ממזר או מלך?: תחזית לקראת טקס האוסקר 2011

אם הייתם מכניסים למחשב את הנתונים הרלוונטיים לעונת הפרסים הנוכחית ומבקשים ממנו להמר על הזוכים באוסקר, סביר להניח שהוא היה מעלה עשן ומתפוצץ. למעשה, המירוץ לאוסקר 2011 הוא אחד המבולבלים אי פעם.

יתרה מכך, הקרב העומד בלבו של טקס האוסקר אינו סתם מאבק בין שתי יצירות, כי אם בין שני עולמות שונים לחלוטין: מצד אחד, ניצב "הרשת החברתית", דרמה על התופעה הבולטת ביותר של השנה, שנעשה בידי אחד מן הבולטים בדור האינדי האמריקאי של שנות התשעים ובהשתתפות צוות של שחקנים צעירים ממולדתו. בצד השני של הזירה, לעומת זאת, עומד "נאום המלך", דרמה תקופתית על שנות השלושים שהיתה יכולה גם לבוא לאוויר העולם בשנות השמונים, והצוות שלה מורכב ברובו מבוגרים של הטלוויזיה הבריטית.

שני ההפכים הללו מתחרים ראש-בראש על הפסלון לסרט הטוב ביותר, אבל הנציגים שלהם נאבקים זה מול זה בקטגוריות אחרות, וגם במאבקים שאינם בין "נאום המלך" ו"הרשת החברתית" אפשר למצוא עימות בין דורות או בין סגנונות קולנועיים. לפיכך, טקס האוסקר השנה הוא הרבה יותר מסתם שעשוע לחובבי אירועים נוצצים. הטקס יתקיים ביום ראשון הקרוב (בלילה שבין ראשון לשני, אם לדייק), והיומרה לחזות מה בדיוק יקרה בו משולה לניסיון לחזות מה יהיה עתיד המשטרים במזרח התיכון, אבל הרי ממילא צריך למצוא דרך להשתעשע כדי להעביר את הזמן, אז בואו נתחיל.

האמת היא שהקטגוריות הללו תמיד פתוחות יחסית, אבל השנה הקרב קשה במיוחד. החזית של שחקן המשנה נחשבה רגועה יחסית עד לאחרונה וכריסטיאן בייל היה אמור לקחת בקלילות את הפסלון על הופעתו ב"פייטר", אבל אז עלתה הסברה שג'פרי ראש ינצל סחף אפשרי לעבר "נאום המלך" כדי לקחת פרס גם כן, והזכייה שלו בפרס ה-BAFTA (האוסקר הבריטי) חיזקה מעט את המחשבה הזו. בייל עדיין פייבוריט, אבל לא הייתי פוסל הפתעה מצד ראש – בהופעה המוקצנת של השחקן הבריטי יש משהו מעורר הערכה אבל גם משהו מרתיע, ותצוגת המשחק של ראש מתאימה יותר לקונסנזוס הרגוע של האוסקר.

בקטגוריית שחקנית המשנה המצב מסובך בהרבה. כפי שיעידו מירה סורבינו, מריסה טומיי וכוכבניות נשכחות אחרות, זו קטגוריה שתמיד קורים בה דברים מוזרים. השנה אפילו אי אפשר להגיד שאיזושהי תוצאה בה תהיה מפתיעה, שכן חוץ מג'קי וויבר האוסטרלית ("ממלכת החיות") לכל המועמדות יש סיכוי טוב.

מליסה ליאו ("פייטר") נהנית מהוותק, ואיימי אדמס, שמשחקת לידה בסרט, היא כמעט בגדר מאמי לאומית. הלנה-בונהם קרטר מקוה להצטרף לראש בסחף של "נאום המלך", והיילי סטיינפלד בונה על כך שהחלק שלה ב"אומץ אמיתי" מרכזי הרבה יותר מאשר התפקידים של שלוש מתחרותיה, ומסתמכת גם על החיבה של האקדמיה לגילאים צעירים בקטגוריה זו. ובאמת, אם טאטום אוניל זכתה באוסקר כשהיתה בת 10 ואנה פקווין עשתה זאת בגיל 11, למה שסטיינפלד לא תקטוף את הפסלון חודשיים לאחר יום הולדתה ה-14? אני הולך איתה.

כאן התמונה בהירה יותר. קולין פירת', כוכב "נאום המלך", נחשב אחד הזוכים הבטוחים היחידים בטקס, ואם מישהו יצליח לגבור על השילוב המנצח של דמות היסטורית+פגומה פיזית, זו תהיה סנסציה בל תיאמן.

