איך ממאיסים עלינו את "חי בלה לה לנד"? חמש הערות על הטלוויזיה של השבוע

עוד לא הספקנו להתאושש ממשדר הסיום של "חי בלה לה לנד", עוד לא עיכלנו את השיר שאמור לעשות מאלון דה לוקו ברונו מארס, וכבר החלו טפטופי גיא פינס על ליהוקים לעונה החדשה, וזה מרגיש קצת כמו גשם באמצע הקיץ.

אם נניח בצד את משדר הסיום – שבשום אופן לא עמד ברמה הגבוהה שהכתיבה העונה הרגילה, "חי בלה לה לנד" היתה התוכנית שהצליחה לשבור את קללת הטראש בישראל. אז אם כבר הצלחתם לעשות מהלכים מלאי קלאסה, ולהפתיע אותנו ואת עצמכם, למה להמאיס את העונה השניה עוד לפני שהחלה? למה לא לתת לעצמכם ולכוכבים שהזנקתם מהפלטפורמה המשונה שיצרתם בנס, ולתת לכולם ליהנות ממעט זמן של חסד. זה עוד לא הזמן לתפור חליפות למושיק עפיה, ולהציף את המערכות בליהוקים עתידיים – ממש כמו שלא אוכלים קינוח אחרי קינוח.

גם לכם הליהוקים ל"לה לה לנד" נראים מוקדמים מדי? דברו איתנו בפייסבוק

"חי בלה לה לנד": הבלוג

עד שמפלגת העבודה סידרה לנו סוף סוף פריימריז עם קצת אקשן, כמעט והוא טבע בשבלוניות המבאסת של חדשות הטלוויזיה בישראל, זו שמזמן איבדה את חדוות הפוליטיקה המקומית, הקטנונית והמזיעה לטובת אובססיית מספרים סביב הפגנות הצדק החברתי או בנוהל הקבוע – מתי האירנים הבאים.

לכן המשדר של הערוץ 1 שליווה את הפריימריז היה כה משמח. המנחה גאולה אבן, זו שהיתה צריכה לקבל את הנחיית "מבט" לפני 15, 10 ו-3 שנים, קפצה על המשימה מצד אחד עם תשוקה של מורעב שרואה לראשונה בשר מזה עשור ומצד שני עם קור רוח וניסיון שמוטט את כל הקלישאות הפוליטיות שעפות בערב שכזה כמו היו קליעי צה"ל באינתיפאדה.

לצידה, ירון דקל היה חד, מצחיק ועירני ועוזי ברעם תרם את אווירת זקני גבעתיים המתחייבת באירוע שכזה. כשירון דקל עדכן את ברעם מה התוצאה במשחק המדהים בין דג'וקוביץ' לנדאל באליפות ארה"ב הפתוחה בטניס, אפשר היה סופית לוותר על אופציית העברת הערוץ. אה, וגם הוכרז שיהיה סיבוב שני בין פרץ ליחימוביץ', אבל את מי זה מעניין.

הפריימריז בעבודה: מה יקרה עכשיו?

אם יש משהו שמעצבן יותר מסדרות מיותרות, כושלות ולא ראויות, הרי שזה סדרות שיכלו להיות להיט, ובכל זאת הן מתרסקות משל היו טיטאניק על קרחון ענק של ציפיות ופוטנציאל. "אהבה מטורפת" המשודרת ב- yes קומדי היא סדרה שהיה לה כל הפוטנציאל להיות "חברים" החדשה.

נכון שעל כל סדרה ניו יורקית המושתתת על קבוצת צעירים רווקים יותר ופחות אומרים את זה, אבל ל"אהבה מטורפת" – לפחות על הנייר, באמת היה את החומרים הנכונים. ג'ייסון ביגס הוא כעיקרון קלף משוגע, וגם שרה צ'אלק ("סקראבס" ו"איך פגשתי את אמא"), מספיק נגישה וחמודה מחד, ועם טקסטים ובימוי נכונים יכולה להיות מצחיקה מאידך. גם השחקנים הפחות מוכרים, אך יותר מצחיקים, טיילור לאבין ("ריפר", "זאק ומירי עושים פורנו"), וג'ודי גריר ("פתאום 30", "מארגנת החתונות") הם ליהוק מוצלח.

ובכל זאת "אהבה מטורפת" היא פשוט לא מצחיקה. לא שנונה, לא חכמה, לא מעודכנת ומרגישה כמו פספוס אחד גדול. אז נכון, זה לא ציון נכשל, אבל למי שיכול היה להיות מצטיין דיקן ובמקום זה העדיף לשתות בירה ולחפף במבחנים, זה פשוט מאכזב.

"Happy Endings" לעומת זאת, היא תחליף ראוי ל"חברים"

בתוכנית "איך להיות הורים טובים יותר" של דליק ווליניץ ומיכל דליות (סופר נני), תוכנית בוקר מקושקשת למילוי זמן האוויר של עקרות בית נואשות (שמשודרת גם בשבת בלילה לרווקים נטולי סקס), התגלה קונספט חדש: השניים, שבימים כתיקונם מייעצים להורים כיצד לנהוג בילדיהם (כלומר ווליניץ נשען אחורה ונותן לדליות לחורר את המסך עם אג'נדת האמא סדרתית שלה), לא הסתפקו בהעלאת אנשים לשיחה טלפונית כנהוג, אלא דאגו להביא אדם לאולפן ולצלמו עם הבעיה הבאה: הוא סב לנכד, שאמו מסרבת לראות אותו. הנכד, כתוצאה מהתנהגות אמו, עצוב מאוד והסב אינו יודע כיצד לבשר לנכדו שהמצב לא הולך להשתנות.

קודם כל, לידיעת הסב – מזל טוב, אם הנכד לא ידע עד כה, לפחות אנחנו הרווחנו. שנית, לא ברור מדוע היה צריך להביא את האדם לאולפן, רק כדי שיוכל לשמוע את דליות אומרת למצלמה ואפילו לא לפניו שצריך להפסיק למרוח את הילד (אבל בעדינות) ולומר לו "כשאמא תוכל – היא תבוא". מילא הסמכות המפוקפקת מראש של תוכניות מהסוג הנ"ל, אבל האנשת הבעיות האלו בגוף ופנים שאפשר לראות הופכות את הסיפור לבדיחה עצובה על הורים, ילדים ומנחי תוכניות בוקר בישראל.

סופר נני: למה לצלם משפחות בהלם?

אחרי שמיצו את הווריאציות על "הבורר" ו"עספור" ועשו באמצעות הדמויות שלהן כמה פרסומות מעולות, עברו ב-HOT להשתמש בשחקני "ילדי ראש הממשלה" כדי להציג את השירותים החדשים שלהם.

בפרסומות החדשות בהן מככב רמי הויברגר בתפקיד ראש הממשלה הנמצא בדיוני מו"מ על השלום, הוא מצליח לשלב את הרצינות של התפקיד הדרמטי שלו, עם הטקסטים המדויקים והמצחיקים של הפרסומת – "שהוט יתנו, אני כבר נתתי מספיק היום". בלי ללחוץ יותר מדי על דוושת ה"אנחנו מצוינים", הצליחו בהוט גם להעביר את המסר שלהם, וגם לעשות את זה באלגנטיות ובהומור, כשהויברגר מוביל את המהלך. מסתבר שבשביל זה לא צריך תקציבי ענק וסלבריק'ה אורח, צריך רק גישה מקורית.