נושאים חמים

הסדרות הטובות של 2014: מקומות 10-6

יותר מאי פעם יש יותר תוכן מאשר זמן לצרוך אותו, קל למצוא סדרות נישתיות, ובהתאם האצבע על ההדק קלה כאשר סדרה מתחילה לשעמם. עם המחשבה הזו - הנה הסדרות הטובות של השנה

שנה טלוויזיונית נוספת מגיעה אל קצה. שנה של מלכים צהובים וחתונות סגולות, של ערבות מושלגות ושל המוני רגעים שומטי לסת כי פתאום כולם החליטו שכדאי להם להרוג דמות ראשית. שנה שבה סיימו את דרכן סדרות עתיקות יומין כ"איך פגשתי את אמא", "ילדי האנרכיה", "דם אמיתי" וגם "אימפריית הטיילת", שנה שבה התחזקה מגמת המעבר לשירותי טלוויזיה אינטרנטיים במקום מסורתיים, שנה שבה התווספו עוד ועוד פלטפורמות וערוצים והוסיפו תכנים מקוריים לצלחת העמוסה-מדי-גם-כך.

כך שיותר מאי פעם יש יותר תוכן מאשר זמן לצרוך אותו, יותר מאי פעם קל למצוא ולהתמסר לסדרות נישתיות, יותר מאי פעם האצבע על ההדק קלה כאשר סדרה מתחילה לשעמם או לקרטע (ביי "התיקון", היי שלום "הסקס של מאסטרס"). ועם הנתונים האלה בדעתנו, הנה עשרת הגדולים בטלוויזיה בשנת 2014.

10. "Veep"

לא יודע אם אפשר לטעון שאנסמבל הפארסה הפוליטית-סאטירית "Veep" הוא מושלם, בהמשך הרשימה יש כמה כאלה שעולות עליה בגזרה הזו. מצד שני, כל הרכב הכולל בו את מאט וולש (שמגלם את קצין העיתונות הדביל מייק), טימותי סימונס (שמגלם את ג'ונה), טוני הייל האדיר וכמובן ג'וליה לואי-דרייפוס המופלאה - נושא פוטנציאל להשאיר אבק לאחרים, והייחוד במקרה שלהם לעומת אחרים הוא שלעתים קשה לדעת אם הם יותר חביבים או יותר נתעבים. קצת בדומה לסדרה אחרת שג'וליה לואי-דרייפוס שיחקה בה.

חוסר היכולת והאונים של צוות סגנית הנשיא סלינה מאיירז, ושלה עצמה, מצייר תמונה אבסורדית ונלעגת של פוליטיקה, אבל גם כזו שלגמרי אפשר להאמין שכך היא פועלת. ארמנדו איאנוצ'י כבר יצר כמה סאטירות פוליטיות נחשבות במכורתו אנגליה ("בסוד העניינים" ו"במסדרונות השלטון"), אבל האופן שבו הוא מצליח לעשות זאת גם בארץ נוכריה כארה"ב מוכיח שהפוליטיקה היא פוליטיקה בכל מקום, ושפוליטיקאים הם אידיוטים בכל שפה ומבטא, כמו גם הערב-הרב שכל כך קל לשטות בו שייבחר בהם.

אבל ספק אם כל זה היה עובד לולא לואי-דרייפוס. היא פשוט מדהימה, והצפייה בה רצופה מלמול חוזר ונשנה - גאונה, פשוט גאונה. ראויה לכל אחד משלושת פרסי האמי שזכתה בהם, ולזה שוודאי תיקח בשנה הבאה.

איפה אפשר לצפות בה: ב-yes Oh וב-yes VOD בזמנים שבהם שהיא משודרת (כלומר לא בימים אלה).

9. "בלש אמיתי", "הנותרים"

שתי סדרות HBO שיצרו באזז גדול השנה, שתיהן סיפרו סיפור גדול אבל התמקדו בדמויות, שתיהן נוצרו על ידי סופרים, שתיהן היו מצוינות ומרתקות, אניגמטיות ומהפנטות, עתירות סמלים ואיטיות. אבל איכשהו התחושה הזו לגבי איכותן היתה נכונה יותר לזמן שנמשכו ופחות אחרי שנגמרו.

שתי הסדרות גם העלו על הדעת את "אבודים". האחת היא "הנותרים", ממש מבית היוצר של איש "אבודים" דיימון לינדלוף, יחד עם הסופר טום פרוטה שכתב את הספר שעליו התבססה הסדרה. זו היתה דרמת מיסתורין על-טבעית שעקבה אחרי תושבי עיירה קטנה מספר שנים אחרי ששני אחוזים מהאוכלוסיה נעלמו בכל העולם. יגון, משבר-אמונה וניהליזם התערבבו זה בזה, אבל כוחה של "הנותרים" היה טמון לא רק בסמלים היפים ועיסוק החכם שלה בהתוויות ששרטטה לעצמה, אלא ברגעים רבי העוצמה שהפיקה מהם.

