בשבוע הבא, שלישי 17.1, יחגוג ג'ים קארי שישים חורפים. מבחינתנו, זו הזדמנות לחזור עשר שנים אחורה, לכתבה שבה דירגנו בזמנו את עשר הופעותיו הטובות ביותר, לבחון אותה מחדש ולעדכן אותה.
האם משהו השתנה מאז? כן ולא. לא, כי זה לא היה עשור פורה במיוחד מבחינתו של קארי, מסיבה פשוטה. הוא בראש ובראשונה שחקן קולנוע, וזה לא היה העשור הטוב בתולדות הוליווד, בטח למי שלא מצטיין בסרטי קומיקס, ומעניין לציין שהכוכב הוותיק אף פעם לא הבריק בעולם הזה. "באטמן לנצח" בהשתתפותו מ-1995 נחשב לאחד הפרקים הגרועים בסדרת סרטי איש העטלף, ו"קיק-אס 2" בכיכובו מ-2013 היה זניח.
אך קארי בכל זאת הצליח להותיר חותם בעשור החולף, בעיקר בזכות פרויקטים שאינם סרטים עלילתיים. הוא חזר לטלוויזיה, שבה החל דרכו, והתוצאה היתה "ילדותי" המוערכת. הוא גם עמד במרכז סרט הדוקו "ג'ים ואנדי", שערך את הבכורה שלו בפסטיבל ונציה והשלים את השינוי ההדרגתי בתדמית שלו: מכוכב של קומדיות לקהל רחב, שקיבל צ'קים שמנים, שבר קופות והיה אחד מן הסמלים של הוליווד בשנות התשעים, לשחקן אופי חביב על התקשורת, שנחשב לסמל של מחויבות לתפקידים.
הכוכב הקנדי חווה בעשר השנים האלה מפחי נפש - לא רק "קיק-אס 2" שכבר הוזכר, אלא גם "ברט וונדרסטון המופלא" שהיה יכול להיקרא גם "ברט וונדרסטון הנשכח"; הקדנציה הלא מוצלחת בדמותו של ג'ו ביידן ב"סטרדיי נייט לייב"; ותקופות ארוכות שבן היה לחלוטין מחוץ לראדר. עם זאת, היו לו גם רגעים יפים יותר, כולל אלה שכבר הוזכרו וכאלה שעוד נרחיב אליהם. בשבוע הראשון של השנה החדשה הוא גם השכיל שוב להמציא את עצמו מחדש בצורה מפתיעה, כשקריין דמות של תקליטן פיקטיבי באלבום החדש של בן עמו, דה וויקנד.
כשנשאל למה בחר דווקא בו, הסביר דה וויקנד כי הוא מי שעורר בו השראה לעבוד בתחום הזה מלכתחילה, וכי "המסכה" הוא זיכרון הילדות הקולנועי הראשון שלו. הזיכרון הפרטי הזה הוא גם הזיכרון הקולקטיבי של כל ילדי וילדות הניינטיז, והתאריך העגול הוא הזדמנות לצלול לתוכו ושוב לבחור את התפקידים הגדולים של קארי.
10. "סוניק הסרט"
רגע אחרי תחילת העשור ורגע לפני תחילת הקורונה הגיע לאקרנים הלהיט הזה, שהצליח להסיר את הקללה מעל עיבודים קולונועיים של משחקי וידיאו ולסיים את הבצורת הקולנועית הארוכה בקריירה של קארי. הוא גילם בו את המדען המטורף שרודף אחרי הקיפוד שבשמו נקרא הסרט, והתגלה כליהוק מושלם לדמות הגאון המשוגע.
האם זה באמת אחד מעשרת התפקידים הגדולים של קארי? האם הוא אכן גדול יותר מ"ברוס הגדול מכולם", למשל? לא בטוח, אבל הוא מייצג נאמנה אספקט שאי אפשר להתעלם ממנו בקריירה של השחקן. ברוב המקרים קארי גילם את הדמות שהקהל מזדהה איתה; אך כאן, כמו גם ב"למוני סניקט" ובכמה סרטים אחרים, הוכיח שיש בכוחו להיכנס לעורו של האיש הרע - ולעשות זאת היטב.
