לפני כחודש, ב-13 בדצמבר, עיר קטנה במערב ויסקונסין שבארצות הברית חגגה את יום "בון איבר" הראשון שלה. יוצר האינדי האמריקאי ג'סטין ורנון, המוח והלב הפועם שמאחורי "בון איבר" ותושב המקום, הסתפק בחגיגות צנועות הוא הופיע עם ההרכב שלו באולם הכדורסל המקומי. "מה שהיה מיוחד בזה זה שיכולתי ללכת לישון מוקדם אחרי ההופעה. לסיים ומהר להתכרבל במיטה", הוא מספר בראיון טלפוני מעירו או קלייר, והחיוך הספק-מתנצל שלו מורגש גם בצד השני של השיחה הטרנס-אטלנטית.
האנקדוטה הקטנה הזו אולי נראית לא משמעותית על פניה, אך למעשה היא מכילה בתוכה את הסיפור של "בון איבר" כולו הצלחה שמעטים זוכים לה בזמן כה קצר, אך עם זאת שמירה על איזו פשטות וענווה כובשים. האלבום השני של ורנון הנושא את שם ההרכב בראשו הוא עומד, "Bon Iver", יצא בקיץ 2011 ומאז הספיק לרשום הישגים די מדהימים - הוא כיכב במצעדי סיכום השנה של רולינג סטון, בילבורד, NME, פיצ'פורק (שאף העניק לו בביקורת ציון מופלא של 9.5 ובחר בו כאלבום השנה) ועוד; הגיע למקום הראשון במצעד מכירות אלבומי הרוק והאלבומים האלטרנטיביים בארה"ב; נכנס למקום השני בטבלת האלבומים של בילבורד (כלומר היה באותו שבוע האלבום השני הכי נמכר בכל 50 המדינות) וזכה במועמדות לארבעה פרסי גראמי. אה כן, וזמרת אלמונית בשם אדל סיפרה שזה האלבום המועדף עליה בשנה החולפת.
"החברים שלי מהעיר אומרים זה מטורף מה שקרה", מספר ורנון במבוכה, "ובאמת אני צריך לצבוט את עצמי לפעמים, אבל לפעמים זה גם מרגיש טבעי".
את האלבום הראשון שלו הוציא ורנון ב-2007 וסיפור יצירתו כבר הפך למיתולוגיית אינדי ורנון השבור מפרידה מבת זוגו ומהלהקה שלו DeYarmond Edison חזר הביתה לאו קלייר והתבודד בבקתת ציד מרוחקת בהרים במשך שלושה חודשים. בסופם הוא הציג לעולם את "For Emma, Forever ago", אלבום שברון לב אינטימי ומרגש שגיבש סביבו עדת מעריצים, בהם לא מעט מבקרי מוזיקה. בארבע השנים שחלפו מאז ועד ליציאת אלבומו השני, ורנון הספיק לקבל הזמנה מקניה ווסט לעבוד איתו על אלבומו האפי "My Beautiful Dark Twisted Fantasy", להוציא אי.פי מוצלח בשם "Blood Bank", להכניס שיר לפסקול של סאגת הערפדים הפופולרית "דמדומים", לזכות בקאבר של פיטר גבריאל לאחד משיריו ולהפוך למפיק מבוקש.
יותר מכל, נראה כי בון איבר בן ה-30 הוא מעין מדיאס מודרני. כמו במיתולוגיה היוונית, גם במקרה הזה כל מה שוורנון נוגע בו הופך לזהב וזה כולל פרסומת לבושמילס, דואט עם מלך האלקטרוניקה של 2011 ג'יימס בלייק וקלטת כושר דבילית למדי ("כן, זו לא מתיחה זו קלטת כושר אמיתית של חבר שלי שפתר לי את כל הבעיות בגב אז החלטתי לעזור לו"). ההישגים הרבים הללו היו עלולים להיגמר בשיגעון גדלות, אבל ורנון ניחן בראייה מפוכחת שמשאירה אותו עם הרגליים על הקרקע.
