המירוץ לזהב של מסמכי הדוקו "חמש מצלמות שבורות" ו"שומרי הסף" בשנה שעברה הפך בעיניים מקומיות את האוסקר הקודם לטעון מתמיד. כזכור, המעמד שאליו הגיעו הסרטים האלה, אבל בעיקר התכנים הפוליטיים העוצמתיים שלהם, יצרו מלחמת תרבות של ממש. השנה המקרה לא יחזור על עצמו, שכן לא נראה כי איזושהי יצירה מקומית תתחרה על הפסלון לסרט התיעודי הטוב ביותר.
לעומת זאת, ישראל היא פקטור בקרב על האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. "בית לחם", שזכה הלילה (שבת) בפרס אופיר המקומי הוא לפי הכללים גם מי שנבחר לייצג את המדינה בתחרות, ועל פניו נראה שהוא יכול לשאוף להשתחל לחמישיית המועמדים. לא זו בלבד שהמותחן של יובל אדלר נהנה מרמת עשייה גבוהה, אלא שעומדים לזכותו כמה יתרונות אחרים: הוא משתייך לז'אנר המותחן, מה שהופך אותו לקומוניקטיבי במיוחד מבחינת הקהל האמריקאי; הוא כבר עורר תהודה בפסטיבל טורונטו וגם נרכש להפצה בצפון-אמריקה, מה שמעלה את ערכו בשוק; וכמובן, הוא עוסק בסכסוך, משהו שכפי שהוכיחו "בופור", "ואלס עם באשיר", "עג'מי" וצמד הדוקואים משנה שעברה, לפעמים לא מזיק בדרך לאוסקר.
ההצלחה של "בית לחם" - סיקור נרחב בוואלה! תרבות
פרסי אופיר 2013: "בית לחם" יהיה נציג ישראל לאוסקר הזר
"בית לחם" הוא גם הזוכה הגדול של פסטיבל חיפה
ביקורת: הסכסוך הישראלי-פלסטיני בסרט אקשן מצוין
ופרשנות נוספת: "בית לחם" יביא לתור מתגייסים בכניסה לשב"כ
אז אפשר כבר להכין את החליפות ואת הציוצים של ג'ודי? לא, ממש לא. על חמשת המקומות הפנויים מתמודדים עוד עשרות סרטים, ובהם כמה וכמה שמסומנים בידי כל החזאים הבינלאומיים כפייבוריטים גדולים ממנו, כך שכדי להגיע לטקס ההוליוודי, יידרש "בית לחם" לעקוף אותם, וזה לא יהיה פשוט.
במי מדובר? מי שנהנו מהאקשן הפוליטי בשנה שעברה ולפני שנתיים, בעת ש"הערת שוליים" הפסיד ל"פרידה" האיראני, ישמחו לשמוע כי בין הפייבוריטים לפרס השנה נמצאים כמה משכנינו. בראש ובראשונה, "ואג'דה". זהו הסרט הראשון שערב הסעודית שולחת לאוסקר, ובהחלט ייתכן שכבר בניסיון הביכורים, הוא ייקח את כל הקופה. גם בגלל הראשוניות שהאמריקאים תמיד שמחים לעודד, גם בגלל איכותו המשובחת והתגובות המעולות שקיבל וגם בשל עיסוקו בסוגיה הלוהטת של שחרור האשה בחברה המוסלמית.
"ואדג'ה": הטריילר
"ואדג'ה" כבר הוכרז זה מכבר כנציג סעודיה לאוסקר וסומן מיידית כפייבוריט. לעומת זאת, יש שני סרטים אחרים שעוד לא ברור אם יישלחו לתחרות (הרשימה הסופית תיסגר ביום שלישי) אבל במידה וכן, הם כן גם מועמדים מובילים. הראשון הוא "העבר" האיראני, של אשגר פרהדי, מי שכזכור ניצח את יוסף סידר עם "פרידה". הפעם הוא צילם בצרפת ובשפה הצרפתית, אבל זה לא מונע מהתוצאה להיחשב כדרמה פרסית ולהסתער על הפסלון בשנית, משהו שההתפתחויות המדיניות האחרונות רק מגבירות את סיכויי היתכנותו.