שלושה חודשים לפניה תפסה את אותה משבצת שידור ב-HBO "בלש אמיתי". קשה היה לא להצטרף להתרגשות מהפרויקט הטלוויזיוני בכיכובם של מתיו מקונוהי ו-וודי הרלסון, שהתחילה עם פרומואים חודשים רבים לפני שבכלל שזפה את המסך בינואר השנה. כאשר הגיעה נסחפנו פנימה. היא היתה מרהיבה למראה, מעוררת מחשבה, היא הציגה סיפור בלתי נתפש, מתיו מקונוהי היה מדהים וממגנט. אבל עם שוך העשן, אחרי שקצת מתרחקים מ"בלש אמיתי", זוהרה מועם. היא יותר פלספנית מאשר פילוסופית, לא הציגה איזשהו סיפור מיסתורין שלא ראינו כמותו בעבר, ורוב הזמן לא עשתה זאת באמצעים יוצאי דופן.

ועדיין, אי אפשר להתכחש לעובדה שלאורך חודשיים "בלש אמיתי" הצליחה ללפות ולרתק. דיברנו על קרקוסה, תהינו מיהו המלך הצהוב, ליקטנו רמזים כאילו אנחנו צופים ב"אבודים", ואולי זו היתה הטעות - כבר שכחנו שלא כל תעלומת מתח טלוויזיונית מחפשת לשטות בנו. ואחרי הכל יישאר ל"בלש אמיתי" השוט הכי מדהים בטלוויזיה ב-2014, שאף זיכה את קארי פוקונגה בפרס האמי על הבימוי. סצנה מסעירה אבל אלגנטית בת שש דקות תמימות בתוך בתים, מבעד לגדרות וברחבי שכונה. בלי ההיסטריה המתבקשת מקרב היריות שהיא מתארת ומניסיון הבריחה מלוע הארי, ללא מצלמה רועדת, הכל יציב וקול. הסיקוונס המדהים והארוך להלן הוא לבדו מצדיק את מקומה של "בלש אמיתי" ברשימת הסדרות הטובות ביותר של השנה.

איפה אפשר לצפות בהן: ב-yes Oh בזמנים שבהם הן משודרות. "בלש אמיתי" זמינה וב-yes VOD.

"הנותרים" משנה את פני הטלוויזיה באופן מדכדך במיוחד
סוף עונה של "הנותרים": חייבים לדבר על קווין (ספוילרים)

8. "שרלוק"

רבים התאכזבו מהעונה השלישית, שהגיעה בינואר השנה בדיוק שנתיים אחרי השנייה, וכמו קודמותיה מנתה שלושה פרקים בני 90 דקות. אבל הגם שהיא לא חסרה פגמים, במיוחד בפרק האחרון ובעיקר בחלקו החותם - אפשר לטעון שזו העונה היתה החזקה ביותר עד כה. האנושיות של שרלוק בעבעה מתחת לטכניות הקרה שלו כפי שמעולם לא עשתה בעבר - פגיע, נאמן, קשור לחבריו. מעבר לרבדים שנוספו לסדרה, שרלוק פשוט נגע ללב.

אוקיי, הוא היה אכזרי במיוחד כאשר חזר אחרי שנים שבהן ווטסון חשב שמת ושיטה בחברו המשופם, אבל זה היה היסטרי וזכה למנת פיצוי נדיבה כאשר שרלוק נאם כשושבין בחתונתו של ג'ון מעט אחרי כן - שימוש כה מושלם ומרגש בהיבט שלו כחריג וכדג מחוץ למים. למעשה, פרק החתונה לבדו שווה את המיקום הגבוה של "שרלוק", תצוגת תכלית של צחוק, דמע והכימיה המושלמת בין שני האלילים בנדיקט קמברבאץ' ומרטין פרימן.

איפה אפשר לצפות בה: ב-HOT3 (כשהעונה משודרת) וב-HOT VOD

7. "זרה", "אוליב קיטרידג'"

שתי סדרות נהדרות המציגות בחזיתן דמויות נשיות שגורמות לתהות מדוע אין עוד כמותן בטלוויזיה. לא כל יום נתקלים ביצירה כה בטוחה בעצמה כמו "אוליב קיטרידג'", שכל הדמויות בה נדמות אמיתיות, שכל עולמן נראה שלם. רוך וקושי מאכלסים את ארבעת פרקי המיני-סדרה, שלאורכה בוחנת תדיר את החיים דרך פריזמת המוות. היא גדושה בדיכאונות תורשתיים, אובדנות וספי מוות, אבל לא על מנת לדכא או להתאבל, אלא כדי לשרטט בעדינות סיפור על משפחה ועל בני אדם ועל החיים.

פרנסס מקדורמנד מככבת כאישה קשה - אם ורעיה - בעיירה קטנה בסיפור המתפרש על פני 25 שנה, ולצדה בולט ריצ'רד ג'נקינס המעולה בתפקיד בעלה. המשחק שלהם, ושל כולם למעשה, נפלא ומפיח חיים לא רק בדמויות שלהם אלא בכל מה שסביבן. אוליב היתה יכולה להצטרף בקלות אל מסכת הדמויות הבלתי נסבלות המאכלסות את המסך האמריקאי, אבל הכתיבה והמשחק הופכים אותה לאישה שגם כאשר קשה לשאת אותה היא תמיד מרתקת, שלא לומר ממגנטת.

