עלמה זק: הייתי שמחה ליותר כוח נשי ב"ארץ נהדרת"

לרועי בר נתן אין מה לחשוש. אמנם בתור הרכש החדש של "ארץ נהדרת", הגביע הקדוש של הקומיקאים הישראלים ופסגת האולימפוס הקרייריסטית שלהם, כישוריו יעמדו למבחן מול כל עם ישראל בפריים טיים, אבל יש לו גם מעודדת צמודה – עלמה זק. "אני תמיד רגישה לחדשים, אני מרגישה את ההתרגשות והפחד שלהם, מנסה לתמוך ולעודד", מסבירה זק מוותיקות התוכנית. "אני זוכרת את התחושות האלה מעצמי, וכמובן שאין להן שום קשר לכמה אדם הוא מוכשר וראוי להיות פה. רועי מקסים והוא אחלה, מתוק ומצחיק ומוכשר".

אבל זה לא רק בר נתן שימצא את עצמו תחת זכוכית מגדלת עם שובה של "ארץ נהדרת", ספינת הדגל של קשת לעונה התשיעית הערב (שני) ב-21:15. הקאסט כולו, מאבותיו החלוצים - טל פרידמן, איל קיציס, אלי פיניש, מריאנו אידלמן וכמובן גם זק - ועד הטוראים שבחבורה, יתבקש להוכיח את יכולתו לספק את הסחורה בהיעדרו של אסי כהן, שעזב בסוף העונה הקודמת. הקהל והמבקרים משתוקקים כבר לדעת איך התוכנית תראה בלי שאולי ואביגדור ליברמן, ועוד יותר מכך רוצים להבין מי יהיה הבא בתור להגיד די, מיציתי. "האתגר האמיתי הוא בדיוק פה – איך להמציא את עצמך מחדש בכל פעם", אומרת זק, שלא מראה שום סימנים של נטישה מתקרבת. "איך לעשות דברים שעוד לא עשית ולהימנע מתחושת המיצוי הזו. זה מה שמחזיק אותך דרוך ויצירתי. אחרת זה באמת היה משעמם. אם אתה מרגיש מיצוי – אז למה להישאר?".

זק, 41, היתה שם מהרגע הראשון, אחרי שמולי שגב זיהה את הפוטנציאל והחליט לתת במה לשחקנית הלא מאוד מוכרת, עם האנרגיות הבלתי נדלות והיופי הכובש במתיקותו. היא צפתה מהצד כשהקולגות שלה החליטו להמשיך הלאה - ראתה את דב נבון פורש, את אורנה בנאי ואת הכהנים ("גם מאור הלך") - ובכל פעם מחדש זה גרם לה צער. "בכל פעם שמישהו הולך, זה עצוב", היא אומרת. "הם חסרים לי. ממש. על כל אחד שעזב התבאסתי, אנחנו כמו משפחה וכשמישהו עוזב כל הדינמיקה והמרקם משתנים, זה כבר לא מה שהיה".

מצד שני, כבר תשע עונות ביחד. בטח מתחשק לרענן את השורות.

"תשע עונות, הא? זה המון. לא הייתי אומרת שמתחשק לרענן בכלל. אולי בגלל שיש הפסקות כל כך ארוכות בין עונה לעונה, אז זו תמיד תחושה של כיף לחזור. תמיד מתגעגעים ורוצים כבר לפגוש את כולם. וכשמישהו שהתרגלת אליו כבר לא נמצא שם – זה עצוב. מצד שני, הכישרונות החדשים תמיד מוכיחים את עצמם והדינמיקה נרקמת מחדש".