"הדרך היחידה שלא ליפול למוזיקה מסחרית היא לא להקשיב לכל אותם אנשים שאומרים לך שהם אוהבים אותך כל כך ולדעת שביקורת טובה היא גם מסוכנת. אני יודע שהסיבה העיקרית להצלחה שלי היא שהדברים היו במקום הנכון בזמן הנכון עם הסיקור בעיתונות וההקמה של הלהקה", מצטנע ורנון באופן כן אך מוגזם. "הצלחנו לא רק בגלל שהמוזיקה שלנו טובה אלא בגלל הרבה סיבות מסחריות. יש הרבה להקות יותר קו?ליות מאיתנו שעושות מוזיקה טובה יותר ולא יודעים עליהן".
אפילו כשהוא מתעמל הוא עדיין מגניב:
On the road DVD Trailer from Rogcity Fitness on Vimeo.
הפרגמטיות והרפלקסיה המתמדת הן לא ההיבטים הבלתי צפויים היחידים המתגלים בשיחה עם ורנון. דבר מפתיע ובולט עוד יותר הוא קולו - קול בס רדיופוני שלא מסתדר עם סימן ההיכר הכה ייחודי שלו והוא פלצטו מסתלסל. הקול הזה שעמד במרכזו של האלבום הראשון, הופך באלבום הזה לעוד אחד מן הכלים הרבים, מכוסה בשכבות סאונד עשירות והרמוניות, בין סקסופונים, גיטרות, סינתיסייזר וכלי מיתר.
האלבום הקודם היה מאוד חשוף והכיל טקסטים אישיים שלך על הפרידה שחווית. ההטמעה של הקול שלך, של הטקסטים בכלל, באלבום הזה בתוך סאונד עשיר היא ניסיון לא לשים את עצמך במרכז?
"יש בזה משהו. באלבום הראשון גילתי קול חדש ובשני ניסיתי למצוא דרכים חדשות להשתמש בקול הזה. אני נמצא בהתפתחות והתקדמות כל הזמן. ניסיתי להכניס לאלבום הזה יותר מוזיקה, יותר שירים, יותר אנשים אני מניח שזה סוג של ניסיון להסתיר את עצמי".
הרצון להחביא קצת מוורנון האמיתי עשוי להיות תוצר של ארבע שנים אינטנסיביות ביותר, אך הוא מתעקש כי רכבת ההרים בה דהר לא השפיעה על המוזיקה שלו. "ניסיתי להיות כמה שיותר חופשי ונקי כשבאתי לעבוד על האלבום השני. רציתי שהאלבום הזה יעמוד בפני עצמו".
והאלבום אכן מצליח לעשות זאת. לא משנה כמה פעמים תחזרו אליו הוא עדיין יעורר בכם את אותו רגש ראשוני, את אותה התפעמות לנוכח הסאונד המרהיב (מלבד אולי שיר הסיום הקיטשי עם המוטיבים האייטיזים מדי). "Bon Iver" הוקלט בבית שקנו ורנון ואחיו בעיר, שבעבר שכנה בו מרפאה וטרינרית. אולפן ההקלטות נבנה היכן שפעם היתה בריכה מקורה והעסק כולו נמצא במרחק קצר מביתו של ורנון עצמו. הקשר העז של ורנון אל המקום בו גדל בא לידי ביטוי בסמליות שהוא מעניק למושג הזה במוזיקה שלו: שמות עשרת השירים באלבום מתייחסים כולם למקומות, אמיתיים ומומצאים.
מה מושך אותך במושג הזה, "מקום"?
"המקום יכול להגדיר אותך. בהווה, הזמן הזה והמקום הזה מקודשים. אם אפשר לנסות להגיד על מה האלבום הזה אז אני מרגיש שעל זה. זה המקום והזמן שמשתנים ואתה כל הזמן מוגדר על ידי המקום שממנו באת, המקום בו אתה נמצא והמקום אליו אתה הולך. זה לא אלבום שברור במה הוא עוסק, אבל אני חושב שזה זה".
