נפלו בעריכה: אייל ברקוביץ' מבייש את הגברים

המונח "האטה בשוק הפרסום" עלה לאחרונה לכותרות כדי להסביר מגמות מסוימות בשוק התקשורת. עם זאת, אחרי הפרסומת ל-HOT של דיוויד דוכובני וזו של ימית סול למסטיק "עלמה", נראה שאותה האטה בכלל מיוחסת לאופן שבו תופסים אנשי פרסום את הישראלי הממוצע ובתוכו - את הגבר הישראלי. הפרסומת החדשה של חברת ישראכרט בכיכובו של אייל ברקוביץ' מוכיחה שההאטה הפכה לעצירה מוחלטת, שלא לומר נסיעה ברוורס לתוך ים של טמטום.

חשוב לומר: זו פרסומת מצחיקה. כשאייל ברקוביץ' פונה לגבר האומלל שניאלץ להיגרר אחרי בת זוגו לקונצרט מוזיקה קלאסית במילים "הא, לוזר?", אי אפשר שלא לצחוק. גם כשהגבר שואל אותו "מי מפסיד?" וברקוביץ' עונה לו "אתה" - זה מצחיק.

אבל הטלוויזיה מאפשרת לנו מספיק הזדמנויות לצחוק מבלי להפוך לבהמות שחייבים את חברת האשראי שתוציא מאיתנו עוד כסף באמצעות חיבור למסלול מיוחד, כי אותם בבונים אינם מסוגלים להבחין מה הם אוהבים - ומה לא. בעוד שרוב מערכות השיווק בעולם עוברות למערכים של "גם וגם", ברקוביץ' מייצג את ה"או או" של הישראלי המכוער - או אוהב מוזיקה קלאסית, או אוהב כדורגל; או שונא ערבים, או קוקסינל.

ברקוביץ' ממשיך בכך את השיח הספורטיבי הנוראי בהובלתו כפרשן, כאיש רדיו וכבעל טור. במובן הזה, הבחירה בו כפרזנטור של גבריות חד-כיוונית היא מושלמת ומבעיתה - ככה מאות אלפי אנשים חושבים שגברים צריכים להיראות ולהישמע. אני אוהב ספורט, ואייל ברקוביץ' גורם לי להרגיש מטומטם בגלל זה.

גם אתם התרגזתם מהפרסומת של אייל ברקוביץ'? ספרו לנו בפייסבוק

למי שאינו מומחה בדבר, ורבים הם אלה שהולכים לראות מחול מבלי להיות מומחים בדבר, ריקוד עובד "על הבטן". התנועה האסתטית, החושניות, הפורקן, המוזיקה והיעדרו של הטקסט מפעילים משהו שונה אצל הצופה מאשר הצגות תיאטרון או קולנוע.

מי שאוהב את התחום מכיר בוודאי את שמותיהם של שרון אייל וגיא בכר. היא, כוריאוגרפית הבית של להקת בת שבע, הוא, בן זוגה שיוצר לצדה מאז 2006. גם הכןריאוגרפית יסמין גודר כבר מזמן אינה אלמונית. שני הכוחות היצירתיים הללו "עובדים על הבטן", אבל ממש לא רק עליה. כעת יש הזדמנות לראות את שניהם בערב משותף של להקת בת שבע.

אחרי שבשנים האחרונות יצרו אייל ובכר ללהקה את "ברתולינה", "מקארובה קביסה" ו"ביל", שהפכו אותם לאהודים בקרב הביקורת והקהל כעת הם מציגים את "העבודה של חופש", בה משתתפים 12 מרקדני בת שבע. המופע מחולק לשלושה פרקים, כאשר בקטעי הקישור מופיעה אייל עצמה. גם הפעם המוזיקאי והדי-ג'יי אורי ליכטיק ומעצב התאורה אבי יונה בואנו (במבי), נותנים את חלקם הכה מובחן וייחודי במופע.

עבודתה של גודר, "The Toxic Exotic Disappearance Act", נבנתה לחמישה רקדנים, ושאבה השראה מספר הצילומים "פלמבויה" של הצלמת ויויאן ססן, הולנדית שגדלה באפריקה בילדותה, וחזרה לשם לצלם דימויים מתוך הזכרון שלה. גדור עצמה הגדירה זאת כך: "בניית עולם המשחק בין מגבלה ופנטזיה, בו הדמויות מתאחות אחת בתוך השניה, כדי לייצר קווי מתאר חדשים של עצמם אשר מגדירים אותן באופן אינדיבידואלי ובו זמנית מבטלות ומחדדות את הלבד שלהן". גם אם לא הבנתם בדיוק מה זה אומר, שווה ללכת לראות את הערב המשותף ולזכות אולי בחוויה שתיגע לכם ישר ב"בטן" ואלי גם תפעיל לכם את הראש.

ערב משותף ליצירות של שרון אייל וגיא בכר וליסמין גודר
מופעי בכורה –30-31.12.11, 6-7.1.2012