיבל. למרות המועמדות לאוסקר והתשבוחות שקיבל בעבר, הוליווד לא הרבתה להציע להרלסון תפקידים ראשיים וגייסה אותו רוב הזמן לתפקידי משנה של מטורפים והזויים. הוא שיחק איש צבא מטורף ב"לכשכש בכלב" (1997) של בארי לווינסון, מאבטח קוקסינל ב"סדנה לעצבים" (2003) לצד אדם סנדלר, חובב תאוריות קונספירציה הזוי ב-"2012" (2009) של רולנד אמריך ועוד מיני תפקידים נשכחים שלא הותירו רושם גדול מדי.
דווקא בשנים האחרונות, בהתקרבו לגיל חמישים המאיים, ידעה הקריירה הקולנועית של וודי הרלסון עדנה מסויימת, לפחות בכל הנוגע להתייחסות אליו כשחקן רציני. זה התחיל עם תפקידים לא רעים ב"זומבילנד" ו"ארץ קשוחה", אבל הגיע לשיא כאשר קיבל את המועמדות השנייה שלו לאוסקר, הפעם על תפקיד משנה בסרט "השליח" של אורן מוברמן.
הרלסון שיחק בסרט את טוני סטון, קצין מנוסה ביחידה המודיעה לבני משפחה על מות יקיריהם בעת מילוי תפקידם, שחונך חייל צעיר שמגיע לשרת ביחידה (בן פוסטר). הרלסון הצטיין בתפקיד מאופק ועוצמתי של מקצוען, שלא רוצה לערב רגשות בעבודה הקשה שלו, וגרם להוליווד להיזכר פעם נוספת ביכולותיו כשחקן דרמטי.
השנים הבאות יגידו האם יצליח וודי הרלסון להיוולד מחדש כשחקן בוגר ורציני בעל מנעד דרמטי מכובד וגמיש או שימשיך להיות תקוע בתפקידי המשנה המטורללים שהפרסונה הציבורית שלו יצרה לו. אנחנו מצידנו, סומכים עליו שימשיך להפתע, ומחזיקים לו אצבעות עד מאה ועשרים.
וודי הרלסון בן חמישים - מה חשבנו על "השליח"?
ראיון עם אורן מוברמן, הבמאי הישראלי לשעבר של "השליח"