ובכל זאת, הפעם יש גם משהו מעט עצוב בחזרה לעבודה. "בדרך כלל בין העונות אני לוקחת עוד משהו, אבל הפעם לא לקחתי", היא מספרת. "היו לי שבעה חודשים שהייתי כולי לבת שלי, נגה, וזה היה חזק ומדהים ונורא קשה לי עכשיו לחשוב שבבת אחת זה ייפסק. אני לפחות יודעת לקראת מה אני הולכת, לה אין מושג. המחשבה שפתאום אני לא אהיה שם. היא ילדה חזקה וזורמת עם בייביסיטר וסבתות, היא נורא מקלה עליי בלי לדעת שהיא עושה את זה בכלל. זה מעציב אותי, אבל זו הכפילות הבלתי נסבלת הזו שמיליוני נשים צריכות להתמודד איתה ברחבי העולם. ואנחנו גם רוצים מאוד עוד ילד, אנחנו כבר עובדים על זה".

ההצלחה המתמשכת של "ארץ נהדרת" היא אחת החידות הטלוויזיוניות הגדולות שיש לנו כאן, במדינה שבה רוב התוכניות לא שורדות את מחסום העונה השנייה. הם כבר ידעו עונות מוצלחות יותר ופחות, ביקורות מפרגנות וקטלניות, אבל עובדה אחת נשארת יציבה באופן מרשים – הרייטינג אף פעם לא מאכזב. "הסוד שלנו הוא שהצ'יפ שלנו, מולי שגב, הוא איש מוכשר ומבריק, וגם הכותבים שלנו הם אנשים מוכשרים ומבריקים. חבורה של האנשים הכי טובים בתחומם. כל עונה שואלים אותנו ואני כבר אגיד את זה מיוזמתי – אנחנו באמת קבוצה של אנשים טובים. נכון שהיא כל הזמן משתנה ומתפרקת ונדבקת מחדש, אבל באמת יש תחושה של משפחה, אנחנו מפרגנים ועוזרים אחד לשני. תמיד שואלים אותנו על אגואים – יש משהו שנורא יושב נכון אצלנו, אנחנו נורא סומכים אחד על השני. ברור שיש אגו כמו בכל מקום אחר, אבל לא משהו ברמה קיצונית שמפריע או מטריד".

כשאורנה בנאי עזבה, סיפרת שזה ביאס אותך גם בגלל שבנית על כך שסוף כל סוף יהיה כוח נשי בתוכנית, יחד עם שני כהן.

"כן, בהחלט. גם היום הייתי רוצה עוד אישה בקאסט, או שיכתבו לנו יותר דמויות נשיות. אני תמיד מרגישה שהכתיבה הנשית אצלנו עדיין זקוקה לחיזוק ואנחנו כל הזמן אומרות את זה. אין נשים כותבות בצוות. יש מעט נשים כותבות בכלל. היו ניסיונות פה ושם שלא צלחו. אני לא מסכימה עם התפיסה הזו שנשים פחות מצחיקות מגברים. הן כן פחות עובדות כקומיקאיות, אבל אין לי באמת מושג למה. אולי זו תפיסה רחבה של נשים מול גברים, אולי ההומור הישראלי הוא הרבה סביב מאצ'ואיות. אני לא באמת יודעת למה זה עובד ככה. השורה התחתונה היא שהייתי שמחה ליותר כוח נשי בכתיבה ודמויות נשיות".

כמו כל דבר שמצליח בישראל, גם "ארץ נהדרת" היא למודת ניסיונות חיקוי, שרק חיזקו את מעמדה כספינה האם של הסאטירה הישראלית. בשנה שעברה המסך הקטן בישראל הוצף בגל של תוכניות פאנל ומערכונים, ניסיונות חיקוי שעננת "ארץ נהדרת" תמיד הצליחה לכבות. זק, שאוחזת בגאוות יחידה קרבית, לא מתפלאת בכלל. "ניסיון לחקות הוא מועד לכישלון, אני חושבת. אין טעם לחקות משהו שמצליח, ובמיוחד כשהניסיון הזה לא בא מתוך איזה מחשבה יצירתית ומקורית או רצון להביא משהו אחר. במיוחד כשמנסים לחקות משהו שהוא נורא טוב".

נשמע שזה מכעיס אותך.

"אני מצטערת, אני חושבת שהתוכנית שלנו מצוינת וכשמנסים לעשות משהו שהוא אותו דבר, זה גם מכעיס וגם התוצאה המתבקשת היא שהחיקוי יחוויר לעומת המקור".