בקטגוריה המקבילה למין הנשי המצב עדין מעט יותר. נטלי פורטמן היא עדיין הפייבוריטית הברורה, וההופעה מלאת התזזית וההקרבה שלה ב"ברבור שחור" היא החומר שממנו עשויים פסלונים. גם האהדה שהוליווד רוחשת מלכתחילה לשחקנית והבטן ההיריונית המתקדמת שלה ודאי לא מזיקות לה, ובכל זאת לא מעט חזאים צופים הפתעה מכיוונה של אנט בנינג, כוכבת "הילדים בסדר".

יש לכך שתי סיבות: גם בגלל שלגלם לסבית זה לא פחות מעורר הערכה בהוליווד מאשר לשחק פסיכוטית, וגם בגלל שהשחקנית הוותיקה כבר הפסידה את האוסקר בארבע הזדמנויות שונות, אז כמה כבר אפשר להתעמר בה? כנראה שזה יקרה לה בפעם החמישית, ופורטמן תהיה זו שתצטרף לפירת' בתמונה המשותפת של הזוכים המאושרים.

זוכה ודאי לא פחות מפירת' הוא ארון סורקין, שכל דבר אחר חוץ מזכייה שלו בקטגוריית התסריט המעובד על מלאכת המחשבת של "הרשת החברתית" יגרום להלם.

העובדה שהסרט על ייסוד פייסבוק מבוסס על ספר מאפשרת לארכי-אויב שלו, "נאום המלך", להתייצב כמועמד המוביל בקטגוריית התסריט המקורי. הוא הרי עשוי היטב, ואם הדרמה התקופתית תצא למסע בזיזת פרסים, אין סיבה שלא יהיה לו חלק בכך. גם העובדה שמי שכתב אותו, דיוויד סיידלר, סבל בעצמו מגמגום, תורמת לסימפטיה כלפיו. למרות כל זה, הפסלון אינו מונח בכיסו של התסריטאי הוותיק.

הסיבה לכך היא שהאקדמיה נוהגת לצ'פר בקטגוריה הזו את הסרטים העצמאיים/חשובים/מגניבים/חברתיים שקופחו לאורך הטקס, כפי שעשתה בשנה שעברה במקרה של "פרשס". בדומה לכמה חזאים נוספים, אני חושב שהדבר יחזור על עצמו גם השנה, וליסה צ'ולודנקו תחולל הפתעה ותקח את הפרס על דרמת הלסביות "הילדים בסדר". זה יגרום להוליווד להרגיש ליברלית כמו שהיא אוהבת.

אוף, איזה נודניקים! כאן לכל הפחות העסק אמור היה להיות גמור. טום הופר הבריטי קיבל את פרס גילדת הבמאים על "נאום המלך", ובהתאם ל-99 אחוז מהתקדימים, זה היה צריך להספיק לו. אבל אז באו מצביעי הבאפטא, האקדמיה הבריטית לקולנוע, ונתנו את פרס הבמאי דווקא לדיוויד פינצ'ר, היוצר האמריקאי של "הרשת החברתית".

אז אם הופר מפסיד במגרש הביתי שלו, מה הסיכוי שלו לנצח דווקא אצל האמריקאים? רומן פולנסקי כבר קבע ב-2002 תקדים לבמאי שלא לוקח את הגילדה אבל חוטף את הבפטא ואז גם את האוסקר, ולדעתי פינצ'ר יילך בעקבות התקדים הזה.

כבר שנים, אם בכלל, לא קרה שפייבוריט הפך לאנדרדוג ואז שוב חזר לתמונה. זה בדיוק מה שקרה השנה ל"הרשת החברתית", והחזאים חצויים עד הרגע האחרון לגבי השאלה אם הוא או "נאום המלך" ייקח את הפסלון הנוצץ מכולם. לדעתי, הדרמה הבריטית התקופתית תנצח בפוטו-פיניש. הסיבה לכך היא שמכל חברי התעשייה שנהנים מזכות הצבעה בטקס, השחקנים הם הכוח הגדול ביותר ולכן מי שמכריעים את הכף בסופו של דבר. בשנה שעברה, למשל, הם היו אלה שנתנו ל"מטען הכאב" את הפרס, בגלל שהעדיפו סרט עם אנסמבל של עמיתיהם על פני "אווטאר" הרובוטי, שזכייה שלו היתה עלולה מבחינתם לתת לגיטימציה לקולנוע שבו המחשבים חשובים יותר מהשחקנים. בהתאם לזאת, במשוואה בין "נאום המלך" ל"הרשת החברתית", הדרמה הבריטית בנויה הרבה יותר על תצוגות המשחק שבה, ובקרב כה צמוד זה יכול להיות הנתון שיביא לה את הגביע.