המקום שתופס מרחב המחייה של ורנון בחייו חורג אפילו מעבר למוזיקה. את גופו של ורנון מעטרים קעקועים רבים, בהם אחד של מדינת ויסקונסין על החזה ממש מתחת לעצם הבריח.
מה הקעקועים האלה מסמלים עבורך? נדמה כאילו הם שומרים עליך מלאבד את הצפון
"האמת שאת רוב הקעקועים עשיתי לפני ההצלחה, בדיוק בזמן, אה? זאת היתה תקופה בחיי שלא היתה כל כך ברורה ועשיתי אותם כי רציתי להיות שמח ולשאוף לדברים טובים יותר בחיי ולא כל הזמן להיות עצוב לעזאזל. אני חושב שזה נכון גם לעכשיו - לא משנה כמה אתה שמח וטוב לך אתה צריך לזכור מאיפה באת ולהיות מחובר לעבר".
כפי שזה נראה כרגע עברו של ורנון מעוטר בשלל הישגים. אחד מהם, כאמור, הוא שיתוף הפעולה עם קניה ווסט. המגה סטאר שמע את "Woods" של ורנון, שיר רפיטטיבי סולידי מהאי.פי של בון איבר, והזמין אותו להצטרף לעבודה על האלבום "My Beautiful Dark Twisted Fantasy" בהוואי. בסופו של סשן הקלטות במתחם יוקרה בהונולולו עם הצמרת של עולם הראפ, ורנון מצא את עצמו משתתף בשישה משירי האלבום ומלווה את קניה בסיבוב ההופעות כשהשיא ההופעה שחתמה את פסטיבל קואצ'לה 2011.
קניה ווסט נחשב למוזיקאי מטיל ביצי זהב כמוך עד לסאגת טיילור סוויפט. אתה רואה דמיון ביניכם מהבחינה הזו?
"לא לגמרי. אני חושב שאנחנו מסתכלים על דברים באופן שונה, אבל מה שדומה אצלנו זה שהשיר יותר חשוב לנו מהכל - מעצמי, מאיתנו, מהעיתונות, מהלייבל. זה מה שדומה בינינו".
אתם עדיין בקשר?
"כן, בטח, הפכנו להיות חברים. הוא בא לראות הופעה שלנו בלונדון לא מזמן והסתובבנו ויש תוכניות לעשות משהו ביחד בעתיד כשנהיה פחות עסוקים".
שזאת דרך מנומסת לומר 'לעולם לא'?
ורנון צוחק: "יכול להיות, אני מניח".
אבל גם אם לוחות הזמנים של ווסט ו-ורנון לא יתפנו בעתיד הנראה לעין, סביר להניח שהשניים ייפגשו בטקס הגראמי הקרוב. באופן מפתיע למדי זכה יוצר האינדי ורנון לארבע מועמדויות בטקס החשוב ביותר של תעשיית המוזיקה האמריקאית, בהן הקלטת ושיר השנה על "Holocene" המדהים, קטגוריה בה הוא מתחרה גם מול ווסט עצמו שמועמד עם "All of The Lights". בנוסף מועמד ורנון לפרס אלבום האלטרנטיב של השנה וכן לפרס האמן החדש הטוב ביותר, על אף ש-"Bon Iver" הוא אלבומו השני.
אבל הפחד שווסט עשוי לגנוב גם לו את ההצגה בברוטליות מעל בימת הגראמי בדומה לתקרית טיילור סוויפט, מתגמד לעומת החשש שהוא עצמו עלול לגרום לצרות. ככה זה כאשר למחרת הידיעה על מועמדותך, ניו יורק טיימס שולף ציטוטים שנגנזו מכתבת פרופיל שפורסמה כבר ומציג אותך לעולם כמי שבועט במוסד המכובד והחשוב. בראיון איתו בקיץ יצא ורנון נגד הטקס ואמר כי הוא לא חושב שהאלבום שלו הוא מהסוג שיועמד לגראמי ואם כן הוא היה מגיע לשם ואומר לנוכחים כי "כולם צריכים ללכת הביתה. זה מגוחך. אנחנו לא צריכים להתכנס בחדר גדול להביט זה בזה ולהעמיד פנים שזה חשוב". הציטוט הזה עורר סערה כשפורסם, אך גם היום ורנון ממש לא חוזר בו.