גאוות היחידה הזו אינה תלושה מהמציאות. גם ב"קשת" יודעים כבר היטב ש"ארץ נהדרת" (כמו "האח הגדול") היא הניצוץ שמצית את מדורת השבט. המקום הבודד על המסך שלנו שבו אפשר לצחוק על כל מה שעצוב בישראל. ולמרות זאת, נראה שלא פעם הם פשוט לא נמצאים שם ברגע האמת – הם לא היו איתנו במחאה החברתית בקיץ האחרון, וגם לא בשאר המשברים האחרים שפקדו אותנו מאז העונה הקודמת. אמנם נעשו ספיישלים בין העונות, אך אלה חסרים את האפקט שיש לשידור שבועי. "זה די תמיד ככה, קורים פה כל כך הרבה דברים מכעיסים שבא לך להגיד ולתקוף", זק אומרת. "אבל הדברים שקורים הם גם מכים גלים קדימה. אנחנו נתעסק בהם, ותמיד יש לצערנו במה להתעסק. בטח עוד ניגע במחאה באופן כזה או אחר. אנחנו מרגישים את זה, זה מאוד כיף, להיות חלק מקבוצה שמשמשת קול, יש לזה ערך מוסף מעבר ללשחק דמויות מוטרפות ולעשות שטויות. יש לפעמים מערכונים שאנחנו מרגישים שהם ממש לבטן. זו פריבילגיה להיות חלק מזה".

אלא שלמרות הידיעה הברורה שהקהל הישראלי מחכה ל"ארץ נהדרת" שתלעג למציאות העגומה בה הוא חי, המשבר הכלכלי שפקד את תעשיית הטלוויזיה העלה חשש שהתוכנית תשלם את המחיר. "היה לאיזה שתי דקות דיבור כזה שארץ לא תחזור", זק אומרת. "אבל לא לקחתי את זה ברצינות ולא נראה לי שאף אחד מאיתנו לקח את זה ברצינות. אין לי מושג מה קורה בקשת, מעבר למה שקורה בכמה חדרים בקומה שלנו. אני לא כל כך מעודכנת. אנחנו באים לעבוד. אני יודעת שיש משבר, שאנשים פוטרו וקיצצו, גם לנו קיצצו קצת".

גם לארץ נהדרת קיצצו? מפתיע.

"כן, גם לנו. אבל אין איזו אווירת נכאים אם זה מה שאת שואלת, אתה בא לעבוד, אתה באנרגיה של עבודה ויצירה ואתה שם את הדברים האלה בצד. המפיקה היא זו ששוברת את הראש עם התקציב".

ואולי ככה זה פשוט כשאת עלמה זק. אין לך באמת סיבות לדאגה. עם מיתוג יציב כאחת הכוכבות הראשיות של "ארץ נהדרת" ואהבה בלתי פוסקת מהקהל, פרס השחקנית הדרמטית מהאקדמיה שניתן לה לפני כשלושה שבועות על תפקידה ב"פלפלים צהובים" והצעות לתפקידים מובילים שלא מפסיקות להגיע, היא יכולה להישען לאחור ולהירגע. אל כל אלה מתווספת עכשיו האפשרות שבחודש הבא תמצא את עצמה על השטיח האדום בטקס האוסקר - סרטו של יוסף סידר, "הערת שוליים", שכבר הטיס אותה בשנה שעברה לפסטיבל קאן, הצליח להתברג לרשימה הכמעט סופית של המועמדים לפרס הסרט הזר. "שאני אסע לאוסקר? קשה לי להאמין. אוי, עוד פעם לחפש שמלה? איזה כאב ראש", היא צוחקת. "אני בטח אהיה עסוקה ב'ארץ נהדרת' בכל מקרה. ויותר מרגש אותי הפרס שקיבלתי פה".

