סוניק יות' - העתיד: בלבול הוא סקס

כשיצא אלבום האולפן האחרון של סוניק יות', "The Eternal" מ-2009 גילו גם הוותיקים והבקיאים שבמעריצי הלהקה סוד קסם מחודש בסגנון הייחודי, המבריק והבלתי מתפשר שלה: אחרי שנים של שירים נפרדים, ת'רסטון מור וקים גורדון פתאום עברו לפורמט של דואטים ושילוב קולות. "למה הם לא עושים את זה יותר?", שאל בצדק ניב הדס בטור על האלבום שפורסם בוואלה! תרבות, והרמה הגבוהה להדהים של האלבום – אחרי 30 שנה, כן? – היתה הדרך הבטוחה של כל מי שראה בלהקה אורים ותומים לשאננות. זה סוניק יות', זה ת'רסטון וקים. זה לא אמור להיגמר אף פעם.

סוניק יות' - כתבות נוספות:

קים גורדון ות'רסטון מור נפרדים
סוניק יות' בוואלה! Music
ניב הדס על "The Eternal" של סוניק יות'
דנה קסלר על "Rather Ripped" מ-2006
ניסן שור על "Murray Street" של סוניק יות' מ-2001
ספרו לנו על סוניק יות' שלכם בפייסבוק

נדמה שכשאתה אוהב רוקנרול, אתה לא באמת אמור להתרגש מאקט כמו סיום זוגיות. לא מדובר בקלישאות נגד התמסדות או מונוגמיה, אלא נדמה שזה פשוט לא העניין כמו הצורך לחדש ולרגש מוזיקלית. במובן הזה, מור-גורדון לא היו עוד Power Couple שחיברו כישרון, קוליות במובן הכי ניו-יורקי/אוונגרדי/רוקנרולי שלה וגם לא חיבור שמשמעותו עוד שני בני אדם שמצאו את אהבת חייהם.

הסיבה שלא מעט אנשים מתקשים לעכל את הפרידה הזו היא שבתוך הסיפור המסובך הזה של חיים משותפים, ילדה משותפת, כסף משותף ועתיד מעורפל, נמצא גם הרוקנרול; המחשבה על סוניק יות' ללא הזוגיות בין מור לגורדון היא כמו המחשבה על עשרות להקות אחרות שהורכבו מיוצרים דומיננטיים שהפרו את זה את זה, ולאו דווקא לקחו את זה גם לחדר השינה.

השילוב בין שני האלמנטים – הפרטי, כלומר הנישואים והציבורי – הלהקה, הופכים את סיפור פרידתם לעניין תרבותי ולצומת דרכים. זו לא החתונה או היחסים של יונית לוי ועידו רוזנבלום. זה השאלה במה נשאר לנו להאמין בעצם.

חדר השינה היה האקס-פקטור שבהערצה לאידאליזם והסגנון של סוניק יות': דווקא בלהקה קיצונית ומהפכנית כל כך התקיים יסוד רומנטי וכמעט קיטשי במהותו. בחור אוהב בחורה, בחורה אוהבת בחור ושניהם מאוד אוהבים מוזיקה ואמנות ויותר מזה, הם רוצים ליצור אותה ביחד. לפעמים נדמה שהחיים של מור וגורדון בעצם התחילו כמו הקליפ המרגש של "Dirty Boots".

האם מור וגורדון יוכלו להמשיך ליצור אותה במשותף גם כשאהבה הפרטית מתה? באופן אישי מאוד, אני רוצה להאמין שכן; כי סוניק יות', כמו מעט להקות שפעילות לאורך זמן כמוהם, הוכיחו פעם אחר פעם שהם רלוונטיים לרוקנרול הרבה יותר מרוב הלהקות שחבריהם נולדו כש-"Daydream Nation" הפך את האינדי האמריקאי וחלקם התחילו לינוק כשהם עשו זאת שוב ושוב ב-"Goo" וב-"Dirty".

גם אלבומי הסולו של ת'רסטון מור, השונים בתכלית מהיצירה שלו בסוניק יות', מראים שככותב שירים הוא פנומנה שצריך לתעד כמה שיותר. ב-"Stones", אחד השירים היותר היפים שמור כתב לסוניק יות' (מהאלבום "Nurse") בעשור האחרון הוא שר "We're Not Gonna Run Away, We're Not Gonna Leave You Stranger". נו, הגיע הזמן לראות מה המילים האלו שוות במציאות.

אך מעבר לכך, סוניק יות' צריכים להמשיך ולהתקיים כי במציאות המורכבת והמסוכסכת של עולם השפע, אתה צריך להאמין שלא הכל מתפרק בבת אחת, ואם הזוגיות שהיתה הדלק של מאות אלפי אנשים בחיפוש אחרי השילוב בין אהבת האדם לאהבת האמנות התפרקה, אתה לא נשאר עם אדמה חרוכה. סוניק יות' תמיד פעלה מתןך אמונה בהרחבת גבולות ובחדשנות כערכים בפני עצמם, לצד הקפדה כמעט פסיכוטית על ברק ואסתטיקה. הצעד הגדול הבא שלהם יהיה להמשיך להיות כל אלו, אבל אחרת. אמנם רק גורדון ומור יודעים אם זו אפשרות ריאלית, אבל אם יש דבר אחד שסוניק יות' לימדו את הרוקנרול זה שכמו בשם האלבום שלהם, בלבול הוא סקס, ושהחלום על רגע חדש הוא הדבר היחיד שמציאותי.