רע מוכיח: "ברי סחרוף ואני ידענו עליות ומורדות"

בערב המחווה ליוסי אלפנט, זה שוב קרה לרע מוכיח. הופעתו המוזרה עם ברי סחרוף סימנה את הבאות, כשלבסוף עלה והתחיל לתופף ללא שום קצב או הגיון, עד שאחת מפועלות הבמה פשוט לקחה לו את המקלות. מוכיח הזועם חיכה לסוף הג'אם, עלה לבמה, מילמל משהו על כך שהוא היה האחרון להופיע עם אלפנט המנוח. לאחר מכן, זעמו עליו מאחורי הקלעים של המופע ותהו איך שוב, אחרי מי יודע כמה תקריות, הוא הצליח לסבך את כולם וכמה מהר יסלח לו ברי סחרוף הפעם. מוכיח עצמו כתב בדף הפייסבוק של יואב קוטנר למחרת האירוע "אני מתנצל אם גרמתי אי נוחות באותו ערב, זו לא היתה כוונתי. ואולי כן? לעולם לא אדע". הרי לכם, סיפורו של רע מוכיח - זה שפוטר על ידי ברי סחרוף מסיבוב הופעות בגלל שהשליך מיקרופון על בקליינר או זה שהתפרע באיחוד של ביקיני או זה שהשתולל בערב שערך לאון פלדמן באוזןבר בתל אביב - במשפט אחד.

"אני לא נבחר ציבור", הוא מתגונן בראיון ראשון מאז התקרית. "אני לא חושב שאני מחויב לתת דין וחשבון בנושא. יש אנשים שזה המקצוע שלהם - לחפש קוריוזים. אז הם לוקחים, מנפחים, ממציאים חלק, מה שצריך לעשות כדי שהרייטינג יחזיק וישלמו להם את המשכורת. אבל בסדר, כל אחד בוחר את המקצוע שהוא בחר. אני, לשמחתי, לא בחרתי לעסוק בדברים כאלה כמקצוע. מי שבחר לעבודתו לדוש בחיים של אחרים אז שיעשה את זה. לא נורא".

נדמה שהתקריות שמערבות את ברי סחרוף הן הכי כואבות, כמו השלכת המיקרופון.

"אני וברי הגענו אז לנקודה שהחלטנו לשנות את ההליכה המשותפת שלנו ולהקדיש אותה רק לפרויקטים משותפים ולא לדברים שקשורים לקריירת הסולו של ברי. שוב, הרבה הגיע לקיצוניות בתקשורת. מה לעשות".

ואכן, סחרוף סלח למוכיח פעם אחר פעם: הוא הוציא עמו את "אדמי השפתות", אלבום שירי אבן גבירול, מופע מצליח ששב עתה לבמות (12 בנובמבר ברדינג 3 בתל אביב) והוא לא הדבר האחרון שסחרוף ומוכיח עתידים לעשות. מוכיח, שחגג עתה את גיל 41, נע הלוך ושוב בין הקצוות האלו. פעם אחת זה מתבטא בגאונות מוזיקלית ופעם אחת זה מתבטא במפגן מוזר במופע מחווה. "לא ידעתי שככה ייראו החיים בגיל 40", הוא מספר. "תמיד קיים איזשהו מרחק בין מה שדמיינת ומה שיש והאמת טוב שכך. זה שאני לא אדון לכל האירועים זה כבר מרגיע אותי . אם הכל היה בידיים שלי זה המון אחריות. כשאתה צעיר יותר, גיל 40 נראה לך כמו משהו בלתי מושג ויותר מדי. כשאתה מגיע לזה, אתה שמח לגלות שטעית".

ומה אתה מגלה ממרחק הזמן הזה על עצמך, על המוזיקה הישראלית שאתה חלק ממנה?