9. "ילדותי"
מתי מעט צפו בסדרה "ילדותי" ("Kidding"). מי שבכל זאת ניסה, גילה יצירה רגישה ואקסצנטרית שנהנתה מהמבע המיוחד של מישל גונדרי, ובמרכזה ג'ים קארי בתפקיד מר (ג'ף) פיקלס, מין גרסה עכשווית לאליל הילדים האהוב מר רוג'רס.
קארי גילם אותו באופן רב רבדי ממש, מין משחק עדין בתדמיתו כקומיקאי בעל פרצוף אלסטי לצד היותו אמן עם נפש פיוטית בואכה ביזארית. בכך העביר כך נהדר את המשונוּת המובנית של ג'ף ואת העצב הכביר שהוא מנסה לשכך בעקבות מותו בנו ופרידה מאשתו. קארי הפיח אנושיות רבה בעולם המוזר שברא גונדרי, ועזר להפוך את "ילדותי" לאחת הסדרות המיוחדות והנוגעות ללב של העשור הקודם (עידו ישעיהו)
8. "המסכה"
הפנטזיה הקומית שבה גילם קארי אדם ממוצע השם את ידיו על מסכה שמשנה לגמרי את צורתו ואת אופיו נרשמה כסרט הראשון שלו שהכנסותיו חצו את רף מאה מיליון הדולר. היא גם גילתה לעולם את קמרון דיאז, שהפכה לכוכבת גדולה לא פחות ממנו.
אבל הערך האמיתי של "המסכה" טמון בכך שאיפשר לקארי להציג לראשונה באופן מלא את הגמישות המוחלטת שלו ואת שליטתו הפלאית בשרירי הפנים. אז התגלה כי הוא מסוגל לככב לא רק בקומדיות, אלא גם בסרטי פנטזיה ופעולה, מה שהפך אותו לכלי שרת מושלם בידי הקולנוע ההוליוודי המסחרי.
7. "טיפשים בלי הפסקה"
"המסכה" היה פנטזיה קומית מצוינת, אבל היו הרבה סרטים טובים יותר מסוגו. לעומת זאת, "טיפשים בלי הפסקה" בכיכובם של קארי וג'ף דניאלס עדיין עומד בשורה הראשונה של קומדיות הפיפי-קקי המשובחות שנעשו אי פעם. כיאה לשמו, הוא מופת של טיפשות אינסופית, והקומיקאי דאג לשפוך לתוכו כל קבין של עיוות שנחת על העולם.
נוסף לכך, קארי גם גילה ב"טיפשים בלי הפסקה" את היכולת שלו לגלם את האדם הממוצע, כזה שמעורר הזדהות מיידית בקרב הצופים. הסגולה הזו תשמש אותו היטב מאוחר יותר, כשיתפתח מפארסות מטופשות שכאלה לדרמות רציניות ביותר.
ברבות הימים, "טיפשים בלי הפסקה" הפכה לסדרת סרטים. ב-2003 יצא בה פרק חדש ומשונה למדי, שחזר לאחור ותיאר כיצד הגיבורים הכירו. האחים פארלי, שיצרו את הסרט המקורי, לא היו מעורבים בהפקה הזו, וגם קארי ודניאלס לא. כל אלה חזרו לטפשת רק ב-2014, עם ההמשכון הרשמי, שהתגלה כמצחיק ואפילו יפה ומרגש, אך לא זכה להערכה מספקת.
