יש סרטים שיודעים להתעלות מעל הסקנדל שסובב אותם, אבל יש גם כאלה שנותרים בצלו. "קיק-אס 2", פרק ההמשך הטרי של פנטזיית גיבורי-העל המופתית והפולחנית משנת 2010, נופל בקטגוריה השנייה. לכן, כל מה שמתייחסים אליו כרגע וכל מה שידברו עליו בעתיד בהקשר שלו הוא השערורייה שהתפתחה לאחר צילומיו: כזכור, כוכבו ג'ים קארי התנער ממנו ואף התנצל עליו. זאת, כיוון שחש כי לנוכח אירועי הירי ההמוני בארצות הברית, רמת האלימות בו עברה את גבול הטעם הטוב.
בתגובה לכך, שאר המעורבים ב"קיק-אס 2" ביקשו להזכיר לקרי כי "זה רק סרט". זו, כמובן, תגובה מיתממת, אבל גם ההתנהלות של הכוכב צבועה, תמוהה ומעוררת רצון להציג לו שלל שאלות מתנגחות - האם כשקראת את התסריט חשבת שאתה חותם על "מר פופר והפינגווינים 2"? לא ידעת מראש למה אתה נכנס? ולמה אתה בוחר להיטפל לפנטזיה קולנועית במקום להגיד משהו על הקלות החקיקתית שבה אזרחי מדינתך יכולים להשיג נשק?
ייתכן שלשחקן ולתומכיו יש לכך תשובות משכנעות. האמירה שלו מציפה מחדש את הדיון ארוך השנים על סכנות הקשר בין אמנות למציאות - דיון שדורש מחשבה מעמיקה הרבה יותר, ובכל מקרה בכלל לא בטוח שיש בו תשובה נכונה אחת. לעומת זאת, קל יותר להכריע מהו ערכו האמנותי של "קיק-אס 2" עצמו: מדובר בתוצר כושל לחלוטין, כמעט מתחת לכל ביקורת. ג'ף וודלו החליף בכיסא הבמאי את יוצר הפרק הקודם, מתיו ווהן, והוציא תחת ידיו תוצר ירוד, זניח ומיועד לכישלון מסחרי. עד כדי כך, שנראה מטופש להרהר אם קרי צדק בעת שהתריע מפניו. הרי הברוטליות היחידה שהסרט יעורר היא זריקת הפופקורן על המסך כאקט של בוז.
בטרם זריקת הפופקורן, אפשר לראות את קרי מגלם בחוסר התלהבות מובחנת את התוספת הבולטת בהמשכון לעומת קודמו: איש מאפיה בדימוס שעבר לצד של הטובים, וחובר לגיבור הפרק הראשון (אהרון טיילור-ג'ונסון), הנער השדוף שהפך את עצמו לסופר-הירו. בעזרת עוד כמה אנשים מן היישוב שהתגייסו לחבורה שלהם, הם יוצאים להיאבק בגימנזיסט אחר אך מרושע - כריס (כריסטופר מינץ-פלאס), שחשף שיניים גם בסרט הראשון, והפעם חוזר בגלגול מרושע הרבה יותר ותחת הפסבדונים "דה מאדרפקר". כעת הוא כה חזק ומנוול, עד שכדי לעצור אותו, הצדיקים חייבים להזעיק ישועה את היט-גירל (קלואה גרייס-מורץ) שמתגלה כקטלנית עוד יותר מאשר בפעם הקודמת.
כלומר, באופן חריג יחסית להוליווד בכלל ולעולם האקשן בפרט, "קיק-אס 2" מציג מציאות בה ידן של הנשים על העליונה, ועושה זאת באופן משכנע - דמותה של היט-גירל נותרת סוחפת, מיוחדת ומלאת עוצמה. אך בכך מסתכמים הדברים הטובים שאפשר לומר על הסרט, ולהוציא זאת הוא זול וירוד מן השנייה הראשונה ועד האחרונה.
מהות הבעיה טמונה בכך שיוצריו ביקשו להקצין ולהשחיז אותו, אולי במחשבה שכך ידגישו את הממדים הסאטירים והחתרניים שלו. אך הם הלכו רחוק מדי, וגם עשו זאת בחוסר כישרון. כתוצאה מכך, מה שהם חשבו לחצוף ובועט הוא סתם וולגרי וגרוטסקי. למען האמת, "קיק-אס 2" פשוט נראה כמו פארודיה מבית היוצר של "מת לצעוק" על הפרק הקודם.
כמו כן, הסרט מתיימר לשגר חיצים של לעג כלפי סרטי "דמדומים" ולהקת וואן דירקשן, אך מעט לאחר מכן חוטא בקיטש המניפולטיבי ובארוטיקה הרכה שלהם, מה שמעמיד אותו באור נלעג.
נוסף לכך, לא צריך להיות הסבתא הפוריטנית של ג'ים קארי כדי לנוע באי נוחות מול סרט שכבר בדקותיו הראשונות מאזכר מין אוראלי בין מסדרונות התיכון, פדופיליה וסאדו-מאזו. מעל כל זה, הבדיחות שבו פשוט לא מצחיקות, ואמנם הצפייה בו אינה משעממת, אבל היא מביכה למדי.
המבוכה הזו נובעת גם כתוצאה מתצוגות המשחק: מלבד זו של קלואה-מורץ השמימית, כולן עלובות. השמות המוכרים בצוות, למשל קארי וג'ונסון, מאבדים שליטה ומזייפים בתווים פעם אחר פעם. אלה האלמוניים יותר שמקיפים אותם כבר מציגים עבודה חובבנית לחלוטין ונראים כאילו נשלפו מסרט סוג ז'. בכך הם תואמים את רמת שאר האלמנטים כאן. העיצוב האמנותי, האפקטים, התלבושות, הכוריאוגרפיה של קטעי הפעולה והבימוי בכלל - הכל כאן עקום, מאכזב ולא דומה בכלום לפרק הקודם.
לכן, בסיכומו של דבר, אכן ראוי שג'ים קארי יתנער מהסרט - אבל לא מסיבות סוציולוגיות אלא פשוט בגלל האיכות שלו, שגורמת ל"באטמן לנצח" להיראות כפסגה זוהרת בגוף העבודה של הכוכב. במחילה מכבודו של השחקן הצדקן, אין דרך מנומסת לנסח זאת: "קיק-אס" היה אס מנצח. "קיק-אס 2" שווה לתחת.