במאי נוסף שכבר מכיר את האוסקר היטב הוא האני אבו-אסעד, שהמועמדות של "גן עדן עכשיו" פרי עטו עוררה בזמנו מהומה רבתי. השנה הוציא תחת ידיו את "עומר", מותחן אינטנסיבי שכבר זכה בפרס בפסטיבל קאן. טרם ברור אם הרשות הפלסטינית תחליט לשלוח אותו לאוסקר, אבל אם תעשה כן, גם הוא מועמד רציני, וכיוון שתכניו וסגנונו מזכירים את "בית לחם", קשה להאמין כי לשניהם יהיה מקום בחמישייה, וסביר להניח כי האחד יבוא על חשבונו של האחר.
אם כך, רק במבט מזרחה וצפונה כבר גילינו שלושה פייבוריטים כבדים, וזה ממש לא נגמר בכך, שכן מבט מערבה חושף תחרות עשירה ואיכותית עוד יותר. דנמרק, למשל, משגרת השנה למבחן האמריקאי את "ניצוד", דרמה שכבר זכתה להצלחה גדולה ברחבי העולם, כולל בישראל. מופיע בה בתפקיד הראשי מאדס מיקלסן, כוכב "חניבעל" שכבר נחשב לבשר מבשרה של הוליווד ולשם דבר, מה שמשדרג את סיכויי הסרט, וכך עושה גם העיסוק שלו בסוגיות חברתיות בוערות בסדר הגודל של פדופיליה ולינץ' ציבורי. בקיצור, קשה לראות מצב שבו המועמד הדני מודר מן החמישייה.
אם לא מספיק צפוף גם ככה, גם למדינה אירופאית אחרת, בלגיה, יש שם חם בקנה. היא מיוצגת בידי "The Broken Circle Breakdown", דרמה שכבר זכתה בפרסים בטרייבקה וברלין וחביבה במיוחד על קהל רחב. תעזור לה גם העובדה שהיא מתרחשת על רקע עולם מוזיקת הבלוגראס, מה שיעזור לה לתקשר בקלות עם צופים מארצות הברית. סרט נוסף שקטף פרסים באותם פסטיבלים בדיוק ומתחבב על כל מי שצופה בו הוא "להאיר את השמיים", שמתרחש בלאוס אך נשלח בידי אוסטרליה, ובכל מקרה סיפורו על מסעו הקסום של ילד בן עשר משכיל בנקל לכבוש לבבות.
"ניצוד": הטריילר
בצדם, גם לקנדים יש סרט שכבר זכה בעיטורים בינלאומיים וניחן גם ביכולת תקשור גבוהה עם הציבור הרחב "גבריאל", סיפורה מעורר ההשראה של צעירה הלוקה בתסמונת וויליאמס, שלא מזמן קטף את פרס הקהל בפסטיבל לוקרנו. לקנדה יש רקורד טוב באוסקרים, ומסתמן שהשנה היא עשויה להמשיך אותו.
גם מדרומית לקנדה מסתמנים פייבוריטים. "הלי" המקסיקאי נראה בעיקרון מעט אלים מדי לטקס שמרני מסוגו של האוסקר. עם זאת, הוא כבר זכה להפתעת כולם בפרס הבמאי בפסטיבל קאן האחרון, בעת שאושייה הוליוודית בסדר הגודל של סטיבן שפילברג ישבה בראש חבר השופטים, מה שמעיד כי יש לו תמיכה משמעותית בארצות הברית, וגם אותו צריך לקחת בחשבון.
עוד מועמד מוביל ודובר ספרדית הוא "גלוריה" הצ'יליאני, שקשה לקהל לעמוד בפני הכריזמה של האשה הבשלה והמשוחררת שעומדת במרכזו. בהתאם לכך הוא נהיה להיט ענק בכמה מדינות, כולל ישראל, קטף את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ברלין, וניצב בחזית המירוץ לאוסקר. יחד איתו עומד שם גם "Neighbouring Sounds" הברזילאי, מן הסרטים האהובים השנה על הביקורת האמריקאית בכל קנה מידה.