בניגוד לכך, החזאים שעומדים מאחורי "הרשת החברתית" טוענים שאם הוא אכן ייקח כצפוי את הפרסים לבמאי, לתסריט ולעריכה, הרי שהדרך סלולה בפניו גם לפסלון האחרון והחשוב מכולם. ואכן, 99 אחוז מהסרטים שלקחו את הטריו הזה האלה (או אפילו רק את פרסי הבמאי והעריכה) התכבדו גם באוסקר, אבל כבר היה סרט שחפן את שלושת הפסלונים הללו ונשאר בלי הגראנד-פרי: "טראפיק" ב-2000, ובדומה ל"רשת החברתית" גם הוא היה דרמה על נושא חברתי-אקטואלי שנעשתה בידי נציג של תעשיית האינדי, סטיבן סודרברג במקרה זה. הלוואי שאתבדה, אבל אני עדיין מאמין ש"הרשת החברתית" יהיה "טראפיק" של 2011, ו"נאום המלך" ייקח את האוסקר לסרט הטוב ביותר.

השנה אין סרט ישראלי בטקס, אז אפשר לפהק כמו שצריך מול הקטגוריה המיותרת לחלוטין של הסרט הזר הטוב ביותר, שלא באמת נותנת במה לקולנוע האיכותי שנעשה מחוץ לארצות הברית ושממילא גם לא מקדמת את המועמדים והזוכים בו. אם ללמוד מן המסורת של "פרידות" ושל "הסוד שבעיניים" מהשנתיים האחרונות, הסרט שמעורר את התגובות הרגשיות החזקות ביותר בקרב הקהל ייקח את הפסלון, ולכן ל"בעולם טוב יותר" הדני יש יתרון על פני שני המועמדים המובילים האחרים, "ביותיפול" המקסיקאי ו"האשה ששרה" הקנדי.

בקטגוריית סרט האנימציה הארוך רציתי להאמין עד לא מזמן ש"הדרקון הראשון שלי" האהוב אך הבכל זאת לא מוערך דיו יצליח לחולל סנסציה ולגזול את הפסלון מ"צעצוע של סיפור 3", אך כעת נראה שאין לכך סיכוי ופיקסאר, כרגיל, תצא מהטקס כשידה על העליונה.

לעומת זאת, התחרות בקטגוריית הסרט התיעודי הארוך משובחת וצמודה מאי פעם, ולמעשה זו הקטגוריה היחידה באוסקר שבה כל מועמד יכול לזכות. "המעגל הפנימי", שנחשב אצל רוב החזאים לפייבוריט היחסי, זכה לשירי הלל ועוסק בנושא אקטואלי בסדר הגודל של המשבר הכלכלי, אבל "Gasland" מנפנף גם הוא במסר אנטי-תאגידי, ועשוי בצורה מטלטלת לא פחות. בעורף של שניהם נושף "רסטרפו", שבולט בטקס כסרט היחיד שעוסק במלחמה במזרח התיכון, מה שעשוי להתגלות כקלף המנצח מבחינתו. את הרשימה משלימים שני סרטים על אמנים: "האמנות בזבל" מעורר ההשראה ו-"Exit Through The Gift Shop", ללא ספק המבריק מבין חמשת המועמדים.

הרוח החיה העומדת מאחורי האחרון היא בנקסי, אחד הטראבלמייקרים הגדולים בעולם האמנות, שלא מסתיר את הבוז שלו לאוסקר ולכללי הטקס שלה, וכיוון שהאקדמיה ניחנה במידה של הרס עצמי ואוהבת פה ושם לתת פרסים למי ששונא אותה, היא עשויה לתת לו את הפסלון ואז לחגוג על הבלגן שיווצר כתוצאה מכך. בסיכומו של דבר, סביר להניח שהקולות יתפצלו כמעט שווה בשווה בין המועמדים, אבל אני מהמר ש"המעגל הפנימי" מספיק חזק ומאיר עיניים כדי למנוע מעצמו מפח נפש.

