השבוע שלפני פתיחת שנת הלימודים הוא מועד הולם להיזכר בו כי אחת הסוגות הוותיקות והמשומשות בקולנוע האמריקאי היא ז'אנר סרטי "מורה טוב, מורה לחיים": דרמות המציגות אנשי חינוך אידיאליסטים, שנכנסים לכיתה עמוסת תלמידים טעוני טיפוח ומוכיחים שאם רק יודעים איך לדבר איתם, אפשר להפוך אותם לבני אדם.
וכך, מאז "ג'ונגל האספלט" ב-1955 זכינו לראות מדי כמה שנים דרמה מעוררת השראה שכזו, למשל "לאדוני באהבה", "סיכון מחושב" או "יומני החופש", המוצר הבולט האחרון בז'אנר. עתה, בשעה שמאות אלפי תלמידים מכינים בעצבות רבה את ילקוטיהם, מגיעה תגובת הנגד לאותם סרטים - "מורה רעה". כמשתמע משמו, הגיבורה שלו הפוכה לגמרי מכל מה שהכרנו עד כה ביצירות קולנועיות על מערכת חינוך.
בהתאם לזאת, אליזבת (קמרון דיאז), המורה העומדת במרכז הקומדיה, ממש לא מנסה להפוך את תלמידיה לאנשים טובים יותר. למען האמת, לה אכפת לה מה ייצא מהם. למעשה, היא נוקפת אצבע רק פעם אחת: כדי ללחוץ על כפתור הפליי שיאפשר להציג בפניהם סרטים על מורים בדיוניים וטובים ממנה, וכך למלא את זמן השיעור בלי שתצטרך לעשות כלום.
אם זה לא מספיק כדי להמחיש את הזלזול של אליזבת במוסד החינוכי, הרי שהיא גם טורחת לעשן מריחואנה במתחם בית הספר, לנבל את פיה בכל הזדמנות ובאופן כללי לדרוך על כל הערכים של המקום ושל החברה האמריקאית. בשלב מסוים, היא אף מעזה לזלזל באחד מן המוסדות הקדושים ביותר במדינה חג המולד.
דבר זה מדגיש עוד יותר את הקרבה של "מורה רעה" לסרט עם שם דומה ועם תכנים דומים, "Bad Santa", שעסק גם הוא בדמות האמורה לשמש מודל לילדים, אך מועלת לחלוטין באמון הציבור. נקודת דמיון נוספת היא שבשני המקרים, הדמויות פועלות כך בגלל שהן צריכות כסף.
ב"Bad Santa" הגיבור עוטה על עצמו את התחפושת של הסבא החביב שמחלק לילדים מתנות בכריסמס כדי שיוכל לבצע שוד ולהשלים את הכנסתו השנתית. בדומה לכך גם ב"מורה רעה" אליזבת מתאימה את תפקודה המקצועי לרצון שלה לעשות קופה ולממן את הניתוח להגדלת החזה שעליו היא חולמת כדי שתוכל לפתות גברים עשירים כמובן.
בתחילת הדרך, כשהיא מבינה כי תקבל אותה משכורת מה שלא יהיה, אליזבת מקטינה ראש ככל האפשר. אבל לאחר מכן, כשהיא מגלה כי המורה של הכיתה המצטיינת ביותר יזכה בסוף השנה לתגמול כספי נכבד, משנסת לפתע המורה הרעה מותניים, ובדיוק כמו אנשי החינוך האלה מן הסרטים הצדקניים או מן הפרסומות של תיכונים אקסטרניים, מפעילה כל תכסיס אפשרי כדי שהתלמידים שלה יקבלו מאה.
אם כך, "מורה רעה" הוא למעשה התקפה על השיטה האמריקאית, שבה הכל נמדד בכסף אפילו ציון של תלמיד בחטיבת הביניים. הוא חושף כמה עיוותים יכולה השיטה זו ליצור ומגלה כמה צביעות והתחסדות טמונים בה, ובדיוק כמו "Bad Santa", עושה זאת בשנינות ובחתרנות אמיתית.