"אני חושב שעיקרון האינדיבידואל הוא דבר שלא מפותח בישראל, שהיא מקום של חברותא. ראינו את זה באופן מאוד ברור באיך שחגגו את חזרתו של גלעד שליט. פתאום היה רגע שהבנת שהחברותא, החבורה, הצבא והכיתה הם הדבר החשוב, והאינדיבידואל לא. בכלל - השונה, הלא מוכר, המוזר והלא מובן הוא לא כזאת חגיגה פה. אני חושב שזה קצת מפריע למוזיקה הישראלית" .

באמת נראה ששום דבר מעניין לא נכנס למיינסטרים.

"נכון, אבל גרוע מכך, הדברים המיוחדים לא קיבלו חיים בשוליים וכאן זה בעצם מסיים את הסיפור ברוב הפעמים. הרבה אנשים שהתעסקו במוזיקה כזו בוחרים ללכת למקצועות אחרים - דוגמת טאלנטים בטלוויזיה. היו אנשים שכשאני גדלתי היו מאוד בשוליים והפכו להיות מיינסטרים על מנת לשרוד ואני לא מאשים אותם .מצד שני אתה רואה את איגי פופ: הבן אדם עבר מזמן את גיל 60 והוא אותו Pאנקיסט שהיה בגיל 16. אף אחד לא ביקש ממנו להשתנות. בארץ יש תהליך הזדקנות מואץ: בן אדם בגיל 22 "אסור" לו להיות פאנקיסט יותר, מסתכלים עליו בעין עקומה".

העין העקומה הזו היא זו שהובילה את מוכיח לניו יורק באמצע שנות ה-90, דווקא אחרי ההישג המקצועי העצום של "סימנים של חולשה", אלבום המופת של ברי סחרוף שלמוכיח חלק חשוב בהפקתו המוזיקלית ובפריצת הדרך שבו. מוכיח חזר לפני מספר שנים, אבל עתה מספר כי תוכניותיו העיקריות אינן נמצאות כאן: "הבסיס שלי יעבור לשם", הוא מסביר, "אבל הפעילות שלי כאן בארץ תמשיך כרגיל. פשוט יש כמה הצעות מעניינות שאני רוצה לבדוק וכל מה שצריך בשביל זה זו מכולה וכדור שינה".

בארץ, מגלה מוכיח, מחכים לו כמה פרויקטים מסקרנים עליהם הוא מדבר לראשונה, החשוב שבהם הוא אלבום חדש לזקני צפת בהרכבה המקורי: "אנחנו בסיום ההקלטות וזה תענוג", מגלה מוכיח. "תמיד היה כיף גדול לעבוד איתם. יש תחושת ביתיות משוחררת והתקשורת וההומור שלנו החזיקו מעמד עם השנים".

ומה עם ברי?

"האמת היא שיש לנו הצעה לפרויקט משותף שאני שוקל בכובד ראש. היחסים בינינו ידעו עליות וירידות, אבל אני לא מכיר יחסים פוריים שאין בהם מצבים כאלה ככה. אתה מכיר יחסים בעלי משמעות שאין בהם מצב כזה"?

וכך מוכיח משייט לו. הוא תמיד יישאר יוצר מבריק, יוצא דופן באקסצנטריות ובתגובות שהוא מעורר. אפשר היה להאמין שהוא יתביית בשלב זה של חייו, אבל כפי שאמר – המודל הוא איגי פופ, ונסו אתם לגרום לגאון מדטרויט לשים חולצה. כשהוא נשאל איפה יהיה עוד עשרים שנה, הוא מיד יודע את התשובה – כלומר שאין תשובה: "אני לא מתכנן שבוע קדימה", הוא אומר. "אז את גיל שישים בטח שלא. אני מאמין שאני אעשה מוזיקה כל עוד אני חי. אתה יודע, לא השארתי לעצמי הרבה ברירות. אני לא יודע לעשות דברים אחרים" .

"זקני צפת רצתה לשים זין על מה שהיה במוזיקה הישראלית": ראיון עם יוני בן טובים

זקני צפת - על הופעת האיחוד מ-2010

מתגעגעים לזקני צפת? דברו איתנו על זה בפייסבוק