הקיטוב בין "הרשת החברתית" ל"נאום המלך" בא לידי ביטוי בצורה הכי מובהקת בקרב ביניהם בקטגוריית המוזיקה המקורית – מצד אחד עומדת המוזיקה המלחיצה והאינטנסיבית שכתבו טרנט רזנור ואטיקוס רוס ל"הרשת החברתית", ומנגד ניצבים הלחנים הנעימים לאוזן שחוברו ל"נאום המלך" בידי אלכסנדר דספלה, המלחין הכי מהוקצע כרגע בשוק. גם כאן ההימורים מתחלקים שווה בשווה בין הצדדים, אבל איכשהו קשה לי לראות מצב שבו חברי האקדמיה נותנים את הפרס בקטגוריה הקלאסית הזו למישהו מניין אינץ' ניילז, ולכן לדספלה יש עדיפות.

התמונה מעורפלת עוד יותר בקטגוריית העיצוב האמנותי, שם מתקוטטים "התחלה", "נאום המלך", ו"אליס בארץ הפלאות", ובקטגוריית עיצוב התלבושות, שם יש קרב דו-ראשי בין דרמת בית המלוכה והפנטזיה של טים ברטון. כיוון שבקטגוריות הללו לא מתחשבים באיכות הכללית של הסרט, אני הולך עם "אליס".

קטגוריות קלות יותר לחיזוי, לפחות על הנייר, הן הצילום, שבו רוג'ר דיקנס אמור סוף כל סוף לקחת פסלון הודות לעבודתו ב"אומץ אמיתי", והאפקטים המיוחדים, שבה הפרס צפוי ללכת ל"התחלה". המותחן של כריסטופר נולן הוא המועמד המוביל גם בקטגוריות עיצוב ומיקס הסאונד, כך שבכל הנוגע לסרטים ארוכים, נשארנו עם עוד שתי קטגוריות זניחות: האיפור, שבה "איש הזאב" המעולה אך הכושל קופתית צפוי ללכת בעקבות פלופים אחרים שזכו בפסלון הזה בעבר, והשיר המקורי, שבה הרוב מהמרים על "We Belong Together" מ"צעצוע של סיפור 3", אבל אני שם את הז'יטונים דווקא על "If I Rise" מ"127 שעות".

ולסיום – אמנם אין נציג ישראלי רשמי בטקס, אבל המועמד המוביל בקטגוריית סרט התעודה הקצר הוא "Strangers No More", העוסק בתיכון רוגוזין התל אביבי, שבו לומדים ילדי עובדים זרים. כדי להשלים את הסקירה, נציין גם שהקרב בקטגוריית סרט האנימציה הקצר צמוד, אבל אני בונה על כך ש"מדגסקר, יומן מסע" הייחודי יפתיע את "Day and Night" המרהיב כשלעצמו של פיקסאר, וכן שבקטגוריית הסרט הקצר נוטים הסיכויים לטובת סוחט הדמעות הבריטי "Wish 143".

בבוקר יום שני הקרוב, כשכל השטיחים האדומים יגולגלו חזרה, לפחות חלק מהתחזיות הללו כבר ייראה מופרך, אבל זה הרי תמיד היה הכיף באוסקר, והשנה זה נכון מאי פעם.

הסרט: "נאום המלך"
הבמאי: דיוויד פינצ'ר ("הרשת החברתית")
שחקן ראשי: קולין פירת' ("נאום המלך")
שחקנית ראשית: נטלי פורטמן ("ברבור שחור")
שחקן משנה: ג'פרי ראש ("נאום המלך")
שחקנית משנה: היילי סטיינפלד ("אומץ אמיתי")
תסריט מקורי: ליסה צ'ולדונקו ("הילדים בסדר")
תסריט מעובד: ארון סורקין ("הרשת החברתית")
צילום: רוג'ר דיקנס ("אומץ אמיתי")
עריכה: "הרשת החברתית"
הסרט הזר: "בעולם טוב יותר" (דנמרק)
הסרט התיעודי: "המעגל הפנימי"
סרט האנימציה: "צעצוע של סיפור 3"
המוזיקה המקורית: "נאום המלך"
השיר המקורי: "If I Rise"' מתוך "127 שעות"
עיצוב אמנותי: "אליס בארץ הפלאות"
עיצוב תלבושות: "אליס בארץ הפלאות"
אפקטים מיוחדים: "התחלה"
עיצוב סאונד: "התחלה"
מיקס סאונד: "התחלה"
האיפור: "איש הזאב"
סרט האנימציה הקצר: "מדגסקר, יומן מסע"
סרט התעודה הקצר: "Strangers No More"
הסרט הקצר: "Wish 143"