החלוקה בין קולנוע וטלוויזיה, או בין דרמה וקומדיה, כמו לא תקפה במקרה של זק שמצליחה להצטיין בשני המקרים ולגרוף שבחים כמעט על כל הופעה - מהתפקידים ב"לא הבטחתי לך" ו"עד החתונה", דרך "בטיפול" ו"פלפלים צהובים" וכמובן "הערת שוליים". היא זוקפת זאת לזכות העובדה שתמיד בחרה את התפקידים שלה בקפידה, גם הרבה לפני שהיתה לקונצנזוס שהיא היום. "אני שמחה לשחק, אם יציעו תפקיד בקולנוע והוא יהיה טוב, אני אעשה אותו. כל תפקיד לגופו. אני לא לוקחת איזו החלטה גורפת שאני עובדת לקולנוע או שאני מעדיפה דרמה על קומדיה. זה נורא כיף שאני יכולה לעשות גם וגם. תמיד שואלים אותי מה אני אוהבת יותר. אני אוהבת את הגם וגם הזה".

היא פרצה בגיל מאוחר יחסית, כשהיתה בת 32. לפני כן השתתפה בתפקידי אורח קטנים בסדרות שונות וחיכתה, גם לדבר הגדול שהוא "ארץ נהדרת" וגם לידיעה הברורה שזה אכן המקצוע הנכון לה. "זה לא שידעתי שאני רוצה להיות שחקנית, זה מתברר לי כל הזמן במהלך הדרך. אני בנאדם כזה, אין לי יעדים ברורים, אני לא אומרת, 'לשם אני רוצה לסלול את דרכי'. היה לי ברור שהנטיות שלי הן כאלה, אני בת של אבא פסנתרן ואמא שהיא זמרת אופרה ומורה לפיתוח קול. אבל לא הייתי בטוחה. אני נורא בנאדם שלא יודע מה יהיה איתו קדימה, אני לא מהאנשים שחולמים רחוק ומתכננים. הדברים התגלגלו כמו שהם התגלגלו".

לא פחדת שלא תפרצי?

"זה לא העסיק אותי בכלל. מההתחלה סירבתי למה שלא נראה לי ותמיד בחרתי דברים שנראים לי טובים ושאני יכולה לעשות אותם טוב. הציעו לי טלנובלות ודברים כאלה. סירבתי. בררתי בקפידה. אולי בגלל זה הפריצה הגיעה בגיל יותר מאוחר. תמיד רציתי את הדברים שנראו לי מספיק אינטליגנטים ואיכותיים ושאני יכולה לעשות אותם מכל הלב ויצאה לה מן דרך כזו שאני מסתכלת אחורה ואני מאוד גאה בה, מאוד גאה להיות שותפה לדברים שהם מאוד מצליחים ואהובים".

אבל להצלחה יש מחיר. קוראים לו "צלמי פפראצי", וזק מתעבת אותם יותר מכל דבר אחר, במיוחד כשהם נוגעים בדבר הכי יקר לה – בן זוגה, השחקן אלון נוימן ובתם המשותפת, נגה, שתחגוג השנה יום הולדת שלוש. "אני לא מצליחה להתרגל לזה", היא אומרת. "אולי אני לוקחת את זה קצת יותר טוב מפעם, אבל פעם הייתי לוקחת את זה מאוד מאוד קשה. זה כל כך דוחה אותי. לפעמים עוקבים אחריי יום שלם באוטו, ממקום למקום. לפעמים מחכה לי איזה איש כעור ודוחה מתחת לבית. אם הם באמת היו עושים רק את העבודה שלהם, אז מילא, אבל איכשהו נוסף שם איזה רוע, זה כמו אונס, את מרגישה שהם נהנים מזה שהקורבן שלהם סובל. הם ממש כופים את עצמם".

ואת לא יכולה לבקש מהם לעזוב?

