שנה וחצי המתינו בסבלנות חסידיו הנאמנים של לארי דיוויד, או סתם יהודים גסי רוח עם הפרעה סוציאלית לא מאובחנת שמזדהים איתו עמוקות, לחזרתה למסך של "תרגיע". אמש (ראשון, שעון ארה"ב) זה קרה: העונה השמינית של אחת הסדרות השנונות והמצחיקות בטלוויזיה עלתה לאוויר. ורק אחרי שראיתם את דיוויד מדריך ילדת צופים איך להשתמש בטמפון (מעברה של דלת השירותים, אל דאגה) בסצנה המצחיקה ביותר של הפרק, הבנתם באמת כמה התגעגעתם אליו.
קל להתפייט על הגאונות הפשוטה של "תרגיע", שכבר 11 שנה (שנפרשו על פני שבע עונות קודמות) שבה ומוכיחה מדוע היוצר של "סיינפלד" הוא אחד האנשים המופרעים, המטורללים והמצחיקים ביותר בהוליווד. הסיטואציות המגוחכות שאליהן הוא מצליח להיקלע, הפדיחות החברתיות שהוא גוזר על עצמו פעם אחר פעם, הוויכוחים והמריבות עם החברים שלו, אשתו שריל (השחקנית שריל היינס) והאזכורים היהודיים שמגיחים אחת לשלוש דקות כל אלה נמצאים גם בעונה השמינית. אם ציפיתם לפגוש לארי אחרי, בוגר ומאופק יותר תשכחו מזה. הוא עדיין אותה בהמה לא מוצלחת. וטוב שכך.
הפרק נפתח בסופם של הנישואים של לארי ושריל, הטוויסט היחיד בעלילה שמתרחש, באווירת הסדרה כמובן, באופן הכי אידיוטי שניתן להעלות על הדעת מריבה על כך ששריל נוהגת להשאיר כתמים על שולחנות כשהיא מניחה עליהם את הכוסות שלה. דווקא אז היא מחליטה שנשבר לה, קמה והולכת. העלילה מזנקת שנה קדימה, ואנחנו מוצאים את לארי יושב במשרדו של עורך דין בשם ברג, שמבטיח לו שהכל יהיה בסדר. בשלושים הדקות של הפרק, לארי מספיק לגלות שעורך הדין שלו לא באמת יהודי (אבחון שנולד לאחר שראה אותו על אופנוע. כי יהודים, כידוע, לא נוסעים על אופנוע), מה שמבחינתו הופך אותו לשליחו של השטן ובוחר בעורך דין אחר שגורם לו להפסיד את הבית; מסתבך עם בעלי קבוצת הדודג'רס, שבתו בת ה-13 היא זו שקיבלה מלארי הוראות כיצד להשתמש בטמפון, גורם לאחד החברים שלו להתגרש ובסוף הפרק נאבק בחבורת צופות צעירות שצווחות עליו שיקנה מהן את העוגיות שהבטיח.
בכל מקרה אחר, התמהיל הזה היה נשמע כמו הבטחה ליצירה טלוויזיונית סוריאליסטית ומנותקת מהמציאות שלא תשרוד אפילו חמש דקות על המסך. אלא שבעולמו של לארי דיוויד, איכשהו הכל מתחבר לפיסה הגיונית אחת, שהיא לעיתים קורעת מצחוק ולעיתים מביכה לצפייה. וזה סוד הקסם של דיוויד, שמבטיח גם את הצלחה העונה הנוכחית.
במקום בו סדרות רבות נכשלות כי בכל זאת, מה כבר יש לחדש אחרי שבע עונות? דיוויד יודע שהצופים שלו רוצים לראות אותו מושפל, מובך ומסתכסך עם כל העולם. אפילו שהם כבר יודעים איך זה הולך להיגמר, הם לא יכולים לצפות ממנו לפחות. גם אם זה נראה נונשלנטי או כמו משהו שנכתב בהשראתו של סם כזה או אחר, תהיו בטוחים שכל סצנה וטוויסט בעלילה נבחרו כאן בקפדנות ובחשיבה מוקדמת. זו גם הסיבה לכך שזה עובד כל כך טוב.
אין כאן צורך בניתוחי יתר או בניסיונות להבין את הפסיכולוגיה של הסדרה יש למשל כאלו שלא מבינים אותה, חושבים שהיא בוטה ומטופשת. אבל בעלי ההומור המחודד יודעים שהיכולת של דיוויד לשים את האצבע על הרגעים האנושיים המשעשעים ביותר היא לא פחות מגאונות. לכן צריך לבלוע את "תרגיע" כמו שהיא, גלולה חמוצה בטעם גפליטע פיש ששורטת את הגרון עד כדי כך, שלא נותרת לכם ברירה אלא לצחוק.
"תרגיע": מייקל ג'יי פוקס יתארח בעונה החדשה
"תרגיע" טובה יותר מ"רוק 30"?
קיץ 2011: כל המלצות הקיץ של וואלה! תרבות