אם כך, רק מסקירת הפייבוריטים הכבדים, כבר קיבלנו כמות שגדולה בערך פי שניים ממה שיש מקום, מה שמעיד עד כמה יהיה קשה ל"בית לחם". אם לא די בכך, יש לפחות עוד תריסר סרטים שאולי אינם מועמדים מובילים, אבל אי אפשר לבטל את סיכוייהם. רוסיה, למשל, שולחת את "סטלינגרד" ופולין את "ולנסה", ואלה אפוסים היסטוריים מהסוג שהוליווד תמיד אהבה. להונגריה יש את "המחברת הגדולה" על מלחמת העולם השנייה, וגם זה משהו שיושבי קליפורניה מחבבים מאז ומעולם.
בצדם, רומניה שולחת את "בן יחיד" זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל ברלין וסינגפור את "אילו אילו" זוכה פרס סרט הביכורים הטוב ביותר בפסטיבל קאן, ושניהם נראים מעט מחוספסים מדי לטעם של האוסקר, אבל הם עשויים להפתיע.
נוסף לכל זה, צריך לקחת בחשבון גם סוס שחור אחד, שתמיד מתפרץ לאורווה של הפרס הזה. בשנה שעברה היה זה "קון-טיקי" הנורבגי, שבשלב זה בעונה הקודמת איש לא שמע עליו, ואז הגיע משום מקום כדי לקבל מועמדות לגלובוס הזהב ולאוסקר וסידר לבמאים שלו את שרביט הבימוי ב"שודדי הקריביים 5". הפעם זה יכול להיות כל אחד מעשרות הסרטים האחרים שנבחרו להתמודד על האוסקר, ולא חסרים כאלה. אפילו בריטניה, שמן הסתם בדרך כלל לא שולחת ידיה בעסק הזה, משגרת השנה סרט מטעמה את "מטרו מנילה", שהוא הפקה בריטית אך דוברת פיליפינית.
הנחמה היחידה של "בית לחם" היא שיכול היה להיות גרוע יותר. אך למזלו שלו ושל שאר המועמדים, כמה פייבוריטים נפלו באמצע הדרך "כחול הוא הצבע החם ביותר", זוכה דקל הזהב, לא נשלח בידי צרפת פשוט מפני שהפצתו המסחרית במדינה מאוחרת יותר ממה שמאפשרים כלליו היבשים של האוסקר. במקומו שוגרה "רנואר", ביוגרפיה סימפטית, אך לא במידה שתאפשר לה להשיג מקום בטקס. גם "Like Father, Like Son" היפני לא יהיה במירוץ, מפני שמקבלי ההחלטות בתעשייה של ארץ השמש העולה הדיחו אותו משום מה לטובת סרט אחר ואטרקטיבי פחות. גורל דומה היה מנת חלקם של "לעוף מהתרגשות" של פדרו אלמודובר הספרדי, "דבש" האיטלקי וגם "The Lunchbox" ההודי. כלומר, חמישה סרטים עם פוטנציאל גבוה להשתחלות בחמישייה יצאו מהמשחק ופינו קצת מקום.
ועדיין, צפוף. הערכה אופטימית מבחינתו של "בית לחם" גורסת כי בחמישייה נמצא את המועמדים מסעודיה, דנמרק ובלגיה. אם לוקחים בחשבון סוס שחור אחד, זה אומר שנשארת בדיוק משבצת, עליה הנציג הישראלי צריך להתחרות עם עשרות סרטים אחרים, ובהם כמה מועמדים מרשימים ביותר.
האם ישכיל לעקוף את אלה בסיבוב? ובכן, נכון שהמותחן עורר תהודה רבה בטורונטו, אבל הביקורות עליו היו מעורבות, ועובדה היא גם שאף חזאי בינלאומי לא מציין אותו כרגע כפייבוריט לאוסקר. נכון גם שהוא עוסק בתפוח אדמה לוהט מסוגו של הכיבוש, אבל בשלב זה נדמה כרגע כי נושא זה אמנם אטרקטיבי, אבל קצת פחות ביחס לעבר, ובטח לא במידה שמבטיחה משהו. בצהרי ה-16 לינואר הקרוב נדע סופית מי מהם המועמדים לאוסקר ובהם אלה לפרס הסרט הזר, אבל כבר כרגע אפשר לומר כי סיכוייו של "בית לחם" בהחלט שרירים וקיימים, אבל לא גבוהים.