במקרה של "זרה" ("Outlander" בלעז) מדובר בשילוב לא מאוד מתבקש: רונלד ד. מור, איש "באטלסטאר גלקטיקה", עיבד לטלוויזיה את סדרת הספרים הרומנטיים שכתבה דיאנה גבלדון (שבארץ תורגמו כ"נוכריה" ומשום מה ב-yes הפכו ל"זרה"), המתארים את מסעה בזמן של קלייר, אחות קרבית מהימים שאחרי מלחמת העולם השנייה, אל המאה ה-18 בסקוטלנד ואל חברתם של מורדים המעוניינים למרוד באנגליה ולהילחם על עצמאותם. במהלך שידורה של הסדרה בארה"ב בספטמבר האחרון עלה מחדש נושא עצמאות סקוטלנד, מה ששפך אור מעניין נוסף על "זרה".

יש עדינות ויופי רב בסדרה הזו, שבקלות יכולה היתה להפוך לרומן משרתות קיטשי, ואף קרובה לקו הזה לעתים, אלמנט שהקריינות המיותרת והמצערת תורמת לו. אבל גם ברגעים כאלה נותר העניין המובנה שנובע מסיפור מסע-בזמן - גם מאחר שקל להתחבר לאדם הנאלץ להסתגל לסביבה שונה בתכלית, ובמקרה של "זרה" גם כי מדובר בתקופה שפחות נוטים להתמקד בה.

מה שמרענן במיוחד ב"זרה", אפילו ביחס ל"אוליב קיטרידג'", הוא הייחוד שלה בנוף הטלוויזיוני. בשנה-שנתיים האחרונות אנחנו רואים שינוי בטרנד שהחל עם טוני סופרנו וכבר הפך ללעוס, המציב במרכזו את דמותו של גבר אנטי-גיבור ("מד מן", "שובר שורות", "ילדי האנרכיה" וכו'), ובמידה פחותה את דמותה של אישה מאותה אסכולה ("האחות ג'קי", "כתום זה השחור החדש", "בנות" וכאלה). את "זרה" מובילה אישה אצילית וחכמה, נשית ורומנטית, שמוסיפה גוון ותיק אך רענן למסך הקטן.

איפה אפשר לצפות בהן: "אוליב קיטרידג'" זמינה במלואה ב-yes VOD.
שמונת הפרקים הראשונים של "זרה", המהווים את חלק א' של העונה, זמינים בתיקיית הבינג' ב-yes VOD. חלקה השני של העונה ישודר בארה"ב החל מאפריל.

6. "האמריקנים"

אם העונה הראשונה של דרמת הריגול היתה לא מאוד אחידה ברמתה, הגיעה השנייה בינואר 2014 והציגה רצף עלילתי הדוק ומרשים. גם מבחינת הסיפור אבל בעיקר מבחינה רגשית, אלמנט שמהרגע הראשון של הסדרה היה מרתק, בהיותה כזו המתארת את עולמם הרגשי הבלתי אפשרי של פיליפ (מתיו ריס) ואליזבת' (קארי ראסל) ג'נינגס, מרגלים רוסים המתחזים לאמריקאים, זרים המנותקים ממשפחותיהם, קרועים בין שתי תרבויות כל כך שונות, שהתחתנו והקימו משפחות רק ככיסוי לפעולותיהם.

בחכמה הציבה העונה השנייה את כלי המשחק בפרק הראשון בה כדי להוביל לגילוי שבאחריתה, ושיחקה חזק על היעדר השליטה של ההורים על הדור הבא ככל שהוא מתבגר. אלמנט נכון תמיד במקרה של בני נוער, ומועצם פי כמה במקרה של אנשים שתחום העיסוק שלהם כרוך ברציחות אקראיות, חיים כפולים וריגול אצל מדינת אויב. הקווים הדקים, הבלתי נראים, בין חיי הזוג ג'נינגס לבין הפסאדה, לעולם נמזגים זה בזה. זה היה מרתק בצורה יוצאת דופן כבר מימיה הראשונים של הסדרה, אבל זכה להדגשה יתרה בעונה הזו, שחידדה את האבסורד הבלתי נתפש של עולמם.

בנוסף, זה היה נכון גם ב-2013 ונותר נכון אפילו אחרי "הרומן" - ל"האמריקנים" יש את הפתיח הכי יפה ומרגש בטלוויזיה (למרבה הצער פוקס המפיקה דואגת להעיף אותו מהרשת).

איפה אפשר לצפות בה: העונה השלישית תעלה ב-yes Oh ב-31 בינואר 2015. שתי העונות הראשונות זמינות ב-yes VOD.

הסדרות הטובות של 2014: מקומות 5-1