"האמריקנים" היא סדרה לדוגמה בכל הנוגע לאופן שבו מתנהלות סדרות כבלים. שתי עונותיה עד כה התאפיינו בהכשרת היסודות, בנייה איטית שתופסת תאוצה לקראת סוף העונה ועד לפינאלה המתגמלת. הגדרה של אורך רוח שבימינו מוצאים בעיקר במחוזות הנישתיים יותר של הטלוויזיה האמריקאית. ואכן, "האמריקנים" היא נישה. סדרת הריגול של רשת הכבלים FX אולי התחילה השבוע עונה שלישית, אבל זה קורה עם רייטינג נמוך מאוד ביחס לשאר עמיתותיה לערוץ - דוגמת "אימה אמריקאית", "פארגו" או "ילדי האנרכיה" שנגמרה לאחרונה - אך הרשת משאירה אותה בחיים בשביל היוקרה, שנובעת בעיקר מהביקורות המהללות ולא מטקסי פרסים.
"האמריקנים" מספיק מצוינת כדי לככב במעלה סיכומי השנה למיניהם, כולל אצלנו במקום השישי. דרמת המתח בכיכובם של קארי ראסל (עדיין "פליסיטי") ומתיו ריס המעולה ("אחים ואחיות") עוקבת אחרי פיליפ ואליזבת', שבמקרה או לא קרויים על שם מלכי אנגליה. השניים הם זוג מרגלים סובייטים ששודכו זה לזה מטעמים פרקטיים בלבד ונשתלו בלבה של אמריקה בשנות השמונים בתקופת הנשיא רייגן, שיאה של המלחמה הקרה. כלפי חוץ הם נראים כזוג המושלם עם הילדים הנהדרים, שכמובן לא יודעים דבר על פועלם, אבל בפועל כל מרצם נתון לרוסיה.
ההקרבה העצומה שלהם היא לא למות בעד מולדתם אלא לחיות עבורה בשקר הבלתי יאמן הזה. אלא שכמובן, החיים האמיתיים משפיעים גם על הכסות שלהם עד שפעמים רבות דברים מנוגדים זה לזה מנחים אותם, וכעת הילדים הגדלים מתחילים ליצור אצלם סימני שאלה חדשים. כל רגע מזמנם של ההורים אמור להיות מוקדש לפעילות תחת כסות שאינה אמיתית, שאינה הם. אבל היא כן אמיתית, בסופו של דבר אלה כן הם. יש להם ילדים ביחד ובסוף העונה השנייה הסתבר שהילדים האלה הם לא רק של ההורים שלהם, אלא גם של אמא רוסיה: קלודיה, המפעילה שלהם (מרגו מרטינדייל המעולה) הודיעה להם שהמרכז רוצה להכניס גם את בתם בת העשרה פייג' לפעילות.
בשעתו האינסטינקט המיידי של פיליפ ואליזבת' היה מיד להציב גבולות, ראש בראש מול המרכז. הקונפליקט הגדול הזה שלהם, ובעיקר של פיליפ שהתחבט לגבי זהותו כבר מתחילת הסדרה, הפך להיות עצום בהרבה. אבל בפתח העונה השלישית, מספר חודשים אחרי כן, אנחנו מגלים כי ייתכן שאליזבת' נמצאת במקום אחר. הפרק נפתח ונסגר בסצנות אקשן מסעירות למדי - בראשיתו אליזבת' הייתה קרובה מאי פעם להיתפס, אפילו יותר מאשר כשנורתה בסוף העונה הראשונה, ובאחריתו המעולה אנליס חשפה בפני יוסף מה שלא הייתה צריכה לחשוף, ופיליפ מיד נכנס לחדר ולמצב גיוס כדי להעביר לשורותיו את הרוצח. אבל נדמה שדווקא יתר הפרק, הרגוע יותר לכאורה, היה גם מהותי יותר.
העמדת הפנים העומדת בבסיס חייהם של פיליפ ואליזבת' משטה בנו הצופים לעתים, לא תמיד אנחנו יודעים מה באמת מנחה אותם. לפעמים ספק אם הם עצמם יודעים. והנה מגיעה סצינה שבה אליזבת' מתארת בפרוטרוט חשוד בפני המפעיל החדש שלהם גבריאל (פרנק לנג'לה הוותיק והמצוין), את הצעדים שהם נוקטים בהם כדי להכניס את פייג' אל המערכת. כאשר פיליפ מתעמת איתה בחוץ לגבי הדברים שאמרה לגבריאל, הסותרים לחלוטין את ההסכמה ביניהם להרחיק את פייג' מהפעילות, אליזבת' טוענת שרק אמרה לו את מה שהוא רוצה לשמוע. אז מהי העמדת הפנים ומהי האמת?
פרק הפתיחה הכיל מספר רגעים המייצגים את "האמריקנים" בכללותה, וזה היה אחד מהם. ואם סצנות המין בפתח העונה השנייה קיפלו בתוכם את הסיפור כולו - פייג' הנכנסת ללא התראה לחדר הוריה ותופסת אותם בתנוחת 69 - נדמה שכך קורה גם הפעם: פיליפ שוכב עם אנליס ברכב ועם מרתה עם שלל תנוחות קאמה סוטרה, אבל לא עם רעייתו האמיתית.
רגע מייצג נוסף היה ממש בדקות הראשונות, כאשר בפלאשבק מן העבר ראינו את פייג' הפעוטה מפחדת להיכנס לבריכה ואת אמה זורקת אותה פנימה על כורחה, מה שרומז לנו בכל זאת היכן נמצא לבה של אליזבת'. המתח בינה ובין פיליפ מזכיר מאוד את זה שראינו אצל השניים בראשיתה של הסדרה, כאשר היו מרוחקים והוא היה הרבה יותר משוחרר בנאמנותו לרוסיה, ואף סבר שבארה"ב יש כמה דברים טובים.
ההבדל הוא שעכשיו אנחנו כבר מכירים אותם טוב בהרבה, היינו עדים למטענים ביניהם לאורך הדרך. על פי הפרק הראשון ייתכן שהדרמה הרגשית המרכזית בעונה הזו תגיע מעימות ביניהם, ובמקביל אליזבת' כמעט נלכדה ומרת'ה לומדת לירות במטווח באופן, כך שאולי אפשר לסמוך על אירועים חיצוניים שבכל זאת ידחקו אותם זה לזה.
יחסית לשני פרקי הפתיחה הקודמים של הסדרה הנוכחי היה מתון יחסית, אבל כמו קודמיו גם הוא עשה עבודה דרמטית שזרעה יפה את הסקרנות מפני מה שהולך להגיע. וכמו בעונות הקודמות, ניתן לצפות שהפרקים הבאים יביאו עמם את הרגעים הגדולים באמת.