6. "אייס ונטורה"
קודם כל, הקומדיה הבלשית המצליחה הזו ראויה למקום גבוה ברשימה מפני שסיפקה לקארי את תפקיד הפריצה שלו. מעבר לכך, יש לזכור כי האפקט שלה בזמנו היה כה חזק, מפני שהיא איפשרה לקומיקאי לפרוץ בסערה ולהציג אנרגטיות שצופי הקולנוע באמריקה לא הכירו שכמותה באותם שנים, בטח לא מצדו של שחקן לבן-עור. לכן, "אייס ונטורה" לא רק גילה לעולם את קארי, אלא גם התחיל לעצב את הפרסונה הקולנועית הייחודית שלו. הוא שידרג, עיבה ושיכלל אותה עם השנים, אבל הבסיס נמצא כאן.
חוץ מזה, "אייס ונטורה" היה ונותר סרט מבריק, עם כמה מן הקטעים המצחיקים בקריירה של קארי. ההמשכון הגיע במהרה וספג השמצות רבות, אבל היה מבדר גם כן.
5. "שמש נצחית בראש צלול"
אפשר להאמין כי מעריציו הרבים של הסרט יתרעמו על מקומו הנמוך יחסית ברשימה, אבל אולי הם יירגעו לאור ההסבר הבא. בין אם אתם סוגדים ל"שמש נצחית", סולדים ממנו או אדישים אליו, יש להודות כי לחיוב או לשלילה, האיכויות שלו מוכתבות בידי הבמאי מישל גונדרי ובעיקר התסריטאי צ'רלי קאופמן. לו שחקן אחר מקארי היה מגלם את האדם שבור הלב שמבקש למחוק את האקסית שלו מהזיכרון, האם התוצאה היתה שונה באופן מהותי? לאור הדומיננטיות של שני היוצרים והאופי של התפקיד, קשה להאמין שכן.
ברוב התפקידים של קארי, לטוב ולרע, האישיות שלו היתה גורם מכריע בסרט, וכאן זה לא המקרה. לכן, אפילו אם נקבל את ההנחה ש"שמש נצחית" הוא מנקודות הציון הבולטות בקריירה שלו, וגם אם נכיר בכך שזוהי אחת מן היצירות האהובות והמשפיעות ביותר שבהן כיכב, אין מדובר דווקא בהופעתו הגדולה ביותר.
4. "כייבל גאי"
לאחר רצף ההצלחות ההמוניות של סדרת "אייס ונטורה", "המסכה" ו"טיפשים בלי הפסקה", היה מוכן ג'ים קארי ללכת צעד קדימה ולהתחיל להתפרע. הוא עשה זאת בקומדיה האפלה של בן סטילר, שהקהל האמריקאי לא היה מוכן לה בשעתו, אבל עם הזמן הפכה לפולחן.
במובן מסוים, המעמד הקאלטי שניתן לסרט היה מוצדק. קארי אכן השתמש בדמותו של טכנאי הכבלים המשתלט על חייו של אדם מן המעמד הבינוני-גבוה כדי לפורר את היסודות של החברה היאפית. אם מקבלים את הפרשנות שדמות זו היא למעשה אלטר-אגו של היאפי המרובע, הרי שאפשר לראות ב"כייבל גאי" סרט מבריק ומורכב עוד יותר. עם זאת, המיתולוגיה שהתפתחה סביב הסרט מעט ניפחה את ערכו. זוהי יצירה משובחת, אבל היו לקארי טובות יותר.
3. "שקרן, שקרן"
המיקום הגבוה אולי נראה מוגזם או פרובוקטיבי, אז נסביר. בסיכומו של דבר, המוטיב הבולט בקריירה של קארי היה תפקידים ראשיים בלהיטי ענק מסחריים, ולכן רק ראוי לשבץ על הפודיום סרט שכזה. אם בכל זאת מבקשים כי שובר הקופות הנבחר יהיה גם מוצר מתוחכם ושנון עם ממדים חתרניים, הרי ש"שקרן שקרן" מתאים יותר מכל לדרישות.
