באופן פרדוקסלי, דווקא בשירים היפים ביותר שלו ברוס ספרינגסטין מבטיח שיהיה בסדר. ספרינגסטין, שעיקר כוחו הוא בריאליזם חודרני של המנונים בלתי מנוצחים, מרגש ומשכנע דווקא מתוך הקלישאה שהפכה בישראל למוסד בזוי של הבטחות שווא ריקות. אלא שה"יהיה בסדר" של ספרינגסטין תמיד מגיע בקצה של תיאור מצב כואב, כמעט בלתי אפשרי ובמציאות ממנה לא ניתן לברוח: למשל ב-Atlantic City", אולי שירו הגדול ביותר, ספרינגסטין מסתבך עם עבריין כדי להוציא את משפחתו מחובות, אבל מבקש מאשתו להתלבש הכי יפה שאפשר, כדי שתפגוש אותו באטלנטיק סיטי, כי שם יתגשם אותו 'יהיה בסדר'. כך גם ב-"The Rising", אלבום ה"יהיה בסדר" שספרינגסטין הביא לאמריקה במתנה אחרי ה-11 בספטמבר וגם באלבומו הקודם, "Working on A Dream", שחגג את התגשמות חלום אובמה, ההבטחה הזו היתה.
ספרינגסטין, גם ביצירותיו הקודרות ביותר ובוודאי באלו האופטימיות, הוא אבי התקווה שמגיעה מתוך החנק והמלנכוליה. הסיבה שבגללה המונים הולכים אחריו כמו עדת מאמינים אדוקה אך אינטליגנטית, היא שהתקווה של ספרינגסטין נובעת מתוך ניתוח אותנטי של המציאות. ברגע שספרינגסטין פותח בפני מאזיניו את כל הקלפים, מבלי להסתיר, לייפות או להשטיח אף קלקול או חולי, אפשר להאמין לו שאכן, יהיה בסדר.
לכן, "Wrecking Ball", אלבומו החדש ומעורר ההשראה של ספרינגסטין, הוא אולי אלבום זועם וכועס, אך האמונה שמגיעה מתוכו היא סמל ומופת לכוח של אמנות להיות אופטימית מבלי להיגרר לקיטש, להסביר את המציאות אך גם להבטיח שאפשר לשנות אותה, להיבעת מדברי התוכחה ולשמוע מתוכם את נבואת הנחמה. ב-2012, רגע לפני שנת בחירות בארצות הברית, המצפון הלאומי (ועבור רבים, גם הבינלאומי) שוב בא למרוח את החיוך העצוב של החיים שלנו.
בשלב מסוים ובאופן טבעי, אמנים גדולים מפסיקים לספק את הסחורה. זהו אלבום האולפן ה-17 של ספרינגסטין, והוא מגיע בתום שנתיים קשות מאוד לו ולאמריקה: לו אישית, כי הוא איבד בה את אחד החברים הקרובים אליו ביותר, הסקסופוניסט הענק של האי-סטריט בנד קלרנס קלמונס; לאמריקה, שתקועה בבוץ כלכלי ובינלאומי, ובראשה נשיא שמלכתחילה לא יכול היה לעמוד בציפיות, ואכן הוכיח שהוא רק בן אדם. עיניים רבות היו נשואות לספרינגסטין, כדי לבדוק כיצד יתמודד עם העובדה שהנשיא בו תמך באופן כה נמרץ, לא מספק את הסחורה, וגם כיצד אמן בן 62 ימציא את עצמו מחדש.
