מי צריך את גל ומרגול ביחד?
איזה שיקול הכריע את ראשי ערוץ 24 בהמשך השידוך בין גל אוחובסקי למרגול? מה כל כך קסום בדינמיקה בין השניים? הרי ממש אפשר לחוש את העוינות. הם מתפרצים אחד לדברי השני, לא מקשיבים אחד לשני, ובעיקר מביעים זלזול וחוסר סבלנות. לפעמים מתיחות בין המגישים יכולה להניב מוצר פורה, אבל הקורבנות של הזוגיות של גל ומרגול הם לא רק הצופים, אלא בעיקר המרואיינים, שלא מצליחים להשחיל מילה בין ההתנצחויות. אם בכל זאת יש איזושהי בשורה מהשניים, זה האלמנט הישראלי המשותף, שמסתתר גם בזמרת מזרחית מנתניה וגם בהומו אשכנזי מתל אביב: כולם בסופו של דבר פולנייה טרחנית.
גל ומרגול: אם כל חטאת של ערוץ 24
ערוץ 24 פרגן גם תוכנית לרן שריג ודנה ספקטור. גם זה לא הלך
משה גרטל, מומחה בסגנון חופשי
כל מי שיודע להעריך היסטוריה חייב להקדיש את שעות הצהריים לצפייה בערוץ 1. כשמשה גרטל משדר את אליפות העולם בשחייה 2011, זו הזדמנות נדירה להקשיב למיתולוגיה חיה. בגיל 65, הוא מאבד לחלוטין את העכבות. על סף הפנסיה, הוא משחרר את לשונו אפילו יותר. במעמדו, אין לו כבר מה להפסיד. הוא לא צריך להוכיח את עצמו, הוא מלא בביטחון של כוכב על, לא מתרגש מקטילות, לא מתעניין בביקורות, לא חושש למעמדו.
האמת? בצדק. מי כבר יכול להחליף אותו? עמית הורסקי? מאיר איינשטיין? מי יוכל אי פעם לתבל ענף כמו שחייה בשירה פרועה ובאמוציות בלתי נשלטות? איזה עוד שדר יתרגש וישתנק במהלך משחה ל-100 מטר גב? מי יתמוגג מכל משחה, מי יתפייט על כל תנועה, מי יתלהב וישתלהב מעוד ניצחון של שחיינית אלמונית? אם על האפשרות לשידור ספורט נורמטיבי כבר ויתרנו, לא נותר אלא להעריך את התופעה.
ד"ר גיא ומיסטר זהר
יכול להיות שמישהו הצליח להשתלט על גיא זהר? יכול להיות שמישהו סירס את השדר הוותיק? מצפייה במגזין יום שישי של ערוץ 10 בהגשתו, אפשר לזהות שמשהו השתנה. כאילו מישהו הורה לו להפסיק עם השטויות, וחייב אותו להתחיל לדבר בקצב נורמלי. פתאום הוא מתגבר על היצר, ולא מניף את הידיים לכל הכיוונים. פתאום הוא מדבר כאחד האדם, ומשלים משפטים שלמים במקום לסיים אותם בשאלה סתומה.
אלא שלהתנהגות המאולפת שלו במגזין שישי הדי מוצלח יש מחיר. נראה כאילו הוא אוגר את כל התסכול, ופורק אותו על "היום שהיה". כאילו מצטברת בו אנרגיה טעונה, שמתה להתפרץ. ואז, בשעות הלילה המאוחרות, בממלכה הפרטית שלו הרחק מציפיות הרייטינג, הוא חוזר לסורו ושוב משתולל. הגוף שוב מוטה הצדה, הידיים חוזרות להתנופף, ובמקום מילים ברורות אנו נאלצים להסתפק בעוויות פנים ובמימיקה מסתורית. רבים מצופיו הולכים לישון מודאגים.
אירית רחמים שומעת?
כל בהייה בטלוויזיה גורמת לצופה להרגיש כמו בטטה, אבל "השורד האולטימטיבי" מערוץ דיסקברי כבר הופך אותך לרכיכה אמיתית. זורקים אותו במדבר של טקסס, בג'ונגל של האמזונס, בשלג של אלסקה, והאיש המופרע והתזזיתי שמככב בתוכנית הזו מגלה כאלו מיומנויות הישרדותיות, שזה פשוט מביך. ומה אתה היית עושה? תוך כמה שעות היית פורץ בבכי או סתם מת מהתייבשות? מי אתה בכלל, סמרטוט עירוני שכמותך?
ובזמן שאתה מנגב את הדמעות רק מהסיוט של להימצא במקום ללא מזגן, השורד מזנק בין הרים, לוכד נחשים, מדליק אש ללא אמצעים ומוציא מים מהסלע (זאת לא מטאפורה, הוא באמת עושה את זה), ובכל זאת מצליח לגלות כנות מפתיעה ולא פעם מודה בטעויות ונכשל במשימותיו. חלק מהטריקים כבר הפנמתי (לחפש מקום גבוה כדי לאפיין את פני השטח, למרוח בוץ על הפנים באזורים עם יתושים), אך עדיין בסוף כל פרק אני נעמד ומוחא כפיים. איזה אליל.
קיץ חי, האיכות מתה
היכולת של ערוץ 1 לתמרן את גלגלי הזמן ולהחזיר את כולנו לשנות השבעים היא פשוט מרשימה. בכל פעם שהחבר'ה מרוממה מצליחים להפתיע עם רכישה מדויקת של סדרה מחו"ל כמו "אחוזת דאונטון", בכל פעם שהם זוכים לקרדיט בזכות בחירותיהם המוסריות שבולטות מול הג'אנק המסחרי כמו "צו האופנה" הם חייבים לאזן את זה עם הפקה מקומית כושלת.
"קיץ חי", למשל, תוכנית הפאנל הקיצית של הערוץ, היא באמת משהו מיוחד. התקלות מהשידור החי עוד נסבלות, גם הזיעה על פני המרואיינים היא הגיונית, אבל מי לעזאזל בחר את הספות? מי אחראי על התפאורה? וחשוב מכך, מי אחראי על מי שאחראי על התפאורה? אילו כישורים הוא הפגין בטרם הוא קיבל את הג'וב? ייתכן שזה לא היה מטריד אותי כל כך, אלמלא זה היה על חשבוני, כלומר על חשבונכם.