חווית העבודה המשותפת על "ברבור שחור" מלא הזימה העצימה ככל הנראה את זרימת ההורמונים אצל נטלי פורטמן ומילה קוניס. וכך, רצה הגורל והשתיים מככבות השנה גם בשני סרטים רומנטיים העוסקים בניסיון לבסס מערכת יחסים על סקס בלבד.
פורטמן עשתה זאת ב"קשר לא מחייב", שהגיע למסכים כבר באביב, וקוניס הולכת בעקבותיה ב"ידידים פלוס", שהפצתו נדחה עד תחילת הסתיו כדי לדאוג לכך שהתיאבון המיני של הצופים יתפתח מחדש.
קרה כבר לא פעם שהוליווד יצרה שני סרטים דומים בפרק זמן קצר, אך העובדה שכל אחד מהם מציג שתיים שהופיעו קודם לכן באותו להיט היא באמת צירוף מקרים יוצא דופן. וכך, ברוחו עתירת הכפילויות של "ברבור שחור", מפתה להתייחס ל"קשר לא מחייב" ול"ידידים פלוס" כהעתקים או שכפולים זה של זה. אך האמת היא שאם בוחנים אותם לעומק, הם שונים ביותר.
ההבדל הראשון טמון באופי הגיבורה שמגלמת הכוכבת. וכך, פורטמן ריסקה ב"קשר לא מחייב" את קלישאת הגבר המניאק של הקומדיה הרומנטית, ושיחקה צעירה שאינה מאמינה באהבה. בהתאם לכך, כמשתמע משם הסרט, היא ניסתה באופן תדיר לברוח מכל מחויבות רומנטית, אפילו כשאשטון קוצ'ר עמד מולה.
מה חשבנו על "קשר לא מחייב"?
לעומת זאת, הגיבורה שמגלמת קוניס ב"ידידים פלוס" היא עלמה מהסוג שהורגלנו כבר לראות בהוליווד אחת שמחכה לאביר על הסוס הלבן ומשוכנעת כי אם תחכה בסבלנות ותשים פודרה לכבודו, הוא גם יגיע. כאן, זוהי שוב הדמות הגברית (בגילומו של ג'סטין טימברלייק) שכמיטב המסורת לוקחת על עצמה לבטל מחשבות על חתונה לטובת התמקדות בפעילות מינית נטולת השלכות לטווח רחוק.
אך באופן אירוני, דווקא "ידידים פלוס" מתגלה בסיכומו של דבר כסרט מתקדם יותר ושגרתי פחות במחשבות שלו לגבי מאזן הכוחות בין המיניים, וזאת מפני שהוא הולך במסלול הפוך מקודמו. "קשר לא מחייב" שבר את הקלישאות בתחילת הדרך רק כדי לחזור אליהן בסיום; קומדיה זו אמנם נצמדת אליהן במערכה הראשונה, אבל זה מותיר די והותר זמן כדי להשתעשע איתן בהמשך.
בהתאם לרוח החתרנית הזו, "ידידים פלוס" גם שונה לחלוטין מקודמו בכל הקשור ליחס שלו לסקס. הנחת היסוד לפני ההפצה של שניהם היתה כי כל אחד מהם עוסק ביזיזות, אבל הצפייה בסרט זה מגלה כי הוא מציג שני חברים טובים שגם מבלים ביחד במיטה וזה אמנם דומה למה שהיה בין פורטמן וקוצ'ר, אבל זה ממש לא אותו דבר.
ההבדל הוא ש"קשר לא מחייב" אכן עסק באמת ובתמים ביזיזות הגיבורים שלו, לפחות בהתחלה, נפגשו בלי בסיס של היכרות מוקדמת או חיבה מיוחדת, ועשו זאת אך ורק כדי לספק את תאוותם הכללית ואת תשוקתם הגופנית זה לזו. אצלם, המין לא היה בונוס הוא היה הדבר עצמו. פורטמן קופצת לקוצ'ר, קוצ'ר קופץ על פורטמן, זבנג וגמרנו! הסקס ב"קשר לא מחייב" היה מהות הקשר כולו.