אבל ספרינגסטין לא המציא את עצמו מחדש, אלא המשיך את מה שהוא מבין בו הכי טוב: להיות הקול האנושי הגדול ביותר של המוזיקה הפופולרית. "Wrecking Ball" הוא אלבום רוק מפוכח, ענייני, מקורי, עשיר, חומל ואוהב אדם. הוא נפתח בקריאת קרב, "אנחנו דואגים לעצמנו", כשעצמנו רחב כמו הלב של ספרינגסטין. הוא ממשיך בסיפורים עצובים ("Easy Money" ו-"Jack of All Trades") שבליבם כאב אך בסופם אותו "יהיה בסדר", הוא מלא באמונה המוזרה הזו, כאילו בני אדם, ההמצאה הנוראה ביותר של אלוהים, יכולים לשנות את המציאות ולשפר אותה. הדאגה של ספרינגסטין כנה ואותנטי, אבל היא לעולם לא תגבר על התקווה שלו, ובסיום של "Wrecking Ball" קשה שלא לעמוד על הרגליים ולהגיד "שאלוהים יברך את אמריקה".
מוזיקלית, "Wrecking Bell" מצליח לעשות מהלך שספרינגסטין לא ביצע מעולם בקריירה שלו: הוא משלב את האפלה הנפשית בה ספרינגסטין היה שרוי באלבומים שלו ללא האי-סטריט בנד ("נברסקה", "The Ghost of Tom Joad", "Devils & Dust") להתרוממות הרוח המוזיקלית של אלבומי הלהקה שלו. הייחוד הזה מאפשר לספרינגסטין להתפלש ממש בז'אנרים שמעניקים לשירים תנופה ייחודית: גוספל, בלוז, קאנטרי, מוזיקה אירית ואפילו היפ הופ, עם קטע ראפ שכתב ומבוצע על ידי מישל מור.
העושר הזה הוא שמאפשר לאלבום כה מורכב טקסטואלית להחליק במשך 50 דקות ולהזמין עוד ועוד האזנות. כלי הנשיפה בסי-פארט של שיר הנושא למשל, שופכים את כל העצב שבתוכו והופכת אותו לזיקוקים. קולות הרקע ב-"Shackled And Gone" מרחיבים את הלב וההיפ הופ של "Rocky Ground" מפתיע ומרענן.
גם במונחים של הפקה מוזיקלית, ספרינגסטין והמפיק השותף שלו לאלבום, רון אניילו, הגשימו חלום ישן של ספרינגסטין, והוא השילוב בין הפופ המדויק להמנון האצטדיונים. עבודת האולפן המושלמת של האלבום יצרה סאונד מלא בחלל, אך כזה שעדיין יש בו את האינטנסיביות הספרינגסטינית, מה שמאוד מזכיר את "The Rising", האלבום הטוב ביותר של ספרינגסטין בעשור הקודם.
ברוס ספרינגסטין לא היה אף פעם אמן אהוב בישראל, בוודאי לא ביחס לאמנים אחרים בסדר הגודל שלו, דוגמת דילן, ניל יאנג ולאונרד כהן. "Wrecking Ball" מוכיח בפעם המי יודע כמה, עד כמה זהו פספוס של הקהל הישראלי, שרואה בספרינגסטין עניין פנים-אמריקאי. בזמן שאנשים התרגשו מהקשקוש שהיה "מחכים למשיח" במחאה בקיץ, בזמן שהמוזיקה הישראלית הפכה לחממה של בינוניות, בוודאי בהיבט המצפוני-אידיאולוגי, ספרינגסטין מוכיח את עצמו פעם אחרי פעם כגדול הכותבים שיצאו מאמריקה.
אדם שתרם לעולם מספיק השראה כדי שגם הקהל הישראלי ייצא מהקיבעון שלו ויבין שהפחד שם הוא הפחד כאן, שהמשבר שם הוא המשבר כאן ורק ה"יהיה בסדר" של ספרינגסטין אמיתי בהרבה מזה שנזרק כאן כלאחר יד. כמעט 40 שנות קריירה, ברוס ספרינגסטין לא אמר מילה אחת שאינה אמת. אין שום סיבה שלא להאמין לו גם עכשיו.
קורדרוי: ברוס ספרינגסטין מתארח בבלוג הרוקנרול של מני אבירם
נולד לבטוח: על "ההבטחה", הסרט התיעודי על ברוס ספרינגסטין
ברוס ספרינגסטין בוואלה! מיוזיק
מהו השיר האהוב ביותר של ספרינגסטין? שתפו אותנו בפייסבוק