"זה כמו אנס, זה רק ידליק אותו עוד יותר. זה כל כך קשה. רגעים שהייתי בטוחה שהם אינטימיים, שאת לבד עם בן הזוג שלך, עם המשפחה שלך ואז את מגלה שהיה שם עוד מישהו. התחושה הזו של הפרנויה. שיש מאחוריך מישהו. יש איזה סרטון שלי בים – יותר מהביקיני הטריד אותי שצילמו אותי עם הילדה שלי במים. פעם חשבתי להוביל מאבק, לאיזשהו חוק שיגביל באיזשהו אופן את הדבר הזה. שמותר להם רק ממרחק מסוים. פעם הייתי בהיריון והלכתי לקנות דברים, בא איזה בן זונה אחד, נצמד אליי כתף אל כתף ואמר לי 'עכשיו אני נצמד אלייך ככה כל היום', אז ביטלתי הכל וחזרתי הביתה. התקשרתי לסוכנת שלי שתתקשר למשטרה, כי אני לא יודעת מה מותר לו. חוק שיגביל אותם מלהיכנס לדברים שקשורים לבריאות, איזשהם מגבלות. פעם כשיהיה לי אנרגיה אני אעשה משהו בקשר לזה".

אז את לא קוראת רכילות?

"אני מודה שגם אני מתעניינת ברכילויות, אני קוראת רכילויות על אנשים אחרים. אני מודה שאני מציצנית כמו כולם, אבל זה לא אומר שזה בסדר. לפני כמה ימים קראתי באיזה מדור רכילות ונחרדתי – הכתיבה של הרכילאי, היתה כאחד הטוקבקיסטים הכי אלימים, אספסוף נמוך, ועל מה? על זה שבנאדם כן נראה טוב או לא נראה טוב ומה היא עושה איתו, מה הוא עושה איתה. הייתי בשוק. זה מפחיד ומדאיג, זה סכר שנפרץ וההידרדרות קורית לנו בניואנסים ואף אחד לא עושה כלום. זה משחית. הילדים שלנו גדלים לדור שעיתונאי כותב דברים כאלה וזה כאילו לגיטימי. פעם התאגדנו כמה נשים נגד מדור הרכילות של רייטינג, אני ומרגול וריטה, שכתבו ליד התמונות דברים איומים, סקסיסטיים ודוחים. זה לא יכול להיות שעיתונאים מרשים לעצמם לכתוב ככה".

ואם כבר במציצנות עסקינן, קשה להתחמק מהשאלה המתבקשת על עיסוקו הנוכחי של אחיה התאום, יורם זק, האיש, הקול והמוח מאחורי "האח הגדול". "אני כל כך גאה בו שאני שמחה לדבר עליו בכל הזדמנות", זק אומרת ובאותה נשימה מודה שהיא לא מפספסת אף פרק של התוכנית. "אני מכורה ל'אח הגדול' והייתי צופה גם אם זה לא היה אח שלי. יורם עושה עבודה מדהימה. זה שאחר כך רואים ליהיא גרינריות למיניהן שלא יוצאות לנו מהחיים ומהפריים, זאת הבעיה. התוכנית מצוינת, עשויה היטב, בידור במיטבו. זה שיש פה איזה ואקום תרבותי, שזה שואב הכל כי אין משהו אחר ולא מתעסקים בשום דבר אחר. תרבות הסלבז הזו, זו הבעיה, לא התוכנית עצמה, אלא הנגזרות שלה. אין לי שום דבר נגד התוכנית הזו ותוכניות מסוגה, יש לי בעיה עם זה שאין שום דבר אחר, שהזכייניות לא עומדות בהתחייבות שלהן לעשות דרמות וסוגה עילית".

אולי זה קורה בגלל שהקהל נוהר רק אחרי תוכניות כמו "ארץ נהדרת".

"את 'ארץ נהדרת' כולם רואים, זה נכון. ובצדק. אני באמת חושבת שהתוכנית שלנו מצוינת. אבל אני גם חושבת שהרבה פעמים לא סומכים על הקהל, חושבים שהוא יאכל את מה שיתנו לו ובהרבה תוכניות לא מכוונים גבוה. בטח שהקהל הישראלי יאהב משהו אם הוא יהיה מספיק טוב. אני בטוחה שהרבה פעמים דברים מתפספסים כי האנשים למעלה מפחדים לא ללכת על בטוח. ואנחנו משלמים על זה מחיר יקר".

"ארץ נהדרת": לא יכולים לחכות כבר לעונה החדשה? שתפו אותנו בפייסבוק