"הופתעתי מהמועמדויות לגראמי אבל הדבר היחידי שהייתי משנה בציטוט לניו יורק טיימס זה שהייתי מוסיף את המילה 'יותר'. 'שזה לא יותר חשוב'. כל פעם שמישהו ניגש אלי ואומר לי שהוא מודה לי על המוזיקה שעשיתי - זה חשוב וזאת הכרה. כל פעם שמישהו עושה את זה אני מרגיש שזה כבוד עבורי". אבל ורנון לא עוצר כאן.
"מה שאני לא אוהב לגבי הגראמי הוא שכאילו מדובר באוטוריטה לגבי מה הכי טוב. זה מחרפן אותי. יש יותר מדי מוזיקה טובה שם בחוץ כדי שהם יתעלמו ממנה", מוחה ורנון, וזה לא הדבר היחיד שמטריד אותו: "בטקס עצמו הם רוצים שתנגן איזה שיר שהם בוחרים, שתעשה שיתוף פעולה עם מישהו, וזה לא פייר. זאת התעשייה וככה היא אוחזת אותך וזה כזה אתגר ללהקה בפוזיציה שלנו להישאר נאמנים לעצמנו. קשה לא לתת לזה להשפיע עליך".
אחרי כל זה אתה מתכוון ללכת לטקס?
"לא נוח לי עם כל הדבר הזה. אני לא יודע למה לצפות אבל זה ייראה רע אם לא אבוא. חוץ מזה ההורים שלי רוצים ללכת אז נלך".
התקרית סביב הגראמי הוכיחה יותר מכל לא שוורנון הוא איזה חתרן מנפק שערוריות, אלא שגם על ירידה על שומר הסף של המוזיקה האמריקאית מוכנים בסופו של דבר לסלוח לו. אבל אם נחזור רגע למיתוס של מדיאס, שלאחר תקופה של עונג ראשוני אינו יכול לאכול דבר כי כל מה שהוא נוגע בו הופך לזהב וכך גם הורג בשוגג את בתו, גם ורנון מודע לסכנה הטמונה במצבו.
לפני יציאת האלבום השני אמרת בראיונות לכלי תקשורת כי אתה מפחד ש"בון איבר" יחמוק לך בין האצבעות. איך אתה מרגיש עם האמירה הזו כעת, לאחר ההצלחה המדהימה של האלבום?
"אני חייב לומר שבשלב הזה אני לא בטוח איך לענות על השאלה. לא משנה מה קורה, אני מאוד מתרגש וגאה במה שהאלבום השיג. אני גאה במוזיקה ובעצמי. אני לא בטוח שאני יכול לענות על זה עכשיו. האלבום הבא יהיה המבחן באמיתי, אבל אני לא יכול להבטיח שאעשה עוד אחד".
ההצהרה הזאת די מדהימה כשהיא באה מפיו של בן 30 ששני האלבומים האחרונים שלו הקפיצו אותו לצמרת המוזיקה העולמית.
"פשוט לא התחלתי לעבוד עדיין על שום דבר ואני לא יודע מתי זה יקרה. אני לא מוכן לעשות משהו שאני לא שלם איתו וכרגע אין לי רעיונות".
יש לי רעיון בשבילך, בוא להופיע בישראל.
"בהחלט", צוחק ורנון, "ננסה להבין מתי זה יכול לקרות ונבוא. בהחלט נבוא לישראל מתישהו".
"Bon Iver": אלבום השנה של בלוג הרוקנרול של מני אבירם
"Bon Iver": האלבום החדש של "בון איבר" יגרום לכם להתגעגע לחורף
"Bon Iver": קליפים לכל שירי האלבום בערוץ היוטיוב של "בון איבר"
הופעה שלמה של "בון איבר" להאזנה והורדה
לה בלוגוטק: "בון איבר" מופיעים בדירה בפריז
"Bon Iver": אוהבים את המוזיקה של "בון איבר"? שתפו אותנו בפייסבוק