כמו שערב המחווה ליוסי אלפנט במלאת 20 שנה למותו (חמישי, הבארבי בתל אביב) הוא למעשה אירוע שמהותו זיכרון של מוזיקאי ודמות מיתולוגית בסצנה המקומית, כך גם בסופו של דבר מה שייזכר ממנו הוא דווקא הרגע שבו הרוק הישראלי לא הצליח להתגבר על עצמו: וכך, בדיוק ברגע שהיה אמור להיות המרגש ביותר בערב בו כל המוזיקאים שהשתתפו בערב, מאהוד בנאי וברי סחרוף ועד קוואמי ודן תורן, עלו לבמה ביחד לבצע את "ממשיך לנסוע", החליט המוזיקאי והמתופף הוותיק רע מוכיח להביך את עצמו שוב עם אחד ממופעי האימים המפורסמים שלו.
עוד קודם לכן הוא עלה עם סחרוף והחריב לאחרון וללהקת הליווי של הערב, Tree המצוינים, את הביצוע ל"באים אותך לקחת" ובסיום השתלט על התופים, כשאיש מהחבורה הבכירה באירוע לא מנסה לעצור אותו עד שבאה בקליינרית ופשוט לקחה לו את המקלות. לאחר מכן הוא תפס את המיקרופון, מלמל כי הוא "ניגן אחרון עם אלפנט ביום שהוא מת" ואז שוב הלך לכלי ההקשה כדי לדפוק בהם ללא מטרה בזמן שהקהל מתפזר.
לכאורה, זהו עוד אירוע זניח במה שהיה אמור להיות ערב גדול של הרוק הישראלי, הצדעה למוזיקאי שלא זכה לכבוד המגיע לו בזמן אמת אבל הותיר חותם בל יימחה בזכות הפעילות עם הפליטים של אהוד בנאי, ההפקה של "שינויים בהרגלי צריחה" של החברים נטאשה ועוד. בפועל, מיעוט ביצועים מרשימים באמת והעליבות הגדולה במראה בו אף אחד לא לוקח אחריות על מעשיו של מוכיח שזו לא בדיוק הפעם הראשונה שהוא מחליט לעצב מחדש אירוע שהוא משתתף בו הראה למה בעצם אלפנט קיים במוזיקה הישראלית רק בערבי מחווה: כי זה מה שמגיע לסצנה הזו.
20 למותו של יוסי אלפנט: צפו בתמונות נוספות ממופע המחווה בפייסבוק שלנו
20 למותו של יוסי אלפנט: ורד קלפטר מתגעגעת וגם - חומרים רבים שלו להאזנה חינם
התקרית הזו והנסיבות שלה מצערות במיוחד עבור הרגעים היפים של הערב: יסמין אלפנט, בתו של המוזיקאי המנוח, התגלתה כנערה יפת תואר שביצעה באופן מקסים את "ים של אהבה" עם קול מתוק ונוכחות כובשת. נעם רותם קלט היטב את הרוח של "נופל מדמם" ומיכה שטרית ריגש בביצוע של "אם כבר לבד אז שיהיה בתנועה" של החברים של נטאשה, שחיפה על ביצוע חלש ומיותר ל"סוזן". גם יובל בנאי ושלומי ברכה שחזרו את הביצוע המוצלח ל"סדר יום" מהאירוע לזכרו של אלפנט מ-2001. בהקשר הזה, אפשר רק להצטער שמאור כהן לא היה שם להשלים את התמונה עם איזה ביצוע ל-"Education" של להקה רטורית.
ככלל, בערב בלט הפער בין מי שהתחברו לביצועים מתוך תשוקה גדולה ואמונה במה שהשירים האלו אומרים על החיים שלהם כפי שקוואמי הדגים בביצוע נהדר ל-"Last Night" של להקה רטורית, לבין מי שנראו כאילו לוהקו על בסיס מקום פנוי ופשוט פגעו בשירים, כפי שקרה עם נועם נבו ו"שומר אריות", אולי השיר היפה ביותר שאלפנט כתב. מילא שבארץ מסתובבים מוניקה סקס, עם ביצוע לשיר הזה שהוא גם אחד הקאברים הטובים שנעשו בישראל אי פעם מישהו בחדר החזרות היה חייב להבין שעדיף להודות שזה לא עובד מאשר לנסות את זה על 1,000 איש בבארבי שמיד לאחר הביצוע רצו להדהים את עצמם הביתה, בדיוק כפי שאלפנט מורה לדמות הנשית בשיר.
גולת הכותרת של הערב היתה כמובן ההופעות של ברי סחרוף ואהוד בנאי, ביחד ולחוד. סחרוף הציל את מה שנשאר מ"באים אותך לקחת" אחרי תקרית מוכיח א' וניגן היטב את "אבוד" של אלפנט. לאחר מכן ביצעו השניים את "הנה היא באה" שהולחם מטקסט ולחן של אלפנט, שיר שהוא תמיד יפה ומרשים בשני קולות כמו של סחרוף ובנאי.
אחר כך בנאי נשאר לבדו, ופתאום הוא נראה מעט חיוור וקצת מדאיג: הזקן בצבע השיבה משווה לו מראה מהורהר ועצוב מתמיד, ונראה היה שזיכרון חברו הטוב באמת מכה בו. אולי בגלל זה הביצועים ל"זמנך עבר" ו"ערבב את הטיח, אחמד" היו טעונים כל כך והחזירו את בנאי לאותו בית ספר תיכון שבו הוא לא הכין שיעורים, אבל לנגן בחשמלית כמוהו אף אחד לא יודע ואת הרעיונות שרודפים את מוחו איש לא מסוגל לבטא מלבדו. אהוד בנאי שאהבנו שוב כאן, איזה כיף.
שובו של סחרוף לבמה לביצוע משותף של "עיר מקלט" כבר היה בונוס של ממש לערב עם לא מעט בעיות אמנותיות, אבל כזה שהיה אמור להסתיים בטעם טוב. אבל כמו בטרגדיה של יוסי אלפנט, גם כאן דברים שלא באמת קשורים למוזיקה השאירו זיכרון אחר לגמרי.