צעצוע של סרטים: בעקבות יצירות המופת של פיקסאר

למה דווקא הוא: הדבר הקרוב ביותר לאגדת ילדים טהורה שיצרו פיקסאר משתעשע באחת מהנחות היסוד של אגדות שכאלה – המחשבה שילדים מפחדים מן המפלצות. אז מה היה קורה אם היינו מגלים שדווקא המפלצות הם לא יותר מיצורים תמימים ומלאי פחד בעצמם? התשובה לכך אולי הולכת פחות רחוק מהסרטים הבאים של האולפן, אבל "מפלצות בע"מ" מושלם בתור מעשייה לשעת לילה, ומציג כמה מהדמויות המופלאות בתולדות פיקסאר והאנימציה בכלל.

למה דווקא הוא: הלהיט הקופתי הגדול ביותר של פיקסאר עד תחילת העשור הנוכחי כבש כך את הקהל מפני שהיה בו הכל. הוא היה גם אפוס, גם קומדיה רומנטית, גם הרפתקה תת-מימית, גם דרמה משפחתית וגם מהתלת אנימציה. כל זה נעשה במתיקות אך גם ברגישות, חדות ובגרות חסרות תקדים במונחים של עולם האנימציה האמריקאי, והצליח להסעיר בו בזמן באותה מידה גם מבוגרים וגם ילדים. יש אנשים שיגידו כי "מוצאים את נמו" מהונדס ומושלם מדי וחסרה בו החוצפה שיש ביצירות אחרות של פיקסאר, אבל הוא אולטימטיבי בתור להיט קיץ לכל המשפחה.

למה דווקא הוא: והנה הפעם הראשונה שפיקסאר הקדימה את זמנה. עוד לפני שסרט הסופר-הירוז נהיה הז'אנר המרכזי בקולנוע האמריקאי, ובטרם "השומרים", "קיק-אס", "דיפנדור" ורבים אחרים עשו זאת, הגיעה "משפחת סופר-על" והפכה את הסוגה על פניה. הממד הקומי היה שנון כרגיל והחידוש הפעם היה סצינות הפעולה, שהיו מסעירות יותר מאשר בכל סרט אקשן אחר באותה תקופה. מעל הכל, העקיצות החתרניות בסרט היו כה מושחזות, שנוסף לקטיפת האוסקר ושבירת הקופות, פיקסאר זכו לראשונה לגילויי הערצה מצד הסנובים שבמבקרים.

למה דווקא הוא: האמת היא שמבחינה היסטורית, בצד "באג לייף" (1998), "מכוניות" נחשב לסרט הכי פחות טוב של פיקסאר, בטח בתקופת הזהב שלהם. הביקורות היו פושרות, ההישגים הקופתיים סבירים בלבד והוא אפילו הפסיד את האוסקר. ובכל זאת, היו לקומדיה הזו מספיק אוהדים כדי להבטיח לה פרק המשך, וכל זה קרה בצדק: מאחורי ההשמצות, ב"מכוניות" פועם הלב הרחב ביותר בהיסטוריה של פיקסאר. דווקא בגלל שהוא מינורי יותר מכל יצירה אחרת שלהם, האמירה שלו בדבר כוחה של החברות והקהילתיות מחלחלת כל כך חזק.

למה דווקא הוא: על "רטטוי" כבר אין מחלוקת. במקרה זה, שררה הסכמה בינלאומית כי מדובר בפנינה, העומדת בשלל משימות כבדות ראש: היא הצליחה להפוך לראשונה בתולדות התרבות עכברוש מיצור מעורר בעתה לדמות אהודה, היא השכילה להציג את פריז במלוא הדרה והיא הבריקה בדיון על הקשר בין האמנות וביקורת האמנות. מעל כל זה, היא גם פשוט היתה קומדיה אנושית סוחפת, מרגשת וגם מרהיבה לעין.

למה דווקא הוא: גם אם אתם לא אוהבים את "וול-E", אתם חייבים להודות שהוא הפרויקט הנועז ביותר של פיקסאר, ובכלל אחד הסרטים הייחודים בתולדות הקולנוע האמריקאי המסחרי העכשווי. משהו שדומה יותר ל"אודיסיאה בחלל" מאשר לכל להיט מודרני אחר. בכלל, מי חוץ מאולפן האנימציה האמיץ היה מעז לעשות סרט עם גיבורים לא-אנושיים וכמעט בלי מילים מדוברות, ועוד לצאת מזה בשלום? למרות המורכבות התוכנית והסגנונית שלו, "וול-E" היה הצלחה ענקית בכל החזיתות והוכיח שאין לפיקסאר גבולות. גם לא השמים.

למה דווקא הוא: סרט התלת-ממד הראשון של פיקסאר היה גם אחד מן היצירות הקולנועיות העכשוויות היחידות שהצדיקו את השימוש בפורמט הזה. הוא הפך את ההרפתקאות האטרקטיביות מלכתחילה שבלב הסרט למשלהבות במיוחד, אבל מובן שב"למעלה" יש הרבה יותר מסיפור הרפתקאות: זו היתה מעשייה נוגעת ללב, מדויקת ומעמיקה בצורה בלתי רגילה על החיים, על מה שאנחנו מאבדים בהם ועל מה שאנחנו יכולים להרוויח מחדש. והכי חשוב: עצם העובדה שבימינו נכתב תסריט מקורי שעומד ברמה של כל קלאסיקה ספרותית הוא כבר הישג מדהים.

למה דווקא הוא: הפרק שחותם את טרילוגיית "צעצוע של סיפור", שגם שני פרקיה הקודמים היו מופתיים וחשובים, מביא לשיא את כל היתרונות של הסדרה הזו ואולי של פיקסאר בכלל: הדמויות הבלתי נשכחות, הפעולה עוצרת הנשימה, ההומור המתוחכם והיכולת לגעת בבני כל גיל ולדבר על כל נושא. כל אלה, בתוספת יוקר ההקרנות התלת-ממדיות, הפכו את "צעצוע של סיפור 3" לשובר הקופות הכי גדול של פיקסאר ובכלל לאחד הלהיטים הגדולים בכל הזמנים. אך גם בלי להתחשב בנתונים האלה, הסרט נראה כרגע כאחת הפסגות הנצחיות של האולפנים ושל עולם האנימציה בכלל, וסביר להניח שהוא ייחשב כזה גם בפרספקטיבה של זמן.

עכשיו אתם קובעים: מה סרט הפיקסאר האהוב עליכם? ספרו לנו בפייסבוק