הממד הסאטירי הוא הרובד המוצלח ביותר של הסרט. דיאז משלימה שנה מצוינת להומור הנשי הקולנועי (עם "מסיבת רווקות" בראש) ומפגינה תצוגת משחק חצופה ונושכת, עם תסריט שמספק לה הרבה בשר לנעוץ בו את השיניים. בסך הכל, "מורה רעה" מספק רצף די עקבי של בדיחות טובות וחריפות באמת, כולל כמה סצינות חזקות במיוחד, למשל זו שבה דיאז משתמשת בהלבשה תחתונה כדי לנחם ילד שבור לב.
אם כך, באספקט הקומי זכאי "מורה רעה" לציון גבוה. עם זאת, בעת המרווחים בין בדיחה אחת לאחרת, הוא נכשל במבחן. בכל הקשור לדרמה, רגש, עיצוב דמויות, בניית מתח עלילתי וכיוצא בזה, הסרט נופל בהרבה לעומת "Bad Santa", ולמעשה גם ביחס כל אותן יצירות שהוא נוחר עליהן בבוז.
הסיבה לכך היא שמעבר לכל הבדיחות, הבסיס של התסריט אינו טוב: דברים בו קורים באופן מהיר וקל מדי, ויש בו גם תפניות עלילתיות ודמויות שלמות שנדמות מיותרות לגמרי. כאלה הן, למשל, המורה המרובע אך העשיר (ג'סטין טימברלייק) שאליזבת חפצה לכבוש את לבו כדי ליהנות מהונו, והמורה המתחסדת וההיפר-אקטיבית (לוסי פאנץ') שמתחרה איתה על השלל.
טימברלייק ופאנץ' כבר הוכיחו בעבר שהם שחקנים טובים, אבל הליהוק שלהם לתפקידים הללו לא היה נכון, ומלכתחילה מדובר בדמויות בעייתיות שכנראה אף אחד לא היה יכול להציל. אם "מורה רעה" היה מציג פסיפס ענק של דמויות, אפשר היה לקבל את העובדה שיש בו כאלה שחזקות יותר וכאלה שחזקות פחות. אבל בהתחשב בכך שהוא נמשך בסך הכל 80 דקות, העובדה כי יש בו שני גיבורים שנראים תלושים לחלוטין מן הנעשה מלמדת יותר מכל על חולשת התסריט.
אך בצד הגיבורים החלשים הללו, מציג הסרט גם כמה דמויות משנה כריזמטיות שמשתלבות היטב בעלילה, למשל המורה פשוט העם להתעמלות שחפץ לקלוע לחישוקים של אליזבת. מגלם אותו ג'ייסון סיגל, וכהרגלו של הקומיקאי, די בהופעתו על המסך כדי ליצור אווירה טובה ולהעלות חיוך.
בכלל, למרות כל הפגמים שלו ומעבר לביקורת החברתית המושחזת שבו, "מורה רעה" הוא מעל הכל קומדיה מהנה ביותר שנעים להעביר איתה את הזמן. נוסף לכך, הפעם האיחור בהפצתה כאן היה מוצדק, שכן היא יוצאת פה בתזמון מושלם שמוסיף לחווית הצפייה.
הסיבה לכך היא שהבוגרים שיצפו בסרט ייזכרו שוב איזה כיף זה של-1 בספטמבר כבר אין שום משמעות אישית מבחינתם, ואלה שדווקא כן נאלצים לחזור בקרוב לבית הספר יזכו לתענוג אסקפיסטי אחרון לפני שובה של התופת. אחרי הכל, תגידו מה שתגידו על "מורה רעה", אבל קשה להתווכח על כך שעדיף לבלות שעה ועשרים דקות עם קמרון דיאז מאשר להעביר אותה בחברת המורה לתנ"ך.
"מורה רעה": איפה ומתי רואים את הסרט?
"מורה רעה" - פרויקט מיוחד: מיהו המורה הקולנועי הגדול מכולם?