לעומת זאת, ב"ידידים פלוס", כפי שהשם מבטיח, קוניס וטימברלייק באמת מיודדים, והם מכירים מעט זה את נפשו של האחר עוד לפני ההיכרות האינטימית יותר. הסקס אצלם הוא רק תוספת, מעין דמי הטבה למערכת יחסים, ובהתאם לכך הוא גם הרבה פחות כוחני ונמהר מאשר ב"קשר לא מחייב".
לכן ההבדל בין גיבורי "קשר לא מחייב" ואלה של "ידידים פלוס" הוא כמו זה שבין מי שטורפים מנה חמה לאחר חזרה מיום עבודה ארוך ואלה שהולכים בניחותא לאכול סעודה של שלוש מנות במסעדת גורמה. בהתאם לתאוות הבשרים הטהורה והנדיבה שלהם, גם הסרט מתייחס לסקס בצורה קלילה, פרטנית וחושנית בהרבה מן הנהוג בקולנוע האמריקאי.
הצצה לחדר המיטות של ג'סטין טימברלייק ושל מילה קוניס
למעשה, "ידידים פלוס" מזכיר סרטים לטיניים בדרך הוא מעצב את סצינות המשגל הרבות שבו. אמנם כנהוג בקולנוע האמריקאי אין כאן תקריבים חושפניים על איברים אינטימיים, אבל בניגוד למסורת הפוריטנית של הוליווד, הסרט אינו מהסס להתייחס ליחסי המין כאילו היו עניין של מה בכך.
בהתאם להצהרתו של הגיבור כי סקס הוא בסך הכל פעולה שוות ערך למשחק טניס, גם הבמאי וויל גלוק סוקר אותו בטבעיות שמצלמים התמודדות ספורטיבית. ב"קשר לא מחייב" וסרטי סקס אמריקאים קודמים ההתמקדות היתה בדרך כלל באורגזמה, אבל מה שמעניין את "ידידים פלוס" הוא הדרך לשם.
החוצפה החיובית הזו מלווה את הסרט גם כשהוא יוצא מחדר המיטות. וכך, התסריט מציג רצף של בדיחות חינניות, שובבות ובדרך כלל גם מבריקות, ויש בו התייחסות חכמה ושנונה לכללים של הקומדיה הרומנטית. כמו כן, גלוק הצעיר והנלהב מוכיח שהיה בחירה הולמת בהרבה לסוג כזה של קומדיה מאשר איוון רייטמן הכבד והמיושן, שיצר את "קשר לא מחייב". בהתאם לזאת, הוא מניע את הסרט בקצב מלהיב ומדויק, טוען אותו באנרגיות טובות ומקפיד על כך שההוצאה לפועל תהיה לא פחות שובבה מהתוכן.
עם זאת, היתרון של הסרט הוא בסיכומו של עניין גם החיסרון שלו. האירוניה, המודעות העצמית והחוכמולוגיה שלו מסייעים לו להעלות חיוכים רוב הזמן, אבל בנקודות שבהן הוא אמור לרגש, הן עומדות לו לרועץ ואף מונעות ממנו לעשות זאת. בעיה נוספת וסובייקטיבית יותר מבחינתי היא הנוכחות של ג'סטין טימברלייק. כמו ב"מורה רעה", גם כאן יש בהופעה שלו משהו תלוש וחיוור, ולמען האמת הוא גם לא מספיק חתיך בשביל סרט שבו הממד הגופני כה מהותי.
ההרגשה היא ששחקן אחר היה מרים את קוניס ואת הסרט כולו לגבהים מלהיבים יותר, אך טימברלייק המגומגם הוא גורם נוסף שעוצר מבעדו מלהגיע לשם. וכך, כמו מערכת יחסים שמתקשה לעבור שלב מידידות פלוס לזוגיות אמיתית, גם קומדיה רומנטית זו נתקעת איפשהו לפני המדרגה האחרונה.
אז אמנם, יותר מכל מלמד אותנו "ידידים פלוס" שבחיים עדיף להתמסר לחלוטין ולא להסתפק במועט. ובכל זאת, למרות כל ההערכה אליו וההנאה ממנו, ואף שאין ספק כי הוא סרט טוב בהרבה מ"קשר לא מחייב", קשה לי לומר שהתאהבתי בו. מקסימום, אפשר להגיד שאני מחבב אותו פלוס.
איפה ומתי רואים את "ידידים פלוס"?