בתפקידו כעורך דין נכלולי ושקרן פתולוגי הנאלץ להתחיל לומר אמת בלבד, חשף קארי את כל הצביעות של הקפיטליזם האמריקאי, ועשה זאת בעוצמות הרגילות שלו. הוא שילב כאן באופן מושלם בין הכישורים שלו להיות גיבור כל-אמריקאי והיכולות שלו לבוז לכל-אמריקאיות הזו, כך ש"שקרן שקרן" בסופו של דבר מרוויח את מקומו בזכות ולא בחסד.
2. "איש על הירח"
האם יש עוד שחקן, לכל הפחות בארצות הברית של סוף שנות התשעים, שהיה מסוגל לגלם את הקומיקאי האקסצנטרי אנדי קאופמן עליו השלום? קשה להאמין שמישהו חוץ מקארי היה מסוגל לעשות זאת, לשחזר כך את הטירוף שהיה לבדרן האגדי בעיניים, ולטעון את הדמות במספיק רגש כדי לסחוט דמעות מעיניהם של הצופים.
השילוב בין תצוגת המשחק של קארי לעבודת הבימוי של מילוש פורמן, קולנוען שתמיד היטיב לעקוב אחר מעלליהם של אאוטסיידרים, הפך את "איש על הירח" לביוגרפיה מצחיקה, מרתקת ונוגעת ללב באותה מידה. ברגע שבו הכוכב לא קיבל מועמדות לאוסקר אפילו על הופעתו כאן, כבר היה ברור כי האקדמיה כבר לא תפרגן לו אף פעם. אבל זה לא משנה את העובדה שזהו אחד מתפקידיו הגדולים, ובקריירה נורמלית יותר ועשירה פחות ודאי היה כובש את המקום הראשון במצעד שכזה.
כמעט שני עשורים אחרי הפצת הסרט, יצא הדוקו "ג'ים ואנדי" (זמין בנטפליקס), שתיעד בין השאר את אחורי הקלעים של הפקתו. הוא המחיש את המחויבות ואת האבסלוטיות שקארי הפגין לצורך התפקיד, נרשם כאחד מהדיוקנאות המרשימים שנעשו על עבודתו של שחקן, והנציח עוד יותר את מקומו של "איש על הירח" בקאנון - לא רק של כוכבו, אלא של הקולנוע העכשווי בכלל.
1. "המופע של טרומן"
היו התלבטויות לגבי שאר המקומות במצעד הזה, אבל לרגע לא היה ספק איזו הופעה של קארי תיקח את המקום הראשון - זו ב"מופע של טרומן", שבו גילם את הגבר המגלה כי כל חייו לא היו אלא תוכנית טלוויזיה, וכי הוא היחיד שלא היה מודע לכך. יש שתי סיבות למעמד המיוחד של הסרט. קודם כל, הוא חזה, ועוד במרחק של כמה שנים בלבד, את מה שתהיה לאחת מתופעות התרבות הבולטת של ימינו - עידן הריאליטי. יש מעט יצירות קולנועיות עכשוויות שאפשר לתת להן קרדיט כזה.
אך כפי שנאמר במקרה של "שמש נצחית", לא די בכך שהסרט יהיה גדול כדי לככב במצעד זה, צריך שגם ההופעה של קארי תהיה בעלת משמעות, וזה הדין ב"המופע של טרומן". שחקן אחר לא היה יכול להיכנס כך לנעליו של האדם הממוצע, ובאותה שעה להפגין את הגמישות הפיזית שתשקף את התדהמה, המבוכה והבלבול האוחזת בו לאור התגלית על מקומו בעולם, וגם את הניסיונות הנמרצים שלו לחמוק ממנו.
בסרט זה, היטיב הכוכב יותר מאי פעם לעשות את מה שתמיד הצטיין בו לאורך הקריירה שלו - להיות פצצת אנרגיה המביאה לידי ביטוי את הרגשות שכל אדם חש, אבל לא מסוגל להחצין. בגלל זה כל כך אהבנו את הסרטים שלו, בגלל זה, גם בשעה שהוא חוגג שישים חורפים, עדיין לא נס ליחם.